תפילות ימים נוראים

מנהג ישראל לתקוע בשופר במשך כל חודש אלול לאחר תפילת שחרית. אך כתב הרמ"א (אורה חיים סימן תקפא סעיף ג), שאין תוקעים בערב ראש השנה. המגן אברהם (שם ס"ק יד) מביא שני טעמים לדבר. א. כדי להפסיק בין תקיעות של רשות לתקיעות של חובה (לבוש שם). ב. כדי לערבב את השטן (מנהגים).

שאלה:

הטעם השני על פי פשוטו נועד להרדים את עירנותו של השטן. התקיעה עלולה להזכיר לו את יום הדין המתקרב ובא, ולהיערך לקראתו בלימוד דברי קטגוריה על עם ישראל. אך הדברים על פניהם נראים תמוהים, האם כה קצר הוא זכרונו של השטן? הלא שנה אחרי שנה אנחנו מערימים עליו באותה דרך, ואיך הוא ממשיך ונופל בתחבולה זו, ולא לומד לקח מכשלונו בשנים עברו