סדר הקדימה בצדקה לישיבות

כשם שבכל הלכות הצדקה והחסד יש להקדים את הקרוב יותר, שנאמר (שמות כב, כד): “אֶת הֶעָנִי עִמָּךְ”, ומי שיותר עִמָּךְ יותר קודם. כך גם אדם שמתלבט לאיזה ישיבות לתרום, עליו להקדים ולתרום לישיבות שקרובות אליו יותר.

וכמה סוגי קירבה ישנם: קירבה אישית, קירבה רעיונית וקירבת מקום.

קירבה אישית: אדם שלמד בישיבה מסוימת, הקירבה שלו לאותה ישיבה היא קירבה אישית, הוא עצמו למד בה, וודאי שעליו להקדימה לשאר הישיבות, ואת החלק הראשון של התרומה עליו להפריש לטובתה. ובמיוחד כיום שרוב אלו שלומדים בישיבות אינם משלמים סכום שמכסה את ההוצאות שהישיבה מוציאה עליהם, וכמובן שראשית כל מוטלת על התלמידים חובה מוסרית להחזיר לישיבה את מה שהוציאה עליהם. וראוי שכל תלמיד יעשה לעצמו חשבון, כמה כסף בערך הוציאו עליו בשנות שהותו בישיבה, ויעשה מאמץ להחזיר את כל הסכום לישיבה.

קירבה רעיונית: התורה רחבה מיני ים, ולכל ישיבה ישנו איזה דגש מיוחד. יש המדגישים יותר את השמחה, ויש את המוסר. יש את אהבת הארץ, ויש את אהבת העם. יש ישיבות שמדגישות את השייכות שלהם ליישוב הארץ, לצבא, לקיבוץ גלויות, ויש ישיבות שפחות מדגישות צדדים אלו. יש ישיבות שמדגישות את ההבדל שבין דתיים לחילוניים, ויש ישיבות שמדגישות את המשותף שבכל ישראל. וכל אדם צריך לתרום לאותה ישיבה או ישיבות הקרובות יותר לרוחו ולהשקפת עולמו. ואין בכך שום פירוד, להפך, על ידי ריבוי הדעות והרעיונות מופיעה התורה בשלימות גדולה יותר. וכל אחד צריך להיות נאמן להשקפת עולמו, ולשם שמיים, מתוך אהבת ישראל, לסייע לישיבה המתאימה להשקפתו.

והקירבה השלישית והאחרונה בסדר החשיבות היא הקירבה המקומית: מי שמתלבט בין שתי ישיבות, ששתיהן קרובות לרוחו, אלא שאחת בעיר אחרת והשניה בעירו, ודאי שעליו להקדים את הישיבה שבעירו.

וברוך ה’ בזמנינו נתמעטו מאוד העניים, וגם במדינת ישראל תוקנו מספר חוקים המסייעים מאוד למשפחות שבמצוקה. ולכן כתבו ואמרו גדולי דורנו, שבדרך כלל הצדקה המעולה ביותר כיום, היא תרומה לישיבה. שעל ידי זה מחזקים את הצד הפנימי הרוחני של ישראל. ועוד, שהבחורים הלומדים בישיבה נחשבים לעניים, מאחר שמצד אחד הם עדיין לא הספיקו לבסס את מעמדם הכלכלי, ומן הצד השני מאחר שהם מבוגרים הוריהם אינם חייבים לפרנסם ולהחזיקם.