פרק ח | מה באמת חשוב לי? לזהות את הערכים שמנהלים את החיים שלי

פרק ח | מה באמת חשוב לי? לזהות את הערכים שמנהלים את החיים שלי | למעשה

אדם יכול לומר שהוא יודע מה חשוב לו, אבל לפעמים החיים מספרים סיפור אחר. הוא אומר שהמשפחה במקום הראשון, אבל רוב הזמן והכוחות שלו הולכים למקום אחר. הוא אומר שלימוד תורה חשוב לו, אבל כל דבר דחוף דוחק אותו הצידה. הוא אומר ששלווה חשובה לו, אבל בוחר שוב ושוב בחיים שמלאים בעומס מיותר. הפער הזה אינו בהכרח צביעות. פעמים רבות האדם פשוט מעולם לא עצר לברר מה באמת נמצא בראש סדר העדיפויות שלו.

לכן הכרת עצמי אינה מסתיימת בשאלות "במה אני טוב?", "מה קשה לי?" או "למה אני נמשך?". יש שאלה עמוקה נוספת: מה באמת חשוב לי, ומה אני מוכן לתת כדי לחיות לפיו? השאלה הזאת חשובה מפני שהערכים שלנו אינם רק רעיונות יפים. הם משפיעים על הדרך שבה אנחנו מחלקים זמן, מקבלים החלטות, בוחרים בין שתי אפשרויות ומחליטים על מה לוותר כאשר אי אפשר לקבל הכול.

לפני הערכים האישיים – יש תכלית שהאדם אינו ממציא בעצמו

חשוב להניח יסוד כבר בתחילת הפרק: בעולם התורה האדם אינו ממציא לעצמו מאפס את השאלה מהו הטוב ומהי תכלית החיים. שלמה המלך מסיים את ספר קהלת במילים: "סוף דבר הכל נשמע, את האלקים ירא ואת מצותיו שמור, כי זה כל האדם." [1] האבן עזרא מפרש שיראת ה' ושמירת המצוות הן "עיקר כל האדם".

גם הרמח"ל פותח את מסילת ישרים בכך שצריך להתברר לאדם "מה חובתו בעולמו ולמה צריך שישים מבטו ומגמתו בכל אשר הוא עמל כל ימי חייו", ומעמיד את עבודת ה' וקניית השלמות כתכלית שממנה נבחנים שאר הדברים. [2]

לכן כאשר אנחנו מדברים בפרק הזה על "הערכים שלי", אין הכוונה שכל אדם מחליט בעצמו מה נכון ומה לא. התורה מציבה מסגרת של מצוות, יראת שמים, חסד, לימוד תורה, משפחה, אחריות ומידות. הבירור האישי מתרחש בתוך המסגרת הזאת: על מה אני צריך לשים יותר דגש בחיים שלי? אילו ערכים אני מזניח? איך אני מסדר נכון את מה שכבר ברור לי שהוא חשוב?

ערך אמיתי ניכר במחיר שאני מוכן לשלם עבורו

קל לומר שמשהו חשוב. קשה יותר לתת לו זמן.

אם אדם אומר שהתורה חשובה לו, אבל לעולם אין לה זמן קבוע, כדאי לשאול מה באמת קורה. חז"ל אומרים: "עשה תורתך קבע." [3] המשנה אינה מסתפקת בכך שהתורה תהיה חשובה ברעיון; היא דורשת שתהיה לה קביעות בפועל.

העיקרון הזה נכון גם בתחומים נוספים. דבר חשוב צריך לקבל מקום ממשי בחיים. משפחה זקוקה לזמן. חסד דורש נכונות לעצור עבור אדם אחר. בריאות דורשת הרגלים. תפילה דורשת מקום. אם משהו קיים רק ברשימת הדברים שאני "מאמין בהם", אבל כמעט אף פעם אינו משפיע על הבחירות שלי, ייתכן שהוא עדיין לא הפך לערך חי.

לכן אחת הדרכים הטובות ביותר לברר מה באמת חשוב לי היא לבדוק לא רק מה אני אומר, אלא למה אני נותן זמן, תשומת לב, כסף ואנרגיה.

