דלג לתוכן
למעשה
הלכה למעשהחגים ומועדיםנוסחים למעשהמסלול בקצרהכלים שימושייםעבודת הנפשאוצרות התורה והיהדותמאמרים ושיעוריםשאל את הרבאיך לחפשעוד
הלכה למעשהחגים ומועדיםנוסחים למעשהמסלול בקצרהכלים שימושייםעבודת הנפשאוצרות התורה והיהדותמאמרים ושיעוריםשאל את הרבאיך לחפש
התחברות
עוד רגע…

טוען…

הקדשות
  • זכות התורה והלימוד באתר זה מוקדשים להצלחתם של מתן בן טטיאנה ונוות ביתו רויטל בת סבינה אורלי, ולבנם יהונתן הי"ו יהי רצון שיזכו לשפע ברכה והצלחה, לבריאות, נחת ושמחה, ולסייעתא דשמייא בכל, בזכות עמלם והשקעתם הגדולה למען זיכוי הרבים.

  • זכות התורה והלימוד באתר זה מוקדשים להצלחתם של מרב בת שושנה ואליהו דרור בן שלמה וילדיהם נויה, ישי, רות, אפרת ואביגיל, לבריאות איתנה, זיווגים הגונים, וסייעתא דשמיא והצלחה בכל מעשי ידיהם.

  • לזרע בר קיימא לאדלה בת אילנית ושלי בת רוזה | רפואה שלימה וזיווג הגון לגלית בת עליזה | חזרה בתשובה וזיווג הגון לגלעד בן ורדה רוזט | חזרה בתשובה שלימה לעדי אסתר בת ליהי ובר בן גלית

לעילוי נשמת
  • רוזה בת רבקה ע"ה

  • מאיר בן דורה רחל זצ"ל | שמחה בת ג'ולי ע"ה | שושנה שמעה בת לאה ע"ה | חיים בן דורה רחל זצ"ל | יהושע בן דורה רחל זצ"ל | לאה בת דורה רחל ע"ה | יעקב חסן הי"ד | יצחק בן לאה זצ"ל

  • מיכאל בן לאה ז"ל | יוסף בן רבקה ז"ל

למעשה

© השימוש בתוכן האתר מותר לזיכוי הרבים בלבד

Designed & Developed by Matan Neyman

אודותצור קשרתקנוןמדיניות פרטיות
עוד רגע…

טוען תוכן…

  1. בית
  2. מאמרים ושיעורים
  3. מאמרים ודברי תורה
  4. אירועים
  5. סיום מסכת
  6. מסכת נזיר
  7. רבי עקיבא בכה על עבירה שלא התרחשה | מדוע הכוונות שלנו חשובות גם כשהתוצאה נראית אחרת.
מסכת נזיר
26.10.2026סיום מסכתזמן קריאה · 7 דקות
#דבר תורה#סיום מסכת#ראש השנה
אהבתישמירה למועדפיםסימון כנקראשיתוף בוואטסאפהעתקת קישורהורדה כ-PDFהדפסה
המאמר הקודםהבחור שניצח את האיש שבמראה | איך לא לאפשר לכישרונות ולהצלחות להפוך לגאווה.המאמר הבאהמלכה שגילתה ששבע שנים אינן מספיקות | מה עושים כשהחיים מחייבים להתחיל מחדש.

תוכן קשור

סיום מסכת
מסכת נזיר

האדם שאמר רק מילה אחת ונחשב גדול מן המברך – הכוח של אמירת אמן, שותפות והיכולת להשלים מעשה של אדם אחר.

זמן העברה משוער: 12-11 דקות מקור: נזיר סו ע"ב, פירוש רש"י ותוספות שם, רמב"ם הלכות ברכות א, יא–יד, שולחן ערוך אורח חיים קכד, ו, ישעיהו נד, יג. הדרשה מבחינה בין המחלוקת בדף הסיום על מעלת המברך והעונה אמן לבין הפיתוח…

סיום מסכת
מסכת נזיר

האדם שאיש לא בא ללוות | מה מלמדת ההלכה המפתיעה של כהן גדול ונזיר על כבודו של כל אדם.

