פרק ו | מה עושים ברגע הניסיון? כלים להתמודדות בזמן אמת

פרק ו | מה עושים ברגע הניסיון? כלים להתמודדות בזמן אמת | למעשה

עד עכשיו עסקנו במה שמתרחש לפני הניסיון: איך היצר פועל, למה ידיעה לבדה אינה מספיקה, מדוע הצעד הראשון חשוב ואיך אפשר לבנות סביבה שמקטינה את הסיכוי להגיע למאבק קשה. אבל גם אדם שעשה את כל ההכנות האלה יפגוש לפעמים רגע שבו הניסיון כבר הגיע. הרצון כבר חזק, הכעס כבר בוער, התאווה כבר מושכת, והאדם צריך להחליט מה עושים עכשיו.

ברגע כזה אין צורך לפתור את כל עבודת החיים. צריך לדעת איזה כוח להפעיל עכשיו כדי להחזיר את ההנהגה ליצר הטוב. חז"ל עצמם נתנו מהלך מדורג של כלים להתמודדות בזמן אמת.

"לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע"

במסכת ברכות אומר ריש לקיש: "לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע... אם נצחו מוטב, ואם לאו יעסוק בתורה; אם נצחו מוטב, ואם לאו יקרא קריאת שמע; אם נצחו מוטב, ואם לאו יזכור לו יום המיתה." [1]

הדבר הראשון שחז"ל אומרים אינו "תברח", אלא "ירגיז יצר טוב על יצר הרע". כלומר, האדם אינו נשאר פסיבי מול הרצון השלילי. הוא מעורר את הצד השני שבתוכו, מזכיר לעצמו מה נכון, מה הוא רוצה באמת ומה הוא עומד להפסיד אם ייתן לרגע הנוכחי לנהל אותו.

זהו שלב חשוב, מפני שלפעמים היצר חזק רק משום שהקול שלו הוא היחיד שנשמע. האדם מרגיש את הכעס, אבל אינו מזכיר לעצמו את ערך השלום. הוא מרגיש את התאווה, אבל אינו מציב מולה את מה שהוא באמת רוצה לבנות. הוא מרגיש עצלות, אבל אינו מעורר בתוכו את הרצון לקיים את מה שקיבל על עצמו.

לכן הפעולה הראשונה היא להכניס לתמונה את היצר הטוב באופן פעיל.

בזמן הניסיון צריך לדבר ברור

ברגע רגוע האדם יכול לחשוב באריכות. בזמן ניסיון צריך משפט קצר וברור.

"אני יודע מה נכון כאן."

"אני לא רוצה שהרגע הזה ינהל אותי."

"אני רוצה לצאת מן הרגע הזה עם הבחירה הנכונה."

המטרה אינה לשכנע את עצמך במשך עשר דקות. המטרה היא לתת ליצר הטוב קול ברור מספיק כדי שהמאבק לא יהיה חד־צדדי.

לפעמים עצם העובדה שהאדם מזכיר לעצמו מה באמת חשוב לו כבר משנה את המצב.

אם זה לא מספיק – תורה

חז"ל ממשיכים: "אם לאו – יעסוק בתורה." [1] במסכת קידושין נאמר אף יותר במפורש: "אם פגע בך מנוול זה – משכהו לבית המדרש; אם אבן הוא נימוח, ואם ברזל הוא מתפוצץ." [2]

התורה כאן אינה רק ידע. היא כוח שמכניס את האדם לעולם אחר. כשהמחשבה סגורה סביב התאווה, הכעס או הדחף, לימוד תורה מכניס תוכן אחר לתודעה ומחזיר אותה למסלול אחר.

אין צורך תמיד לפתוח סדר לימוד ארוך. לפעמים כמה דקות של גמרא, משנה, הלכה או מוסר יכולות לשבור את המעגל שבו היצר ממלא את כל התמונה.

זו גם הסיבה שכדאי שלכל אדם יהיה משהו תורני זמין שאליו הוא יודע לפנות בזמן ניסיון: פרק שהוא מכיר, ספר שהוא אוהב או קטע קצר שמחזיר אותו לעצמו.

אם התורה עדיין לא הספיקה – קריאת שמע

חז"ל ממשיכים: "אם לאו – יקרא קריאת שמע." [1] קריאת שמע מכניסה למאבק את קבלת עול מלכות שמים. האדם מזכיר לעצמו שהחיים שלו אינם עומדים רק על מה שהוא מרגיש כרגע, אלא על קשר עם הקב"ה ועל רצון לחיות לפניו.

המהר"ל מסביר שקריאת שמע מבטאת את אחדות ה', ומכוחה האדם מחזיר את עצמו אל ההכרה שהקב"ה הוא המרכז ולא הכוח המתחרה שבתוכו.

במילים פשוטות: ברגע ניסיון, העולם יכול להצטמצם ל־"אני רוצה עכשיו." קריאת שמע פותחת שוב את התמונה ואומרת: יש משהו גדול יותר מן הרצון הנוכחי שלי.

ואם גם זה לא מספיק – לזכור לאן החיים הולכים

השלב האחרון בדברי חז"ל הוא: "יזכור לו יום המיתה." [1] אין הכוונה לחיות בפחד מן המוות, אלא להשתמש בזכירה הזאת כדי להחזיר פרופורציה. דבר שנראה עכשיו עצום יכול להיראות קטן מאוד כאשר האדם מסתכל עליו מתוך התמונה השלמה של חייו.

המהר"ל מבאר שזכירת יום המיתה מחלישה את שליטת היצר משום שהיא שוברת את תחושת הכוח והקביעות של העולם החומרי ומחזירה את האדם אל האמת על מקומו ותכליתו.