סדר היום מגלה לפעמים יותר מן ההצהרות

אדם יכול ללמוד הרבה על סדרי העדיפויות שלו באמצעות מבט פשוט ביומן שלו.

על מה עבר רוב השבוע?

מה קיבל מקום קבוע?

מה תמיד נדחה ל"כשיהיה זמן"?

אילו דברים מקבלים ממני את השעות הטובות ביותר, ואילו נשארים רק לאחר שכבר אין בי כוח?

אין צורך להיבהל מן התשובות. יש חובות שאינן בחירה – עבודה, טיפול בבית, סידורים ואחריות. אבל גם בתוך המציאות הזאת אפשר לראות דפוסים.

אם דבר מסוים חשוב לי באמת אבל במשך חודשים אינו מקבל שום מקום, יש כאן פער שראוי לבירור.

מה חשוב לי כששני דברים טובים מתנגשים?

ערכים מתגלים במיוחד ברגעי התנגשות.

קל לומר שגם עבודה וגם משפחה חשובות לי. השאלה נעשית אמיתית כאשר שתיהן דורשות אותי באותו זמן. קל לומר שגם לימוד וגם מנוחה חשובים. השאלה היא כיצד אני מחליט כאשר אין מקום לשניהם באותה שעה.

רוב החיים אינם בחירה בין טוב לרע. הרבה פעמים הם בחירה בין שני דברים טובים.

ואז מתברר סדר העדיפויות.

אין כאן תמיד תשובה אחת שמתאימה לכל אדם ולכל מצב. לעיתים העבודה קודמת מפני שיש אחריות לפרנסה. לעיתים המשפחה זקוקה כרגע ליותר נוכחות. לפעמים לימוד צריך להיות קבוע דווקא כדי שלא ייבלע בכל שאר הדברים.

הכרת עצמי עוזרת לאדם לשים לב אילו דברים הוא מקריב תמיד ראשונים, ואילו דברים הוא כמעט אף פעם אינו מוכן לדחות.

יש הבדל בין ערך לבין יעד

ערך הוא כיוון מתמשך. יעד הוא דבר שאפשר להגיע אליו.

"לסיים מסכת" הוא יעד. "לימוד תורה" הוא ערך.

"לרדת במשקל" הוא יעד. "לשמור על הבריאות" הוא ערך.

"לחסוך סכום מסוים" הוא יעד. "אחריות כלכלית" היא ערך.

ההבדל חשוב מפני שאדם יכול להשיג יעד ועדיין לא לחיות לפי הערך שהיה אמור לעמוד מאחוריו. הוא יכול לסיים ספר בלי לבנות קביעות בלימוד, להשיג סכום כסף בלי לפתח אחריות, או להגיע להישג מקצועי בלי שהעבודה שלו תהיה מסודרת לפי מה שבאמת חשוב לו.

לכן כאשר מציבים יעד, כדאי לשאול: איזה ערך אני רוצה שהיעד הזה ישרת?

מה שאני עושה שוב ושוב מגלה מה קיבל אצלי מעמד של ערך

חז"ל אומרים: "והכל לפי רוב המעשה." [4] בפירוש הרמב"ם למשנה מודגש הכוח של חזרת המעשים: ריבוי של מעשים טובים בונה את האדם באופן עמוק יותר ממעשה חד־פעמי בלבד.

גם כאן יש נקודה חשובה: הערכים שלנו אינם נבנים רק מן הדברים שעליהם אנחנו חושבים, אלא מן הדברים שאנחנו עושים שוב ושוב.

אם אני רוצה שהכרת הטוב תהיה ערך, היא צריכה להופיע במעשים חוזרים. אם אני רוצה שהמשפחה תהיה ערך מרכזי, היא צריכה להופיע בהחלטות החוזרות. אם תורה חשובה לי, צריכה להיות לה נוכחות שאינה תלויה רק במצב רוח.

החזרה היא שמכניסה את הערך מן הראש אל החיים.

לא כל דבר חשוב צריך לקבל אותו משקל

אדם יכול להסתבך מאוד אם הוא חושב שכל הדברים הטובים צריכים להיות במקום הראשון.

תורה חשובה. משפחה חשובה. פרנסה חשובה. בריאות חשובה. חסד חשוב. תפילה חשובה. מנוחה חשובה.