זמן העברה משוער: 10-9 דקות מקור: משנה נזיר ז, א, נזיר מז ע"א–מח ע"ב, ויקרא כא, יא, במדבר ו, ז, וסוגיית הדרשות על היתר הטומאה למת מצווה. ההשלכה לכבודם של אנשים בודדים ולדאגה לצורכיהם היא יישום מוסרי של העיקרון, ולא…

סיום מסכת
מסכת נזיר

המלכה שגילתה ששבע שנים אינן מספיקות | מה עושים כשהחיים מחייבים להתחיל מחדש.

זמן העברה משוער: 8-7 דקות מקור: משנה נזיר ג, ו, נזיר יט ע"ב, והסוגיה שלאחריה בעניין טומאת ארץ העמים. לפי תנא קמא נזירות הילני נמשכה עשרים ואחת שנה, ולדעת רבי יהודה ארבע עשרה שנה. המסקנות בעניין התמודדות עם התחלה מחודשת…

סיום מסכת
מסכת נזיר

הבחור שניצח את האיש שבמראה | איך לא לאפשר לכישרונות ולהצלחות להפוך לגאווה.

זמן העברה משוער: 4-3 דקות מקור: נזיר ד ע"ב, נדרים ט ע"ב, מעשה שמעון הצדיק והנזיר מן הדרום. להרחבה: מהרש"א, חידושי אגדות, נדרים ט ע"ב, המפתח את עניין הגאווה וכיבוד האב.

רבי עקיבא בכה על עבירה שלא התרחשה | מדוע הכוונות שלנו חשובות גם כשהתוצאה נראית אחרת.

התקדמות בקריאה
0%

זמן העברה משוער: 6-5 דקות

מקור: נזיר כג ע"א, במדבר ל, יג, משנה נזיר ד, ג, ורמב"ם, הלכות נדרים יב, יח. הסוגיה מבחינה בין היעדר חיוב מלקות על מעשה מותר לבין הצורך בכפרה על הכוונה לעבור איסור.

תוכן עניינים

  1. 01הדרן עלך
  2. 02קדיש לסיום מסכתנוסח עדות המזרח

תארו לעצמכם אדם שמתכנן לעשות מעשה שאינו ראוי. הוא יודע היטב שהדבר אסור, ובכל זאת מחליט לעשותו. הוא מכין את עצמו, ניגש לבצע את המעשה, ורק לאחר מכן מתברר לו שבפועל לא התרחש שום איסור. לכאורה, אפשר לומר לו: הכול בסדר, הרי בסופו של דבר לא עשית דבר אסור. אבל במסכת נזיר מופיע מאמר חז"ל מפתיע שמלמד כי גם כאשר המעשה לא הסתיים באיסור, עדיין יש משמעות עצומה למה שהתרחש בליבו של האדם. וכשרבי עקיבא היה מגיע אל המאמר הזה, הוא היה בוכה.

המשנה במסכת נזיר (כג ע"א) עוסקת באישה שקיבלה על עצמה נזירות. במסגרת הנזירות נאסר עליה לשתות יין. אלא שבעלה הפר לה את הנדר כדין, והיא לא ידעה על כך. לאחר מכן שתתה יין, מתוך מחשבה שהיא עדיין נזירה ושהיא עוברת על האיסור שקיבלה על עצמה.

מה דינה?

המשנה קובעת שאינה לוקה את ארבעים המלקות מן התורה, מפני שבשעת שתיית היין כבר לא הייתה נזירה. רבי יהודה מוסיף שיש להענישה במכת מרדות, מפני שהתכוונה לעבור על האיסור.

הגמרא מביאה את הפסוק: "אישה הפרם וה' יסלח לה", ומסבירה שהוא עוסק באישה שהפר לה בעלה את נדרה, אבל היא לא ידעה על כך. למרות שבפועל לא עברה על איסור הנזירות, היא זקוקה לכפרה ולסליחה על כוונתה.

ואז מספרת הגמרא דבר מרגש במיוחד: "וכשהיה מגיע רבי עקיבא אצל פסוק זה היה בוכה".

מדוע בכה רבי עקיבא?

הוא אמר: אם אדם התכוון לאכול בשר חזיר, ובסופו של דבר אכל בשר טלה, ובכל זאת הוא זקוק לכפרה ולסליחה, על אחת כמה וכמה מי שהתכוון לאכול בשר חזיר ואכן אכל אותו.

