שמות סמני הטעמים

שמות רבים ומתחלפים, לפעמים גם משובשים, יש בידינו. אמנם עיקרי הטעמים במקורם מבבל, הלוא ארמיים הם והם שגורים גם בפיהם של בעלי המסורה הטבריינים, אף ששפתם היתה לשון הקודש, אלא שבמרוצת הזמן התחלפו השמות והרבה מהם ניסתרסו ושובשו.

שלשה לוחות של טעמים מצויים בספרנו: האשכנזי, האיטלקי והספרדי.

מקורו של הספרדי הוא מדברי רשב"י בספר התקונים, משם קיבצם הרב משה קורדבירו בשער הטעמים מספר הפרדס שלו.

יש עוד שני לוחות טעמים שניתגלו במאת השנים האחרונות. הלוח האחד מיוחס לראש חכמי המסורה מטבריה ר' אהרן בן אשר, הלוח השני מיוחס לר' יהודה בן דוד חיוג' מעיר פאס אשר במצרים.

אם נערוך השוואה בין שלושת הלוחות העיקריים נמצא שהספרדי והאיטלקי שווים הן במספר הטעמים – עשרים ותשעה, והן בתוכנם, פרט להבדלים הבאים:

א. שינויים לשוניים בשמותם של סמנים אחדים: אזלא גרש בספרדי, נקרא "קדמא ואזלא" באיטלקי. תרי קדמין בספרדי נקרא "תרי פשטין" באיטלקי ועוד.

ב. בלוח האיטלקי רשומים בתחילה כל הטעמים שהם מפסיקים ואחריהם כל המשרתים, ובספרדי כל טעם משרת רשום ליד המפסיק שלו.

ג. הספרדי מזכיר טעם בשם "געיה" אשר לפני "תלשא", ואשר עם "שוא" "שוא-געיה" ו"געיה-שוא". באיטלקי לא נזכר אף אחד מהם.

ד. בספרדי נכללו עם הטעמים גם: רפא, דגש, שבלת, מפיק בהא.