תלמידים בעייתיים

המורה המסור נאלץ לעיתים קרובות לדון עם הורים, מורים ומנהלים על התקדמותם ועל קשייהם של תלמידיו. בהעדר הנחיות ברורות ביחס ללשון הרע אפשר להגיע לאוירה פתוחה מדי, שבה מדברים עם כולם אודות כולם, או לקיצוניות ההפוכה, דהיינו, גישה פשטנית של שמירת הלשון שבעטיה נפגעת יעילותו החינוכית של המורה.

באופן כללי ניתן לומר שהתחום החינוכי כוונתו לתועלת והוא מאפשר דיון במגרעות הנוגעות לתלמיד. אולם, תמיד יש להפקיד ולשמור על התנאים המסוימים המתירים דיבור לשון הרע לשם תועלת. חיוני ביותר לאמת את העובדות. רשלנות גדולה היא מצד מורה להתיימר להגיע למסקנות פסיכולוגיות ולאבחון פזיז של התלמיד כסובל מקשיים או מהפרעות מבלי לבדוק את העניין לאשורו. תוצאות הדבר עלולות להיות הרסניות ביותר.

אם יספר המורה לאחרים את הערכותיו אלו, יהיה בכך משום הוצאת שם רע. מה מצער הדבר שילדים בעייתיים מסוימים נחלו כישלון אך ורק בגלל שהובנו שלא כהלכה על ידי מורה, שהדביק להם תוויות אשר פגעה בתדמיתם בעיני כל מוריהם לעתיד.