שני צדיקים, שני גורלות – מדוע אסור למדוד אדם לפי הצלחתו?
19.10.2026סיום מסכתזמן קריאה · 7 דקות
טוען…
טוען תוכן…
זמן העברה משוער: 7-6 דקות
מקור: מועד קטן כח ע"א, דברי רבא וההשוואה בין רבה לרב חסדא.
יש מחשבה שיכולה להיכנס ללב האדם כמעט בלי שישים לב אליה. כאשר הוא רואה אדם עשיר, מצליח ובריא, הוא מניח כנראה שאותו אדם עשה משהו נכון בחייו. כאשר הוא רואה אדם שמתמודד עם קשיים, הוא עלול לשאול מה אותו אדם עשה כדי להגיע למצב הזה. לפעמים המחשבה הזאת הופכת אפילו לשיפוט רוחני: מי שטוב לו, כנראה שהקב"ה מרוצה ממנו יותר, ומי שקשה לו, כנראה שיש לכך סיבה שקשורה למעשיו.
אבל במסכת מועד קטן, דף כח ע"א, מופיעה סוגיה שמערערת בצורה חזקה מאוד את דרך המחשבה הזאת.
רבא אומר שם: „חיי, בני ומזוני לא בזכותא תליא מילתא אלא במזלא תליא מילתא”. כלומר, משך החיים, הילדים והפרנסה אינם נקבעים בפשטות רק על פי זכויותיו של האדם, אלא מושפעים גם מגורמים שנמצאים מעבר לחשבון הזכויות שאנחנו מסוגלים להבין. כדי להמחיש זאת הגמרא מביאה השוואה בין שני חכמים גדולים, רבה ורב חסדא.
שניהם היו צדיקים גדולים, ושניהם היו בעלי תפילה שתפילתם נענתה בגשמים. ובכל זאת, חייהם היו שונים מאוד. רב חסדא חי תשעים ושתיים שנים, ואילו רבה חי ארבעים שנה. בבית רב חסדא נערכו שישים שמחות נישואין, ואילו בבית רבה התרחשו שישים מאורעות של אבלות. בבית רב חסדא היה שפע רב, ובבית רבה היה מחסור קשה.
הגמרא אינה אומרת שאחד מהם היה צדיק והשני לא. להפך. היא מדגישה ששניהם היו צדיקים גדולים. ואף על פי כן, המציאות שלהם הייתה שונה לחלוטין.
זהו אחד הדברים החשובים ביותר שאפשר ללמוד על היחס שבין האדם לבין הצלחתו. אנחנו רואים את התוצאה החיצונית, אבל איננו רואים את כל החשבונות שמאחוריה. אין לנו אפשרות לדעת מדוע אדם מסוים זוכה לשפע ואדם אחר מתמודד עם מחסור. וגם כאשר אנחנו מאמינים בהשגחת הקב"ה, אין פירוש הדבר שאנחנו מסוגלים לפרש כל אירוע ולדעת מה הוא מלמד על מעלתו הרוחנית של האדם.
נחשוב על שני אנשים שמתפללים, לומדים תורה ועושים חסד. האחד מצליח בעסקיו, רוכש בית ומבסס את משפחתו מבחינה כלכלית. השני עובד ביושר ובמסירות, אבל מתקשה לסיים את החודש. האם אפשר לומר שהראשון צדיק יותר מפני שהצליח כלכלית? ודאי שלא. ייתכן שלשניהם יש מעלות רוחניות גדולות מאוד, והפער ביניהם נובע מגורמים שאיננו יודעים ואיננו מסוגלים לשקול.
וכאן נמצא מסר חשוב מאוד ביחס לאנשים אחרים. אסור לנו להפוך את מצבו החיצוני של אדם לפסק דין על אישיותו. אדם שמתמודד עם מחלה אינו בהכרח פחות ראוי מאדם בריא. אדם שמתקשה בפרנסתו אינו בהכרח פחות חרוץ או פחות ישר ממי שהתעשר. ואדם שזכה להצלחות גדולות אינו רשאי להסיק מכך שהוא בהכרח טוב מאחרים.
