הימנעות מתקיעה בערב ראש השנה
מאת הרב אברהם סילברשטיין שליט"א3.9.2026תפילהזמן קריאה · 3 דקות
#שו"ת על התפילה
טוען…
טוען תוכן…
תפילהמנהג ישראל לתקוע בשופר במשך כל חודש אלול לאחר תפילת שחרית. אך כתב הרמ"א (אורה חיים סימן תקפא סעיף ג), שאין תוקעים בערב ראש השנה. המגן אברהם (שם ס"ק יד) מביא שני טעמים לדבר. א. כדי להפסיק בין תקיעות של רשות לתקיעות של חובה (לבוש שם). ב. כדי לערבב את השטן (מנהגים).
שאלה:
הטעם השני על פי פשוטו נועד להרדים את עירנותו של השטן. התקיעה עלולה להזכיר לו את יום הדין המתקרב ובא, ולהיערך לקראתו בלימוד דברי קטגוריה על עם ישראל. אך הדברים על פניהם נראים תמוהים, האם כה קצר הוא זכרונו של השטן? הלא שנה אחרי שנה אנחנו מערימים עליו באותה דרך, ואיך הוא ממשיך ונופל בתחבולה זו, ולא לומד לקח מכשלונו בשנים עברו [1]?
תשובה:
הוא השטן הוא היצר רע והוא מלאך המוות, כדברי חז"ל (בבא בתרא טז א), "יורד ומתעה, עולה ומרגיז [ןמקטרג], נוטל רשות ונוטל נשמה". דרכו של היצר הרע היא בהסתת האדם להתמקד בהווה ולחיות את הרגע, מבלי להפיק לקח מהעבר, ומבלי להביא בחשבון את העתיד. כאשר הוא בא להסית את האדם לעבור עבירה הוא עושה ככל יכולתו להשכיח ממנו את לקחי ההיסטוריה, והגורל המר שהביאה דרך החטא על כל ההולכים בה. הלא אם יתבונן האדם ברצינות בעתיד הצפוי לו לאחר החטא, במיוחד בדין וחשבון שהוא עתיד לתת עליו בעולם הבא, אך גם בייסורי המצפון שיתעוררו בו רגע לאחר החטא, מירב הסיכויים הם שימשוך את ידיו ממנו. אך זה הוא שורש כוחו של היצר, לטשטש את ראיית האדם ולהגבילה להווה בלבד. מאחר וזה הוא המאפיין העיקרי של היצר הרע שהוא השטן, לא יפלא אפוא כיצד לא מביא השטן בחשבון את העובדה, שגם בשנה שעברה עשה לו עם ישראל את אותו תרגיל, והרדים את עירנותו על ידי הפסקת התקיעה בערב יום הדין. מרוב עיסוקו בשכנוע הקליינטים שלו לשכוח את העבר ולהתעלם מן העתיד, גם הוא עצמו נדבק בתכונה זו, ומתמקד רק בהווה.
לעומת התנהגות זו, ההנהגה האלוקית הינה ההיפך המוחלט. חז"ל מתארים את ראש השנה כיום בו "ספרי חיים וספרי מתים פתוחים לפניו" (ראש השנה לב ב). ויש לתמוה, מה הצורך בספרי מתים? הלא כל מי שלא נכתב בספר החיים ממילא אחת דתו למות. מכך נראה שספר המתים לא נועד לרשום בו את מי שעתיד למות בשנה הבאה, אלא בו רשומים המתים של הדורות הקודמים. בבוא הקדוש ברוך הוא לגזור את דינו של האדם, אינו מתמקד בנתונים העכשויים בלבד, אלא מביא בחשבון גם את הרקע ממנו בא האדם, באיזה בית גדל, ומי היו אבותיו ורבותיו, שלעתים כבר הלכו לעולמם והם רשומים בספר המתים. רק בשקלול כל נתוני העבר הללו נחרץ דין האדם.
[1] אמנם סיבה דומה נותנת הגמרא לכך שאנו תוקעים ומריעים פעם אחת, וחזרים ותוקעים ומריעים פעם שניה בסדר מלכיות זכרונות ושופרות שבתפילת המוסף, שהיא כדי לערבב את השטן. אך שם מפרש רש"י, שמכך שאנחנו חוזרים על המצוה רואה השטן כיצד אנו מחבבים את המצוות, ומתוך כך מסתתמות טענותיו.