אבל אי אפשר לתת לכל תחום את אותה כמות זמן ואנרגיה בכל תקופה.

לכן עבודת סדרי העדיפויות אינה להחליט שדבר אחד חשוב וכל השאר אינם חשובים. היא לדעת מה צריך לקבל כרגע יותר מקום, ומה אסור שייעלם גם בתקופה עמוסה.

יש דברים שצריכים להיות קבועים גם אם קטנים. ויש דברים שיכולים להתרחב ולהצטמצם לפי התקופה.

יש ערכים קבועים – והיישום שלהם משתנה

אדם צעיר בתחילת דרכו אינו חי בדיוק כמו אב למשפחה. אדם בתקופת לימודים אינו מחלק את זמנו כמו אדם שעובד שעות רבות. מי שמטפל בהורה מבוגר נמצא בתקופה אחרת ממי שפנוי יותר.

לכן אותו ערך יכול לקבל ביטוי שונה בתקופות שונות.

האדם אינו חייב להסיק שאם היום אין לו זמן רב לדבר מסוים, סימן שהוא אינו חשוב לו. לפעמים האחריות עצמה מחייבת שינוי זמני.

אבל כדאי לו לשאול: איך הערך הזה נשאר נוכח גם בתקופה הנוכחית?

לפעמים עשרים דקות קבועות מבטאות ערך טוב יותר משאיפה לשעתיים שלעולם אינן מתרחשות.

מה אני אומר שחשוב לי – ומה באמת חשוב לי?

יש תרגיל פשוט אבל לא תמיד נוח.

כתוב חמישה דברים שאתה אומר שהם החשובים ביותר בחייך.

עכשיו כתוב לידם כמה מקום אמיתי כל אחד מקבל.

לא רק שעות. גם תשומת לב.

על מה אני חושב רוב היום?

על מה אני מוכן לוותר בשביל דבר אחר?

מה מלחיץ אותי במיוחד כאשר הוא נפגע?

למה אני תמיד מוצא זמן גם בתקופות עמוסות?

הפערים בין שתי הרשימות אינם סיבה להלקאה. הם מידע.

לפעמים נגלה שיש ערך שאנו רוצים לחזק.

ולפעמים נגלה שדבר שחשבנו שהוא מרכזי עבורנו אינו באמת תופס מקום כפי שדמיינו.

האם זה ערך – או רצון שיראו אותי בצורה מסוימת?

יש גם ערכים שאדם מאמץ מפני שהוא רוצה לראות את עצמו בצורה מסוימת.

הוא רוצה להיות "אדם משפחתי", "אדם של תורה", "אדם שנותן", "אדם מצליח".

אבל לעיתים מה שחשוב לו יותר מן הערך עצמו הוא הזהות החיצונית שהוא מקבל ממנו.

לכן כדאי לשאול:

אם אף אחד לא היה יודע שאני עושה את הדבר הזה, האם הוא עדיין היה חשוב לי?

זו אינה שאלה מושלמת. טבעי לרצות הערכה. אבל היא עוזרת לברר האם הערך מחזיק גם בלי הקהל.

"תלמוד תורה כנגד כולם" – לא כל הערכים נמצאים באותה מדרגה

המשנה בפאה מונה מצוות גדולות שבין אדם למקום ובין אדם לחברו ומסיימת: "ותלמוד תורה כנגד כולם." [5]

זה מזכיר נקודה יסודית: בתפיסה תורנית אין לומר בפשטות שכל מה שאדם מגדיר כ"ערך" שווה לכל ערך אחר. התורה עצמה מלמדת אותנו שיש מצוות, חובות וסדרי קדימה.

לכן "הערכים שלי" אינם רשימה פרטית שמחליפה את התורה.

התפקיד של הבירור האישי הוא לעזור לי לראות כיצד אני חי בפועל את הערכים שהתורה מציבה, ובאילו תחומים אני נדרש כרגע לחיזוק מיוחד.

יש פער בין מה שחשוב לבין מה שדחוף

אחת הבעיות הגדולות בחיים היא שדברים דחופים מנצחים דברים חשובים.