הדברים האלה אינם באים לבטל את ערכה של ההשתדלות. יש משמעות גדולה לעבודה, לאחריות, ללמידה ולהחלטות שאדם מקבל. אבל גם לאחר כל ההשתדלות, התוצאות אינן נמצאות תמיד בשליטתנו. יש אנשים שמצליחים למרות החלטות שגויות, ויש אנשים שמתמודדים עם קשיים למרות מאמץ נכון ומסור.
וזהו יסוד של ענווה. אדם שזכה להצלחה צריך להודות לקב"ה על הטוב שקיבל, אך לא להפוך את ההצלחה לסיבה להתנשאות. ואדם שמתמודד עם קושי צריך להשתדל לעשות את מה שביכולתו, אך לא לחשוב בהכרח שהקושי מוכיח שהוא אדם פחות טוב.
אפשר לראות כיצד המחשבה הזאת משנה גם את היחס שלנו למצוות צדקה וחסד. כאשר אדם רואה מישהו שזקוק לעזרה, קל לפעמים לשאול כיצד הגיע למצבו. ודאי שיש מצבים שבהם צריך לברר פרטים כדי לסייע בדרך נכונה ואחראית, אבל אין צורך להוסיף לכך שיפוט מוסרי. העובדה שאדם זקוק לעזרה אינה מלמדת בהכרח דבר על ערכו או על מידותיו.
יש כאן גם מסר מחזק לאדם עצמו. פעמים רבות אנחנו מודדים את ההתקדמות שלנו על פי תוצאות שאינן בשליטתנו המלאה. אדם משתדל בחינוך ילדיו, אבל כל ילד בוחר גם את דרכו. אדם משקיע בלימוד תורה, אבל לא תמיד הוא מצליח להבין באותה מהירות כמו חברו. אדם עובד קשה, אבל אינו מצליח להגיע לאותה רמת הכנסה של אחרים.
אם כל תחושת הערך שלו תלויה בתוצאה, הוא עלול לחיות בתחושה מתמדת של כישלון. אבל כאשר הוא מבין שהאחריות שלו היא להשתדל לעשות את הדבר הנכון, ואילו התוצאות אינן תמיד תלויות בו, נפתח לפניו מקום לשקט פנימי גדול יותר.
וזה מתאים במיוחד למסכת מועד קטן, שעוסקת בין השאר בדיני אבלות ובמפגש של האדם עם מציאות שאינו יכול לשלוט בה. המסכת מזכירה לנו שהחיים אינם מתנהלים תמיד לפי התכניות שלנו, ושגם צדיקים גדולים יכולים לעבור תקופות קשות.
אפשר לקחת את המסר הזה גם אל בית המדרש. יש מי שמבין סוגיה במהירות, ויש מי שצריך לחזור עליה פעמים רבות. יש מי שמסיים מסכת בתוך זמן קצר, ויש מי שמתקדם בקצב איטי יותר. אם נמדוד את ערכו של הלומד רק לפי ההספק החיצוני, אנחנו עלולים להחמיץ את מידת המאמץ וההתמדה שלו.
הרי ייתכן שאדם שהצליח ללמוד דף אחד מתוך קושי גדול השקיע בכך עמל רב מאוד, ואדם אחר למד כמה דפים בקלות יחסית. אין לנו אפשרות למדוד את עולמו הפנימי של כל אדם רק לפי מספר הדפים שלמד.
לכן, בסיום מסכת מועד קטן, כדאי לזכור ששמחת הסיום היא שמחה על הזכות ללמוד ועל העמל שהושקע, אבל היא אינה מקום להשוואה בין אנשים. מי שזכה לסיים במהירות ומי שהתמודד עם קשיים בדרך יכולים שניהם להודות לקב"ה על חלקם בתורה.
יהי רצון שנדע להעריך אנשים לפי מידותיהם ומעשיהם ולא רק לפי הצלחתם החיצונית, שנזכה להודות על הטוב בלי להתגאות בו, ולהתמודד עם הקושי בלי להרגיש שהוא מגדיר את כל ערכנו.