וצריך להבין, הרי התורה וההלכה מבחינות בין כוונה לבין מעשה. לא כל מחשבה רעה נחשבת לעבירה שנעשתה בפועל, ולא מענישים אדם על כל מחשבה שחלפה בראשו. אם כך, מהו החידוש הגדול שרבי עקיבא ראה כאן?

נראה שהתשובה היא שיש הבדל בין השאלה מה התרחש בעולם לבין השאלה מה התרחש בתוך האדם. מצד המעשה, האישה לא עברה על איסור שתיית יין של נזירה, מפני שנדרה כבר הופר. אבל מצד בחירתה, היא החליטה לעשות דבר שחשבה לאסור. המעשה אולי לא היה עבירה בפועל, אבל ההחלטה מלמדת על דבר שזקוק לתיקון.

וכאן אפשר ללמוד יסוד עמוק מאוד: לא כל תוצאה טובה מוכיחה שהדרך שהובילה אליה הייתה נכונה.

לפעמים אדם מתנהג בחוסר אחריות, אך במקרה לא נגרם נזק. הוא אומר לעצמו שהכול הסתדר, ולכן אין סיבה לשנות דבר. אדם אחר פוגע בחברו במילים, אבל החבר אינו מגיב, ולכן הוא מניח שהדברים לא היו חמורים. מישהו מנסה להכשיל אדם אחר, אלא שתוכניתו אינה מצליחה, והוא מרגיש שאין לו סיבה להתחרט, כי בסופו של דבר לא אירע דבר.

אבל העובדה שהנזק נמנע אינה הופכת את הרצון להזיק לדבר ראוי.

מנגד, צריך לזכור שגם ההפך נכון. אדם יכול להתכוון לעשות טובה גדולה, להתאמץ באמת למען הזולת, ובכל זאת התוצאה לא תהיה כפי שקיווה. במקרה כזה יש לבחון אם פעל באחריות ואם עליו לתקן דבר מה, אבל אין מקום למחוק את ערכה של כוונתו הטובה רק מפני שלא הצליח.

כלומר, כאשר אנחנו בוחנים את עצמנו, לא די לשאול מה הייתה התוצאה. עלינו לבחון גם כיצד הגענו אליה, מה הייתה המטרה שלנו, והאם פעלנו בדרך הנכונה.

ויש כאן מסר חשוב במיוחד ביחסים שבין בני אדם. לפעמים אדם מתנצל ואומר: "אבל בסוף לא קרה כלום". הוא אינו מבין מדוע חברו נפגע מכך שניסה לבייש אותו, אף שבפועל איש לא שמע את הדברים. הוא אינו מבין מדוע בן משפחתו נפגע מכוונה שהייתה לו, אף שבסופו של דבר לא הוציא אותה לפועל.

אבל אדם אינו נמדד רק בנזקים שהצליח לגרום. גם הנכונות לפגוע, לזלזל או לבגוד באמון שניתן בו היא דבר שדורש ממנו חשבון נפש.

וכאן צריך לדייק. אין הכוונה שעלינו לשפוט אחרים לפי מחשבות שאנחנו מייחסים להם. אין לנו יכולת לדעת בוודאות מה התרחש בליבו של הזולת, ואסור לנו להמציא לו כוונות רעות. הדברים אמורים בראש ובראשונה כלפי האדם עצמו, היודע מה הייתה כוונתו ויכול לבחון אותה בכנות.

וזו אולי אחת הנקודות המיוחדות שבבכיו של רבי עקיבא. הוא אינו מסתפק בשאלה אם התוצאה הייתה מותרת או אסורה. הוא מתפעל מגודל האחריות של האדם גם כלפי העולם הפנימי שלו.

וכאשר אנחנו לומדים תורה, יש לכך משמעות גדולה. אדם יכול ללמוד סוגיה ולומר לבסוף מה הדין, מי חייב ומי פטור. אבל התורה מבקשת גם לעצב את אישיותו של הלומד, ללמד אותו לא רק כיצד לפעול, אלא גם כיצד לרצות וכיצד לבחור.

אנחנו זוכים היום לסיים את מסכת נזיר, העוסקת בהתחייבויות שאדם מקבל על עצמו ובהשפעתן על מעשיו. ומתוך המסכת הזאת עולה הדרישה לבחון גם את הכוונה שמאחורי המעשה.

