בין השמשות | הזמן שבין יום ללילה
21.9.2026מאמרזמן קריאה · 2 דקות
טוען…
טוען תוכן…
"בין השמשות" הוא פרק הזמן שבין היום לבין הלילה, ומעמדו ההלכתי הוא של ספק.
בערב שבת הספק הוא אם עדיין יום שישי או שכבר נכנסה שבת.
לכן אין להתייחס לזמן הזה כתוספת של כמה דקות שבהן עדיין אפשר לסיים את מלאכות החול.
מלאכה האסורה מן התורה אין לעשות בבין השמשות.
מאחר שקיים ספק שמא כבר נכנסה שבת, מחמירים בספק של איסור תורה [1].
חז"ל הקלו באיסורי שבות בבין השמשות בתנאים מסוימים.
ילקוט יוסף פוסק שדברים האסורים משום שבות לא נגזרו בבין השמשות כאשר מדובר בדבר מצווה, במקום דוחק או כאשר האדם היה טרוד ונחפז [2].
אם נזכר אדם בבין השמשות בדבר הנחוץ לצורך מצווה והפעולה הנדרשת אסורה רק מדרבנן, קיימים מקרים שבהם מותר לעשותה.
אין ללמוד מכך שכל איסור דרבנן מותר בבין השמשות ללא צורך.
ילקוט יוסף מביא שאם שכחו להדליק נר שבת, ניתן בבין השמשות לומר לגוי להדליק נר לצורך שבת כאשר אין אור בבית, בתנאים המבוארים שם [3].
זוהי דוגמה מעשית להקלה בשבות בבין השמשות לצורך מצווה.
הכלל שלא גזרו על שבות בבין השמשות במקום הצורך נאמר גם בבין השמשות של מוצאי שבת [2].
עם זאת, אין למהר לעשות מלאכה במוצאי שבת לפני זמן צאת השבת שנקבע להלכה.
אם אדם קיבל שבת על עצמו, הדין יכול להשתנות.
ילקוט יוסף מבחין בין קבלת שבת של יחיד לבין קבלת שבת עם הציבור, ולכן אין להסתמך רק על השעון במקרה שכבר קיבל שבת [4].
הדין משמעותי בעיקר ברגעים האחרונים של ערב שבת:
שכחו דבר מסוים.
צריך להכין צורך מצווה.
יש פעולה שלא הספיקו לעשות.
השאלה הראשונה היא האם מדובר באיסור תורה או בשבות.
בין השמשות = זמן של ספק.
מלאכת תורה — אסורה.
איסור דרבנן — במצווה, דוחק או צורך שהוגדר בהלכה קיימים היתרים.
אין להשתמש בבין השמשות כ"זמן הארכה" רגיל למלאכות ערב שבת.
[1] שולחן ערוך, אורח חיים סימן רסא — דיני ספק חשיכה.
[2] שולחן ערוך, אורח חיים סימן שמב סעיף א; ילקוט יוסף, סימן שמב סעיפים א–ב.
[3] ילקוט יוסף, סימן שמב — אמירה לגוי בבין השמשות לצורך נר שבת.
[4] ילקוט יוסף, סימן שמב — דין מי שקיבל שבת ביחיד או עם הציבור.
