תכנית עבודה חודשית | ענווה

1. דבר אחד שלמדתי היום ממישהו אחר

גם אם קטן.

2. דבר אחד שבו אדם אחר עשה משהו טוב ממני

בלי קנאה.

רק הכרה.

3. דבר אחד שעשיתי היום היטב

כדי שהענווה לא תהפוך להקטנה עצמית.

4. דבר אחד שבו יכולתי לתת יותר מקום לאחר

5. דבר אחד שאני רוצה לנסות מחר

כך נשמר האיזון בין הכרת המעלות לבין הכרת המקומות שדורשים תיקון.

בחן את עצמך | שאלות עומק נוספות בענווה

1. האם אני מסוגל לומר "לא הבנתי, תסביר לי שוב"?

2. האם אני מרגיש אי־נוחות כאשר אדם צעיר ממני יודע משהו שאינני יודע?

3. האם אני מקשיב באמת או רק מחכה שהשני יסיים?

4. כאשר אני מצליח, האם אני זוכר גם את מי שעזר לי?

5. האם אני מוכן לקבל עצה ממי שאינו בעל מעמד מיוחד?

6. האם אני מסוגל לשבח אדם אחר גם בתחום שבו אני בעצמי רוצה להצטיין?

7. האם אני מסתיר כישרון בשם "ענווה" כאשר בפועל צריך להשתמש בו?

8. האם אני מבטל את עצמי כדי שאנשים ירגיעו אותי ויגידו לי כמה אני טוב?

9. האם אני מרגיש צורך להסביר שאני כבר יודע כאשר מישהו מלמד אותי משהו?

10. האם אני יודע לתת לאחר לסיים רעיון גם אם כבר הבנתי אותו?

11. האם אני מסוגל לומר בפומבי שרעיון מסוים לא היה שלי?

12. האם אני מתייחס ברצינות לדעה של אדם שאינני מסכים איתו בדרך כלל?

13. האם אני מסוגל לקחת תפקיד של הנהגה בלי להרגיש שהדבר סותר ענווה?

14. האם אני יודע להציב גבול בלי להפוך זאת למאבק אגו?

15. האם אני מסוגל לשמוע שבח על אדם אחר בלי להשוות מיד ביני לבינו?

16. האם אני נותן לאנשים מקום לטעות בלי להרגיש צורך לתקן כל דבר?

17. האם אני מסוגל לשאול שאלה פשוטה בלי לחשוש שיחשבו שאינני יודע?

18. האם אני לוקח קרדיט גם על דברים שבהם תרומתי הייתה חלקית בלבד?

19. האם אני יודע לקבל הצלחה בלי להפוך אותה להגדרה של כל האישיות שלי?

20. האם אני יודע לקבל כישלון בלי להסיק ממנו שאני אדם חסר ערך?

סימנים לענווה בריאה

אפשר לזהות התקדמות כאשר:

קל יותר לומר "אני לא יודע".

קל יותר לשמוע דעה שונה.

קל יותר לקבל ביקורת.

קל יותר לפרגן.

קל יותר לבקש עצה.

קל יותר לתת לאחר לדבר.

פחות חשוב להיות תמיד במרכז.

פחות מפחיד לטעות.

פחות צורך להקטין את עצמך.

ויותר יכולת להשתמש בכוחות שלך בלי להתנצל על עצם קיומם.

דברים שחשוב להיזהר מהם

"ענווה אינה לחשוב פחות על עצמי – אלא להיות פחות עסוק בעצמי."

מטרה ארוכת טווח

מטרת הענווה אינה ליצור אדם שמרגיש קטן.

אלא אדם יציב מספיק כדי שלא יצטרך להיות גדול בכל רגע.

אדם שמכיר בכוחותיו בלי לנפח אותם.

מכיר בחסרונותיו בלי להישבר מהם.

מוכן ללמוד.

מוכן להשתנות.

מוכן לשמוע.

מוכן לתת לאחר מקום.

ומוכן גם להשתמש במלוא הכוחות שקיבל כאשר הדבר נדרש.

אדם כזה אינו עסוק כל הזמן בשאלה:

"איך אני נראה?"

אלא בשאלה:

"מה נכון לעשות עכשיו?"

וזו אולי אחת המתנות הגדולות ביותר של מידת הענווה.