יהי רצון שנזכה לתקן לא רק את מה שאינו ראוי במעשינו, אלא גם את המחשבות והרצונות שמובילים אותנו אליהם. שנדע לשמוח כשהצלחנו לעשות טוב, אבל גם לשאול את עצמנו אם פעלנו בדרך ישרה.

כי הצלחה אמיתית אינה רק להגיע לתוצאה טובה. הצלחה אמיתית היא להיות אדם שבחר בטוב, התכוון לטוב ועשה את הטוב בדרך הנכונה.


הדרן עלך

הֲדָרָן עֲלָךְ מַסֶּכֶת נָזִיר וַהֲדָרָךְ עֲלָן. דַּעְתָּן עֲלָךְ מַסֶּכֶת נָזִיר וְדַעְתָּךְ עֲלָן. לָא נִתְנְשֵׁי מִינָךְ מַסֶּכֶת נָזִיר וְלָא תִתְנְשֵׁי מִינָן, לָא בְּעָלְמָא הָדֵין וְלָא בְּעָלְמָא דְּאָתֵי.

נוהגים לומר קטע זה שלוש פעמים.

יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁתְּהֵא תוֹרָתְךָ אֻמָּנוּתֵנוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה, וּתְהֵא עִמָּנוּ לָעוֹלָם הַבָּא.

חֲנִינָא בַּר פָּפָּא, רָמִי בַּר פָּפָּא, נַחְמָן בַּר פָּפָּא, אַחַאי בַּר פָּפָּא, אַבָּא מָרִי בַּר פָּפָּא, רַפְרָם בַּר פָּפָּא, רָכִישׁ בַּר פָּפָּא, סוּרְחָב בַּר פָּפָּא, אַדָּא בַּר פָּפָּא, דָּרוּ בַּר פָּפָּא.

הַעֲרֵב נָא ה' אֱלֹהֵינוּ אֶת דִּבְרֵי תוֹרָתְךָ בְּפִינוּ וּבְפִיּוֹת עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, וְנִהְיֶה אֲנַחְנוּ וְצֶאֱצָאֵינוּ וְצֶאֱצָאֵי עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֻּלָּנוּ יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ וְלוֹמְדֵי תוֹרָתְךָ לִשְׁמָהּ.

מֵאֹיְבַי תְּחַכְּמֵנִי מִצְוֹתֶיךָ כִּי לְעוֹלָם הִיא לִי. יְהִי לִבִּי תָמִים בְּחֻקֶּיךָ לְמַעַן לֹא אֵבוֹשׁ. לְעוֹלָם לֹא אֶשְׁכַּח פִּקּוּדֶיךָ כִּי בָם חִיִּיתָנִי. בָּרוּךְ אַתָּה ה' לַמְּדֵנִי חֻקֶּיךָ. אָמֵן אָמֵן אָמֵן סֶלָה וָעֶד.

קדיש לסיום מסכת – נוסח עדות המזרח

נאמר במניין.

יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא. (אָמֵן)

דְּהוּא עָתִיד לְחַדְתָּא עָלְמָא, וּלְאַחְיָאָה מֵיתַיָּא, וּלְשַׁכְלָלָא הֵיכְלָא, וּלְמִפְרַק חַיָּיָא, וּלְמִבְנֵא קַרְתָּא דִירוּשְׁלֵם, וּלְמִעְקַר פּוּלְחָנָא דֶאֱלִילַיָּא מֵאַרְעָא, וּלְאָתָבָא פּוּלְחָנָא יַקִּירָא דִשְׁמַיָּא לְהַדְרִיהּ וְזִיוֵיהּ וִיקָרֵיהּ. (אָמֵן)

בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּי דְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב, וְאִמְרוּ אָמֵן.

יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָּא.

יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל שְׁמֵהּ דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. לְעֵלָּא מִן כָּל בִּרְכָתָא וְשִׁירָתָא, תּוּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא, דַּאֲמִירָן בְּעָלְמָא, וְאִמְרוּ אָמֵן.

תִּתְכְּלֵי חַרְבָּא וְכַפְנָא וּמוֹתָנָא וּמַרְעִין בִּישִׁין, יַעְדֵּא מִנָּנָא וּמִנְּכוֹן וּמֵעַל עַמֵּיהּ יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן.