לא כל מי שמצליח יותר הוא בהכרח אדם טוב יותר, ולא כל מי שקשה לו הוא אדם שהצליח פחות בעבודת ה'. לפעמים הגדולה האמיתית של האדם נמצאת דווקא בדרך שבה הוא מתמודד עם מה שלא בחר.
הַדְרָן עֲלָךְ מַסֶּכֶת מוֹעֵד קָטָן וְהַדְרָךְ עֲלָן. דַּעְתָּן עֲלָךְ מַסֶּכֶת מוֹעֵד קָטָן וְדַעְתָּךְ עֲלָן. לָא נִתְנְשֵׁי מִנָּךְ מַסֶּכֶת מוֹעֵד קָטָן וְלָא תִתְנְשִׁי מִנָּן, לָא בְּעָלְמָא הָדֵין וְלָא בְּעָלְמָא דְאָתֵי.
נוהגים לחזור על קטע זה שלוש פעמים.
יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁתְּהֵא תוֹרָתְךָ אֻמָּנוּתֵנוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה, וּתְהֵא עִמָּנוּ לָעוֹלָם הַבָּא. חֲנִינָא בַּר פָּפָּא, רָמֵי בַּר פָּפָּא, נַחְמָן בַּר פָּפָּא, אֲחַאי בַּר פָּפָּא, אַבָּא מָרִי בַּר פָּפָּא, רַפְרָם בַּר פָּפָּא, רָכִישׁ בַּר פָּפָּא, סוּרְחַב בַּר פָּפָּא, אַדָּא בַּר פָּפָּא, דָּרוּ בַּר פָּפָּא.
הַעֲרֵב נָא ה' אֱלֹהֵינוּ אֶת דִּבְרֵי תוֹרָתְךָ בְּפִינוּ וּבְפִיּוֹת עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, וְנִהְיֶה אֲנַחְנוּ וְצֶאֱצָאֵינוּ וְצֶאֱצָאֵי צֶאֱצָאֵינוּ וְצֶאֱצָאֵי עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֻּלָּנוּ יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ וְלוֹמְדֵי תוֹרָתְךָ לִשְׁמָהּ.
מֵאֹיְבַי תְּחַכְּמֵנִי מִצְוֹתֶיךָ כִּי לְעוֹלָם הִיא לִי. יְהִי לִבִּי תָמִים בְּחֻקֶּיךָ לְמַעַן לֹא אֵבוֹשׁ. לְעוֹלָם לֹא אֶשְׁכַּח פִּקּוּדֶיךָ כִּי בָם חִיִּיתָנִי. בָּרוּךְ אַתָּה ה' לַמְּדֵנִי חֻקֶּיךָ. אָמֵן אָמֵן אָמֵן סֶלָה וָעֶד.
מוֹדִים אֲנַחְנוּ לְפָנֶיךָ ה' אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁשַּׂמְתָּ חֶלְקֵנוּ מִיּוֹשְׁבֵי בֵּית הַמִּדְרָשׁ וְלֹא שַׂמְתָּ חֶלְקֵנוּ מִיּוֹשְׁבֵי קְרָנוֹת. שֶׁאָנוּ מַשְׁכִּימִים וְהֵם מַשְׁכִּימִים, אָנוּ מַשְׁכִּימִים לְדִבְרֵי תוֹרָה וְהֵם מַשְׁכִּימִים לִדְבָרִים בְּטֵלִים. אָנוּ עֲמֵלִים וְהֵם עֲמֵלִים, אָנוּ עֲמֵלִים וּמְקַבְּלִים שָׂכָר וְהֵם עֲמֵלִים וְאֵינָם מְקַבְּלִים שָׂכָר. אָנוּ רָצִים וְהֵם רָצִים, אָנוּ רָצִים לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא וְהֵם רָצִים לִבְאֵר שָׁחַת, שֶׁנֶּאֱמַר: וְאַתָּה אֱלֹהִים תּוֹרִדֵם לִבְאֵר שַׁחַת, אַנְשֵׁי דָמִים וּמִרְמָה לֹא יֶחֱצוּ יְמֵיהֶם, וַאֲנִי אֶבְטַח בָּךְ.