אפשר לתרגם את זה לשאלה פשוטה מאוד:

"כשאסתכל על הרגע הזה מתוך החיים השלמים שלי – איזו בחירה ארצה שעשיתי?"

לפעמים השאלה הזאת לבדה משנה את כל עוצמת הניסיון.

לא כל ניסיון דורש את כל השלבים

המהלך של חז"ל אינו אומר שבכל פעם צריך לעבור את כל הסדר. לפעמים היצר הטוב מתגבר מיד. לפעמים כמה דקות של תורה מספיקות. לפעמים דווקא קריאת שמע או תפילה מחזירות את האדם לעצמו.

העיקר הוא לא להישאר בלי כלים.

אדם שאומר "אני פשוט אנסה להיות חזק" משאיר את עצמו עם כלי אחד בלבד: כוח רצון.

חז"ל נותנים מערכת רחבה יותר.

תפילה בזמן ניסיון

לצד הכלים שהוזכרו בגמרא, יש גם מקום לתפילה פשוטה. בתפילת הבוקר חז"ל תיקנו לבקש: "ואל תביאני לא לידי חטא... ולא לידי ניסיון." [3]

גם כאשר הניסיון כבר הגיע, אדם יכול לפנות לקב"ה בפשטות: "ריבונו של עולם, קשה לי עכשיו. תן לי כוח לבחור נכון."

אין צורך בנוסח ארוך. עצם הפנייה משנה את העמדה. האדם מפסיק להרגיש שהוא עומד לבדו מול הכוח שבתוכו ומכניס את הקב"ה לתוך רגע ההתמודדות.

לא לנתח את כל החיים באמצע ניסיון

יש דבר אחד שכדאי בדרך כלל לא לעשות בזמן ניסיון: להתחיל לנתח את כל האישיות.

"למה אני עדיין כזה?"

"איך אחרי כל מה שלמדתי אני שוב כאן?"

"מה זה אומר עליי?"

אלה שאלות לחשבון נפש מאוחר יותר. בזמן ניסיון הן עלולות רק להכביד.

השאלה של הרגע היא פשוטה יותר:

"איזה כלי אני מפעיל עכשיו?"

יצר טוב.

תורה.

קריאת שמע.

תפילה.

לא צריך לנצח את כל החיים עכשיו

אחת הטעויות בזמן ניסיון היא לחשוב: "איך אצליח לעמוד בזה תמיד?" אבל האדם אינו נדרש עכשיו לנצח את כל הניסיונות העתידיים שלו.

הבחירה היא ברגע הזה.

האדם אינו צריך להחליט כיצד יתמודד בעוד שנה. הוא צריך להחליט מה הוא עושה עכשיו.

לפעמים עצם הקטנת טווח המאבק הופכת אותו לאפשרי יותר: לא "לעולם לא", אלא "עכשיו אני בוחר נכון."

מחר תהיה בחירה נוספת.

ואם כבר נפלתי באמצע?

גם בתוך ניסיון שכבר התחיל אפשר לעצור. אדם אמר משפט אחד לא נכון – אינו חייב לומר את הבא. התחיל פעולה שהוא מתחרט עליה – יכול להפסיק. התחיל להיסחף – יכול לחזור.

זו נקודה חשובה מאוד: אין שלב שבו הטעות הראשונה מחייבת את הטעות הבאה.

את ההתמודדות עם נפילה שלמה נרחיב בפרק הבא, אבל כבר ברגע עצמו צריך לדעת שגם עצירה באמצע היא בחירה אמיתית.

לבנות מדרג אישי של כלים

כדאי שכל אדם יכיר מה עובד אצלו. לא כל אחד מגיב באותה דרך, ולא כל ניסיון דורש אותו כלי.

אפשר לבנות מדרג אישי:

שלב ראשון: להזכיר לעצמי במשפט אחד מה נכון.

שלב שני: לפתוח לימוד קצר שמחזיר אותי למסלול.

שלב שלישי: קריאת שמע או תפילה קצרה.

שלב רביעי: להזכיר לעצמי את התמונה הגדולה ואת סוף החיים.

אם אדם יודע מראש מה סדר הפעולות שלו, הוא אינו צריך להמציא פתרון בזמן שבו החשיבה פחות צלולה.

למעשה | להכין "סולם התמודדות"

בחר ניסיון אחד שחוזר אצלך וכתוב ארבעה שלבים:

מה אני אומר לעצמי כדי לעורר את היצר הטוב?

איזה קטע תורה אני יכול ללמוד מיד?

איזו תפילה או קריאת שמע אשתמש בה?

איזו מחשבה על התמונה הגדולה מחזירה אותי לפרופורציה?

לדוגמה:

יצר טוב: "אני לא רוצה להרוס קשר בגלל רגע של כעס."

תורה: לפתוח קטע קצר על שמירת הדיבור.

אימון שבועי | להשתמש בסולם בזמן אמת

יום ראשון – לבחור ניסיון אחד. בחר מאבק שחוזר אצלך.

יום שני – לנסח משפט של יצר טוב. משפט אחד בלבד שמחזיר אותך למה שאתה באמת רוצה.

יום שלישי – לבחור כלי של תורה. קבע מראש קטע קצר שאליו תפנה.

יום רביעי – לבחור תפילה. נסח משפט תפילה קצר או השתמש בקריאת שמע.

יום חמישי – לבחור את שאלת הפרופורציה. למשל: "מה ארצה שעשיתי כשאסתכל על זה מחר?"