איפה מניחים את החנוכייה?
6.10.2026הלכהזמן קריאה · 4 דקות
טוען…
טוען תוכן…
הלכהמקום ההדלקה צריך לשלב בין שני דברים, שהחנוכייה תהיה קשורה לבית שבו מקיימים את המצווה, ושיהיה בה ככל האפשר פרסום הנס. לכן לא מניחים את החנוכייה סתם במקום שנוח, אלא במקום שניכר ומתאים להדלקת נר חנוכה [1].
מרן השולחן ערוך פוסק שנר חנוכה מניחים על הפתח הסמוך לרשות הרבים מבחוץ. אם הבית פתוח ישירות לרשות הרבים, מניחים בפתח הבית, ואם יש חצר לפני הבית, מניחים בפתח החצר. מי שגר בעלייה ואין לו פתח ישיר לרשות הרבים, מניח בחלון הסמוך לרשות הרבים [2].
גם בזמן הזה, כאשר אין סכנה, יש מעלה בהדלקה במקום שפונה לרשות הרבים ומפרסם את הנס. עם זאת, גם המנהג להדליק בתוך הבית הוא מנהג שיש לו על מה לסמוך, וכך נהגו רבים במשך הדורות [1].
לכן ההדלקה בתוך הבית כשרה, אבל כאשר ניתן לקיים פרסום הנס כלפי חוץ בצורה טובה ובטוחה, יש בכך מעלה.
מי שגר בדירה בקומה שאינה גבוהה מאוד, ויש לו חלון או מרפסת הפונים לרשות הרבים, נכון להניח שם את החנוכייה כדי לפרסם את הנס לעוברים ושבים [1].
במרפסת פתוחה כדאי להגן על הנרות מפני הרוח, למשל באמצעות בית חנוכייה או מגן זכוכית מתאים, כדי שהנרות יוכלו לדלוק כראוי.
אם אין חלון או מרפסת שפונים למקום שבו הנרות נראים, אפשר להדליק בתוך הדירה במקום המתאים, ובמקרים המתאימים גם סמוך לפתח.
כאן חשוב לשים לב לגובה. מי שגר בקומה שבה המרפסת גבוהה יותר מעשרים אמה מקרקע רשות הרבים, בערך 9.60 מטר, אינו מרוויח פרסום נס לעוברים ברחוב באותה צורה, ולכן במקרה כזה נכון להדליק בפתח הדירה מבפנים [1].
לכן לא נכון לומר באופן גורף שכל מי שיש לו חלון או מרפסת צריך להדליק שם. אם מדובר בקומה גבוהה מעל השיעור הזה, עדיף לעבור למקום כשר ומתאים בתוך הדירה.
לכתחילה מצווה להניח את נרות החנוכה למעלה משלושה טפחים מן הקרקע ולמטה מעשרה טפחים. אם הניחם למעלה מעשרה טפחים, יצא ידי חובה [2].
לעומת זאת, אם השלהבת נמצאת למעלה מעשרים אמה ממקום המדידה ההלכתי, ההדלקה אינה כשרה, וצריך להחזיר את החנוכייה למקום כשר ולהדליק שוב בלי ברכה [1]. [2].
חשוב לא לערבב בין שני עניינים שונים, גובה החנוכייה בתוך הדירה, וגובה הקומה ביחס לרשות הרבים. שניהם נידונים בהלכה, אבל לא באותה צורה.
כאשר מדליקים סמוך לפתח, מניחים את החנוכייה בטפח הסמוך לפתח, בצד שמאל של הנכנס. כך המזוזה נמצאת מימין ונר חנוכה משמאל, והנכנס מוקף במצוות [3].
אם אין מזוזה בפתח, מניחים את החנוכייה בצד ימין [3].
הדין הזה שייך למי שמדליק בפתח, ולא למי שמדליק בחלון או במרפסת.
כן. גם בזמן הזה יש על מה לסמוך למי שמדליק בתוך הבית, ובפועל כך נהגו רבים [1].
עם זאת, כאשר אפשר להדליק במקום שמפרסם את הנס כלפי חוץ בצורה טובה, בטוחה וכשרה, יש בכך מעלה.
לכן שתי צורות ההדלקה קיימות בפועל, והבחירה תלויה במבנה הבית, בגובה, בבטיחות ובאפשרות לפרסם את הנס.
אין נכון להעמיד את החנוכייה במקום שבו ברור שהנרות ייכבו מיד מן הרוח. במרפסת או במקום פתוח כדאי להשתמש בבית חנוכייה מתאים או במגן זכוכית, כדי שהנרות יישמרו וייראו לעוברים ושבים.
כך מרוויחים גם פרסום הנס וגם הדלקה יציבה.
ההלכה המקורית מדברת על פתח הבית או פתח החצר הסמוך לרשות הרבים [2]. בבניין משותף מודרני המציאות מורכבת יותר, משום שהלובי ופתח הבניין משמשים כמה משפחות ולא תמיד נחשבים לפתח הפרטי של הבית.
לכן אין לתת כלל גורף שכל דייר צריך להדליק בלובי. בדרך כלל נכון יותר לבחור מקום השייך לדירה עצמה ושבו מתקיים פרסום הנס כראוי, כגון חלון, מרפסת או פתח הדירה, בהתאם לגובה ולמבנה המקום.
מקרים מיוחדים של בניינים, כניסות משותפות וחצרות משותפות נביא בנפרד בשאלות ותשובות, כדי לא לתת כאן כלל רחב מדי.
אם הבית פתוח ישירות לרשות הרבים, מקום ההדלקה המובחר הוא סמוך לפתח.
אם גרים בדירה ויש חלון או מרפסת הנראים לרשות הרבים ואינם גבוהים מעל עשרים אמה, יש מעלה להדליק שם.
אם הדירה גבוהה מעל עשרים אמה ביחס לרשות הרבים, נכון להדליק בפתח הדירה מבפנים.
אם מדליקים בפתח, מניחים משמאל לנכנס כאשר המזוזה מימין.
אם מדליקים בחוץ או במרפסת, צריך לדאוג שהנרות לא יהיו חשופים באופן שיגרום להם להיכבות.
אין מקום אחד שמתאים לכל בית. הכלל הוא לבחור מקום כשר, בטוח וניכר, שבו מתקיים פרסום הנס בצורה הטובה ביותר לפי מבנה הבית.
בבית פרטי הדבר יכול להיות הפתח, בדירה זה יכול להיות חלון או מרפסת, ובקומה גבוהה מאוד המקום הנכון יכול להיות דווקא בתוך הדירה.
המטרה אינה רק שהחנוכייה תיראה יפה, אלא שהיא תהיה במקום שבו המצווה מתקיימת בצורה נכונה.
[1]. ילקוט יוסף, הלכות חנוכה, סימן תרע״א, סעיפים יט–כד, בדיני גובה החנוכייה, חלון, מרפסת, קומה גבוהה, הדלקה בחוץ והדלקה בתוך הבית.
[2]. שולחן ערוך, אורח חיים סימן תרע״א סעיפים ה–ו.
[3]. שולחן ערוך, אורח חיים סימן תרע״א סעיף ז, ילקוט יוסף, סימן תרע״א סעיף כא.