נאמר במניין.
יִתְגַדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא.
בְּעָלְמָא דְהוּא עָתִיד לְאִתְחַדְּתָא וּלְאַחְיָאָה מֵתַיָא וּלְאַסָּקָא יַתְהוֹן לְחַיֵי עָלְמָא וּלְמִבְנֵי קַרְתָּא דִירוּשְׁלֵם, וּלְשַׁכְלְלָא הֵיכָלֵהּ בְּגַוָּה, וּלְמֶעְקַר פּוּלְחָנָא נוּכְרָאָה מֵאַרְעָא, וּלְאַתָּבָא פּוּלְחָנָא דִשְׁמַיָא לְאַתְרֵהּ, וְיַמְלִיךְ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּמַלְכוּתֵהּ וִיקָרֵהּ, וְיַצְמַח פּוּרְקָנֵהּ וִיקָרֵב מְשִׁיחֵהּ.
בְּחַיֵיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּי דְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב וְאִמְרוּ אָמֵן.
יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עַלְמַיָּא. יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל שְׁמֵהּ דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא.
לְעֵילָּא מִן כָּל בִּרְכָתָא שִׁירָתָא תִּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא דַּאֲמִירָן בְּעָלְמָא וְאִמְרוּ אָמֵן.
עַל יִשְׂרָאֵל וְעַל רַבָּנָן וְעַל תַּלְמִידֵיהוֹן וְעַל כָּל תַּלְמִידֵי תַלְמִידֵיהוֹן דְעַסְקִין בְּאוֹרַיְתָא קְדִישְׁתָא דִי בְאַתְרָא הָדֵין וְדִי בְּכָל אֲתַר וַאֲתַר, יְהֵא לָנָא וּלְהוֹן וּלְכוֹן חִנָא וְחִסְדָא וְרַחֲמֵי מִן קֳדָם מָארֵי שְׁמַיָא וְאַרְעָא וְאִמְרוּ אָמֵן.
יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹהַי, כְּשֵׁם שֶׁעֲזַרְתַּנִי לְסַיֵּם מַסֶּכֶת מוֹעֵד קָטָן, כֵּן תַּעַזְרֵנִי לְהַתְחִיל מַסֶּכְתּוֹת וּסְפָרִים אֲחֵרִים וּלְסַיְּמָם, לִלְמֹד וּלְלַמֵּד, לִשְׁמֹר וְלַעֲשׂוֹת וּלְקַיֵּם אֶת כָּל דִּבְרֵי תַלְמוּד תּוֹרָתֶךָ בְּאַהֲבָה. וּזְכוּת כָּל הַתַּנָּאִים וְהָאָמוֹרָאִים וְתַלְמִידֵי הַחֲכָמִים יַעֲמֹד לִי וּלְזַרְעִי, שֶׁלֹּא תָמוּשׁ הַתּוֹרָה מִפִּי וּמִפִּי זַרְעִי וְזֶרַע זַרְעִי עַד עוֹלָם, וְיִתְקַיֵּם בִּי: בְּהִתְהַלֶּכְךָ תַנְחֶה אֹתָךְ, בְּשָׁכְבְּךָ תִּשְׁמֹר עָלֶיךָ, וַהֲקִיצוֹתָ הִיא תְשִׂיחֶךָ. כִּי בִי יִרְבּוּ יָמֶיךָ וְיוֹסִיפוּ לְךָ שְׁנוֹת חַיִּים. אֹרֶךְ יָמִים בִּימִינָהּ, בִּשְׂמֹאלָהּ עֹשֶׁר וְכָבוֹד. ה' עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן, ה' יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם.
יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּה מִן שְׁמַיָא חַיִּים וְשָׂבָע וִישׁוּעָה וְנֶחָמָה וְשֵׁיזָבָא וּרְפוּאָה וּגְאֻלָּה וּסְלִיחָה וְכַפָּרָה וְרֵיוַח וְהַצָּלָה לָנוּ וּלְכָל עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן.
עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו הוּא בְּרַחֲמָיו יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל עַמוֹ יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן.
