פרק א | מהי ריבית ומה חומרת האיסור

א. יסודות איסור ריבית

1. מהי ריבית?

ריבית היא תשלום או טובת הנאה שהלווה נותן למלווה מחמת ההלוואה או תמורת המתנת המעות.

לדוגמה: אדם הלווה לחברו 10,000 ₪, וסיכמו שהלווה יחזיר 11,000 ₪. התוספת של 1,000 ₪ היא ריבית, ואסור לעשות כך בין יהודים ללא אופן המותר על פי ההלכה.

עיקר איסור ריבית נאמר בתורה:

„אֶת כַּסְפְּךָ לֹא תִתֵּן לוֹ בְּנֶשֶׁךְ וּבְמַרְבִּית לֹא תִתֵּן אָכְלֶךָ”
(ויקרא כה, לז).

וכן:

„לֹא תַשִּׁיךְ לְאָחִיךָ נֶשֶׁךְ כֶּסֶף, נֶשֶׁךְ אֹכֶל, נֶשֶׁךְ כָּל דָּבָר אֲשֶׁר יִשָּׁךְ”
(דברים כג, כ).

מקורות: ויקרא כה, לו–לז, דברים כג, כ–כא, רמב"ם הלכות מלווה ולווה ד, א, שולחן ערוך יו"ד קס, א.

2. איסור ריבית חל גם על הלווה

אין איסור הריבית מוטל רק על המלווה. גם הלווה צריך להיזהר שלא להיכנס לעסקת ריבית אסורה.

התורה מצווה על שני הצדדים להתרחק מאיסור זה, ובדברי חז"ל והפוסקים נמנו גם אנשים נוספים הקשורים לעסקה, כגון הערב והעדים.

לכן אדם אינו יכול לומר: „אני רק הלווה, והריבית היא באחריות המלווה”. גם הלווה צריך לברר שהעסקה נעשית בדרך המותרת.

מקורות: ויקרא כה, לו–לז, רמב"ם הלכות מלווה ולווה ד, ב, שולחן ערוך יו"ד קס, א.

3. הערב, העדים והמסייעים לעסקה

גם מי שאינו המלווה או הלווה צריך להיזהר שלא לסייע לעסקת ריבית אסורה.

השולחן ערוך כותב: „ואפילו הלוה הנותנו והערב והעדים עוברים”. בדברי הפוסקים מבואר שגם סופר או אדם המשמש כמתווך בעסקה עלול לעבור על איסור של סיוע לעבירה.

לכן אין לחתום כערב על הלוואה בריבית, ואין לסייע ביצירת עסקה כזו ללא בירור הלכתי.

מקורות: רמב"ם הלכות מלווה ולווה ד, ב, שולחן ערוך יו"ד קס, א, ש"ך יו"ד קס, א.

4. ריבית בין עשיר לעני

איסור ריבית אינו תלוי במצבו הכלכלי של הלווה.

אין חילוק אם המלווה נותן כסף לעני הזקוק לפרנסתו או לאדם עשיר הזקוק לכסף לצורך עסקיו. עצם הצורך בכסף אינו הופך ריבית למותרת.

מקורות: ויקרא כה, לו, רמב"ם הלכות מלווה ולווה ד, ב, רמ"א יו"ד קס, א.

5. ריבית מן התורה וריבית מדרבנן

ישנם אופנים של ריבית שהם ריבית קצוצה, האסורה מן התורה, וישנם אופנים שאסרו חכמים משום שהם דומים לריבית או עלולים להביא לידי ריבית.

לכן גם כאשר מדובר במקרה שאינו ריבית מן התורה, אין להסיק מכך שהדבר מותר. פעמים רבות מדובר ב„אבק ריבית” או באיסור דרבנן.

מקורות: רמב"ם הלכות מלווה ולווה ד–ו, שולחן ערוך יו"ד קס–קסא.

6. ריבית מוקדמת

ריבית אינה אסורה רק לאחר שהכסף כבר ניתן.

אם אדם יודע שהוא עומד לבקש הלוואה מחברו, והוא מתחיל לתת לו מתנות או טובות הנאה בגלל ההלוואה העתידה, הדבר נקרא ריבית מוקדמת.

לדוגמה: אדם אומר לחברו: „אני רוצה לבקש ממך הלוואה בחודש הבא, ולכן הבאתי לך מתנה”.

מקורות: בבא מציעא עה ע"ב, רמב"ם הלכות מלווה ולווה ה, יא, שולחן ערוך יו"ד קס, ו.

7. ריבית מאוחרת

גם לאחר שהלווה כבר החזיר את ההלוואה אסור לו לתת למלווה מתנה או טובת הנאה מחמת ההלוואה.

לדוגמה: אדם לווה 10,000 ₪, החזיר אותם במלואם, ולאחר מכן אמר למלווה: „הנה מתנה על כך שהלווית לי”.

מקורות: בבא מציעא עה ע"ב, רמב"ם הלכות מלווה ולווה ה, יא, שולחן ערוך יו"ד קס, ו.

8. „אני נותן את זה במתנה”

אין היתר בכך שהלווה מכנה את התוספת „מתנה”.

כאשר ברור שהמתנה ניתנת מחמת ההלוואה, יש בה חשש ריבית. גם אם הלווה אומר „לא ביקשת ממני, אני נותן לך מרצוני”, צריך לבדוק את נסיבות הנתינה.

מקורות: טור יו"ד קס, שולחן ערוך יו"ד קס, ד–ו, רמב"ם הלכות מלווה ולווה ה.

9. ריבית דברים

ריבית אינה חייבת להיות כסף או חפץ.

גם טובת הנאה או שירות שהלווה נותן למלווה בגלל ההלוואה עלולים להיות ריבית.

לדוגמה, אם הלווה לא היה רגיל להקדים שלום למלווה, אסור לו להקדים לו שלום בגלל ההלוואה.

מקורות: בבא מציעא עה ע"ב, רמב"ם הלכות מלווה ולווה ה, יב, שולחן ערוך יו"ד קס, יא–יב.

10. טובה שהלווה רגיל לעשות

לא כל טובה שהלווה עושה למלווה היא ריבית.

אם מדובר בדבר שהלווה היה רגיל לעשות גם ללא ההלוואה, או בדבר שהוא חלק מהיחסים הרגילים שבין שני האנשים, אין לומר באופן אוטומטי שהוא ריבית.

אולם אם הטובה נעשית במיוחד בגלל ההלוואה, הדבר אסור.

מקורות: בבא מציעא עה ע"ב, שולחן ערוך יו"ד קס, יא–יב, רמ"א יו"ד קס.