הודעה דורשת תשובה עכשיו. משימה בעבודה צריכה להסתיים היום. סידור צץ. טלפון מצלצל.

לעומת זאת, הדברים החשובים באמת אינם תמיד צועקים.

מערכת יחסים נבנית לאט.

לימוד מצטבר לאורך שנים.

עבודה על המידות אינה דחופה בשעה מסוימת.

בריאות נבנית מהרגלים.

לכן אם אדם אינו קובע זמן לדברים החשובים, הדחוף עלול למלא את כל חייו.

"עשה תורתך קבע" הוא דוגמה עמוקה לעיקרון הזה: דבר חשוב שאינו מקבל קביעות עלול להידחק שוב ושוב. [3]

ערך נבחן במיוחד ברגע שבו צריך לוותר

כל עוד אין מחיר, קל מאוד להחזיק בערך.

אבל מה קורה כאשר אמירת אמת עולה לי באי־נוחות? כאשר קביעות בלימוד מחייבת אותי לוותר על זמן אחר? כאשר המשפחה זקוקה לי בדיוק בזמן שבו יש הזדמנות מקצועית?

דווקא שם מתברר מה חזק יותר.

אין הכוונה שכל ויתור צריך להיות קיצוני. אבל כדאי לשים לב למה אני כמעט תמיד מוכן לוותר עליו ראשון.

הדבר שאני מוותר עליו שוב ושוב אולי אינו מקבל בחיים שלי את המקום שאני טוען שהוא מקבל.

סדרי עדיפויות אינם רשימה חד־פעמית

גם אחרי שהאדם מברר מה חשוב לו, הוא צריך לחזור לשאלה הזאת מדי פעם.

החיים משתנים.

אחריות חדשה נכנסת.

ילדים גדלים.

מצב כלכלי משתנה.

תקופה רוחנית משתנה.

מה שלא משתנה הוא הצורך לשאול: האם הדרך שבה אני חי היום עדיין מבטאת את מה שאני מאמין שחשוב?

זהו אחד מתפקידי חשבון הנפש.

לא רק לבדוק אם עשיתי דבר לא נכון, אלא גם אם אני משקיע את החיים שלי במה שאני באמת רוצה שיהיה המרכז שלהם.

למעשה | מפת הערכים שלי

כתוב חמישה דברים שאתה רוצה שיהיו מן הדברים החשובים ביותר בחייך. לאחר מכן, ליד כל אחד, ענה על שלוש שאלות: איך הערך הזה נראה בפועל? כמה מקום הוא מקבל בחיים שלי כיום? ומהו סימן אחד שיראה שהוא באמת חשוב לי ולא רק רעיון יפה?

לדוגמה, אם כתבת "משפחה", אל תסתפק במילה. כתוב כיצד הדבר אמור להתבטא: זמן, הקשבה, נוכחות, אחריות. אם כתבת "לימוד תורה", כתוב מהי הקביעות שאתה רוצה לתת לו. אם כתבת "חסד", כתוב כיצד הוא יופיע בפועל.

עכשיו סמן ערך אחד שיש בו פער גדול בין החשיבות שאתה נותן לו בדיבור לבין המקום שהוא מקבל במציאות.

כתוב:

"הערך שאני רוצה לתת לו יותר מקום הוא ________. הדבר הקטן שאעשה כדי לבטא אותו בפועל הוא ________."

אימון שבועי | לבדוק מה באמת מקבל מקום בחיים שלי

השבוע לא ננסה לשנות את כל סדרי העדיפויות. נבחר ערך אחד ונבדוק כיצד הוא מופיע בחיים בפועל.

יום ראשון – לבחור ערך. בחר דבר אחד שאתה אומר שהוא חשוב לך מאוד.

יום שני – לבדוק זמן. בדוק כמה זמן או תשומת לב קיבל הדבר בפועל בשבוע האחרון.

יום שלישי – לבדוק בחירה. זכור מקרה שבו הערך הזה התנגש עם דבר אחר. מה בחרת, ולמה?

יום רביעי – לבדוק מחיר. שאל: מה אני מוכן לוותר עליו כדי לתת לערך הזה מקום? אם אינני מוכן לוותר על שום דבר, האם הוא באמת יכול לקבל מקום?