עַל יִשְׂרָאֵל וְעַל רַבָּנָן וְעַל תַּלְמִידֵיהוֹן וְעַל כָּל תַּלְמִידֵי תַלְמִידֵיהוֹן, וְעַל כָּל מַאן דְּעָסְקִין בְּאוֹרַיְתָא קַדִּישְׁתָא, דִּי בְאַתְרָא הָדֵין וְדִי בְכָל אֲתַר וַאֲתַר, יְהֵא לָנָא וּלְהוֹן וּלְכוֹן חִנָּא וְחִסְדָּא וְרַחֲמֵי מִן קֳדָם מָארֵי שְׁמַיָּא וְאַרְעָא, וְאִמְרוּ אָמֵן.

מוֹדִים אֲנַחְנוּ לְפָנֶיךָ ה' אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁשַּׂמְתָּ חֶלְקֵנוּ מִיּוֹשְׁבֵי בֵּית הַמִּדְרָשׁ וְלֹא שַׂמְתָּ חֶלְקֵנוּ מִיּוֹשְׁבֵי קְרָנוֹת. שֶׁאָנוּ מַשְׁכִּימִים וְהֵם מַשְׁכִּימִים, אָנוּ מַשְׁכִּימִים לְדִבְרֵי תוֹרָה וְהֵם מַשְׁכִּימִים לִדְבָרִים בְּטֵלִים. אָנוּ עֲמֵלִים וְהֵם עֲמֵלִים, אָנוּ עֲמֵלִים וּמְקַבְּלִים שָׂכָר וְהֵם עֲמֵלִים וְאֵינָם מְקַבְּלִים שָׂכָר. אָנוּ רָצִים וְהֵם רָצִים, אָנוּ רָצִים לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא וְהֵם רָצִים לִבְאֵר שָׁחַת, שֶׁנֶּאֱמַר: וְאַתָּה אֱלֹהִים תּוֹרִדֵם לִבְאֵר שַׁחַת, אַנְשֵׁי דָמִים וּמִרְמָה לֹא יֶחֱצוּ יְמֵיהֶם, וַאֲנִי אֶבְטַח בָּךְ.

יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹהַי, כְּשֵׁם שֶׁעֲזַרְתַּנִי לְסַיֵּם מַסֶּכֶת נָזִיר, כֵּן תַּעֲזְרֵנִי לְהַתְחִיל מַסֶּכְתּוֹת וּסְפָרִים אֲחֵרִים וּלְסַיְּמָם, לִלְמֹד וּלְלַמֵּד, לִשְׁמוֹר וְלַעֲשׂוֹת וּלְקַיֵּם אֶת כָּל דִּבְרֵי תַלְמוּד תּוֹרָתֶךָ בְּאַהֲבָה.

וּזְכוּת כָּל הַתַּנָּאִים וְהָאָמוֹרָאִים וְתַלְמִידֵי הַחֲכָמִים יַעֲמֹד לִי וּלְזַרְעִי, שֶׁלֹּא תָמוּשׁ הַתּוֹרָה מִפִּי וּמִפִּי זַרְעִי וְזֶרַע זַרְעִי עַד עוֹלָם, וְיִתְקַיֵּם בִּי: בְּהִתְהַלֶּכְךָ תַנְחֶה אֹתָךְ, בְּשָׁכְבְּךָ תִּשְׁמֹר עָלֶיךָ, וַהֲקִיצוֹתָ הִיא תְשִׂיחֶךָ. כִּי בִי יִרְבּוּ יָמֶיךָ וְיוֹסִיפוּ לְךָ שְׁנוֹת חַיִּים. אֹרֶךְ יָמִים בִּימִינָהּ, בִּשְׂמֹאלָהּ עֹשֶׁר וְכָבוֹד. ה' עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן, ה' יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם.

יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא, חַיִּים וְשָׂבָע וִישׁוּעָה וְנֶחָמָה וְשֵׁיזָבָא וּרְפוּאָה וּגְאֻלָּה וּסְלִיחָה וְכַפָּרָה וְרֶוַח וְהַצָּלָה, לָנוּ וּלְכָל עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן.

עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו, הוּא בְּרַחֲמָיו יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן.