„אכתי עבדי אחשורוש אנן” – איך שמחים על ישועה גם כשהכול עדיין לא מושלם?
19.10.2026סיום מסכתזמן קריאה · 7 דקות
טוען…
טוען תוכן…
זמן העברה משוער: 8-7 דקות
מקור: מגילה יד ע"א, שלושת ההסברים לשאלת אמירת הלל בפורים.
יש רגעים שבהם קורה לאדם דבר טוב מאוד, ובכל זאת הוא מתקשה לשמוח בו. הוא הצליח לצאת מתקופה קשה, אבל עדיין נשארו בעיות שלא נפתרו. הוא התקדם בעבודה, אך עדיין אינו נמצא במקום שאליו הוא שואף. הוא רואה שיפור במצבו, אבל המציאות עדיין רחוקה מלהיות מושלמת. לפעמים נדמה לנו שאפשר לשמוח באמת רק כאשר כל הקשיים הסתיימו. אבל במסכת מגילה מופיעה סוגיה שמלמדת אותנו כיצד אפשר להכיר בישועה גדולה גם כאשר הדרך עוד לא הושלמה.
בדף יד ע"א דנה הגמרא בשאלה מדוע אין אומרים הלל בפורים. לכאורה, הנס היה גדול מאוד. המן ביקש להשמיד את היהודים, והקב"ה הציל אותם מן הגזרה. אם ביציאת מצרים אומרים שירה על הגאולה, מדוע לא נאמר הלל גם על ההצלה הזאת?
הגמרא מביאה כמה הסברים. רב נחמן אומר: „קרייתא זו הלילא”, כלומר, קריאת המגילה עצמה היא אופן של אמירת שבח על הנס. רבא מציע הסבר אחר. ביציאת מצרים אפשר לומר „הללו עבדי ה'” ולא עבדי פרעה, מפני שישראל יצאו משעבוד מצרים. אבל בפורים המצב היה שונה. אמנם היהודים ניצלו מן הגזרה, אך הם עדיין נשארו תחת שלטונו של אחשורוש. לכן אומר רבא את המשפט הידוע: „אכתי עבדי אחשורוש אנן”, עדיין עבדי אחשורוש אנחנו.
יש כאן דבר מפתיע מאוד. הרי פורים הוא חג של שמחה גדולה. אנחנו קוראים מגילה, עושים סעודה, שולחים מנות ונותנים מתנות לאביונים. ובכל זאת הגמרא אינה מתעלמת מן העובדה שהגאולה לא הייתה שלמה. היהודים ניצלו מסכנת ההשמדה, אבל לא יצאו לעצמאות. אחשורוש נשאר מלך, והמציאות המדינית לא השתנתה מן היסוד.
וזה בדיוק החידוש. התורה וחז"ל אינם מבקשים מאיתנו לעצום עיניים ולהעמיד פנים שהכול מושלם. אפשר להודות על נס גדול, ובאותה שעה להכיר בכך שיש עדיין חסרונות וקלקולים שדורשים תיקון. השמחה אינה מחייבת למחוק את המציאות המורכבת.
נחשוב על אדם שהיה נתון בתקופה קשה מבחינה כלכלית. במשך חודשים הוא התקשה לשלם את הוצאות הבית, ולבסוף מצא עבודה יציבה. האם כל בעיותיו נפתרו? לא בהכרח. ייתכן שיש לו חובות, ייתכן שהמשכורת עדיין אינה גבוהה, וייתכן שהוא צריך עוד זמן רב כדי להתייצב. אבל האם העובדה הזאת צריכה למנוע ממנו לשמוח על כך שמצא פרנסה? ודאי שלא. הוא יכול להודות על ההתקדמות בלי לשכנע את עצמו שהגיע כבר אל היעד הסופי.
כך גם במערכות יחסים. לפעמים שני אנשים שהתרחקו זה מזה מצליחים להתחיל לדבר מחדש. זו עדיין אינה השלמה מלאה, וכל הקשיים לא נעלמו. אבל עצם העובדה שנפתח פתח לשיחה היא דבר בעל ערך. אם הם יאמרו שאין טעם לשמוח עד שהכול יתוקן לחלוטין, הם עלולים לפספס את ההתקדמות שכבר נעשתה.
ויש כאן גם מסר רוחני גדול. אדם שמתחיל להתחזק בשמירת המצוות עשוי לראות בעיקר את הדברים שעדיין אינו מצליח לקיים כפי שהיה רוצה. הוא יודע שיש לו דרך ארוכה, ולכן לפעמים הוא ממעיט בערך הצעדים שכבר עשה. אבל אפשר להכיר בשני הדברים יחד. מצד אחד, יש עוד לאן לשאוף ולהתקדם. מצד שני, עצם ההתקדמות היא דבר שראוי להודות עליו ולשמוח בו.
אלא שכאן חשוב לדייק. הגמרא אינה אומרת שצריך להסתפק בגאולה חלקית או להשלים עם החסרונות. היא מסבירה מדוע אמירת ההלל בפורים שונה מהלל הנאמר על יציאת מצרים. אבל מבחינת עבודת האדם אפשר ללמוד מכאן שהכרת הטוב אינה מחייבת להתעלם ממה שעדיין חסר.
יש בזה איזון יפה מאוד. אדם שמסתכל רק על מה שחסר לו מתקשה להרגיש שמחה. תמיד ימצא עוד דבר שאינו מושלם. לעומת זאת, אדם שמסתכל רק על הטוב ומתעלם מן הקשיים עלול להפסיק להתקדם. הדרך הנכונה היא לדעת להודות על מה שכבר קיבלנו, ובאותה שעה להמשיך לפעול למען הדברים שעוד צריכים תיקון.
וזה אחד הדברים המיוחדים בסיפור פורים. הגזרה התבטלה והיהודים ניצלו, אבל המגילה אינה מסתיימת במציאות שבה כל הבעיות של עם ישראל נעלמו. ובכל זאת החג נקבע לדורות. מדוע? מפני שהישועה הייתה אמיתית וגדולה, גם אם לא הייתה הגאולה השלמה.
לפעמים אנחנו צריכים ללמוד להבחין בין „לא הכול נפתר” לבין „לא קרה שום דבר טוב”. אלה שני דברים שונים מאוד. אפשר להיות עדיין באמצע הדרך ולהכיר בכך שכבר התקדמנו מרחק גדול.
וכעת, בסיום מסכת מגילה, יש כאן מסר מתאים במיוחד. מי שסיים מסכת בוודאי שמח על ההישג, אבל הוא גם יודע כמה תורה עוד נשארה ללמוד. הרי לאחר מסכת מגילה יש עוד מסכתות, עוד סוגיות ועוד שנים של לימוד. האם העובדה שעדיין איננו יודעים את כל התורה צריכה למעט בשמחת הסיום? להפך. דווקא משום שאנחנו מבינים את גודלה של התורה, אנחנו יכולים לשמוח באמת על כל חלק שזכינו ללמוד.
אדם יכול לומר: עדיין אינני תלמיד חכם גדול, עדיין יש סוגיות שאיני מבין, ועדיין יש לי הרבה מה להשלים. אבל היום סיימתי מסכת. זו שמחה אמיתית, והיא אינה מתבטלת בגלל הדרך הארוכה שעוד לפניי.
אולי זו אחת המתנות הגדולות של פורים ושל מסכת מגילה. לא לחכות שהכול יהיה מושלם כדי להודות על הטוב, ולא להפסיק לשאוף ליותר רק מפני שכבר זכינו בטוב מסוים.
יהי רצון שנזכה לראות את החסדים שהקב"ה עושה איתנו, להודות על הישועות הגדולות והקטנות, ולהמשיך להתפלל ולעמול גם על הדברים שעדיין חסרים. שנדע לשמוח בהתקדמות בלי לאבד את השאיפה לשלמות, וששמחת סיום המסכת הזאת תיתן לנו כוח להתחיל מתוך אהבה ושמחה גם את המסכת הבאה.
הֲדָרָן עֲלָךְ מַסֶּכֶת מְגִלָּה וַהֲדָרָךְ עֲלָן. דַּעְתָּן עֲלָךְ מַסֶּכֶת מְגִלָּה וְדַעְתָּךְ עֲלָן. לָא נִתְנְשֵׁי מִינָךְ מַסֶּכֶת מְגִלָּה וְלָא תִתְנְשֵׁי מִינָן, לָא בְּעָלְמָא הָדֵין וְלָא בְּעָלְמָא דְּאָתֵי.
נוהגים לומר קטע זה שלוש פעמים.
יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁתְּהֵא תוֹרָתְךָ אֻמָּנוּתֵנוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה, וּתְהֵא עִמָּנוּ לָעוֹלָם הַבָּא.
חֲנִינָא בַּר פָּפָּא, רָמִי בַּר פָּפָּא, נַחְמָן בַּר פָּפָּא, אַחַאי בַּר פָּפָּא, אַבָּא מָרִי בַּר פָּפָּא, רַפְרָם בַּר פָּפָּא, רָכִישׁ בַּר פָּפָּא, סוּרְחָב בַּר פָּפָּא, אַדָּא בַּר פָּפָּא, דָּרוּ בַּר פָּפָּא.
הַעֲרֵב נָא ה' אֱלֹהֵינוּ אֶת דִּבְרֵי תוֹרָתְךָ בְּפִינוּ וּבְפִיּוֹת עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, וְנִהְיֶה אֲנַחְנוּ וְצֶאֱצָאֵינוּ וְצֶאֱצָאֵי עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֻּלָּנוּ יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ וְלוֹמְדֵי תוֹרָתְךָ לִשְׁמָהּ.
מֵאֹיְבַי תְּחַכְּמֵנִי מִצְוֹתֶיךָ כִּי לְעוֹלָם הִיא לִי. יְהִי לִבִּי תָמִים בְּחֻקֶּיךָ לְמַעַן לֹא אֵבוֹשׁ. לְעוֹלָם לֹא אֶשְׁכַּח פִּקּוּדֶיךָ כִּי בָם חִיִּיתָנִי. בָּרוּךְ אַתָּה ה' לַמְּדֵנִי חֻקֶּיךָ. אָמֵן אָמֵן אָמֵן סֶלָה וָעֶד.
נאמר במניין.
יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא. (אָמֵן)
דְּהוּא עָתִיד לְחַדְתָּא עָלְמָא, וּלְאַחְיָאָה מֵיתַיָּא, וּלְשַׁכְלָלָא הֵיכְלָא, וּלְמִפְרַק חַיָּיָא, וּלְמִבְנֵא קַרְתָּא דִירוּשְׁלֵם, וּלְמִעְקַר פּוּלְחָנָא דֶאֱלִילַיָּא מֵאַרְעָא, וּלְאָתָבָא פּוּלְחָנָא יַקִּירָא דִשְׁמַיָּא לְהַדְרִיהּ וְזִיוֵיהּ וִיקָרֵיהּ. (אָמֵן)
בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּי דְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב, וְאִמְרוּ אָמֵן.
יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָּא.
יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל שְׁמֵהּ דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. לְעֵלָּא מִן כָּל בִּרְכָתָא וְשִׁירָתָא, תּוּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא, דַּאֲמִירָן בְּעָלְמָא, וְאִמְרוּ אָמֵן.
תִּתְכְּלֵי חַרְבָּא וְכַפְנָא וּמוֹתָנָא וּמַרְעִין בִּישִׁין, יַעְדֵּא מִנָּנָא וּמִנְּכוֹן וּמֵעַל עַמֵּיהּ יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן.
עַל יִשְׂרָאֵל וְעַל רַבָּנָן וְעַל תַּלְמִידֵיהוֹן וְעַל כָּל תַּלְמִידֵי תַלְמִידֵיהוֹן, וְעַל כָּל מַאן דְּעָסְקִין בְּאוֹרַיְתָא קַדִּישְׁתָא, דִּי בְאַתְרָא הָדֵין וְדִי בְכָל אֲתַר וַאֲתַר, יְהֵא לָנָא וּלְהוֹן וּלְכוֹן חִנָּא וְחִסְדָּא וְרַחֲמֵי מִן קֳדָם מָארֵי שְׁמַיָּא וְאַרְעָא, וְאִמְרוּ אָמֵן.
יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹהַי, כְּשֵׁם שֶׁעֲזַרְתַּנִי לְסַיֵּם מַסֶּכֶת מְגִלָּה, כֵּן תַּעֲזְרֵנִי לְהַתְחִיל מַסֶּכְתּוֹת וּסְפָרִים אֲחֵרִים וּלְסַיְּמָם, לִלְמֹד וּלְלַמֵּד, לִשְׁמוֹר וְלַעֲשׂוֹת וּלְקַיֵּם אֶת כָּל דִּבְרֵי תַלְמוּד תּוֹרָתֶךָ בְּאַהֲבָה.
וּזְכוּת כָּל הַתַּנָּאִים וְהָאָמוֹרָאִים וְתַלְמִידֵי הַחֲכָמִים יַעֲמֹד לִי וּלְזַרְעִי, שֶׁלֹּא תָמוּשׁ הַתּוֹרָה מִפִּי וּמִפִּי זַרְעִי וְזֶרַע זַרְעִי עַד עוֹלָם, וְיִתְקַיֵּם בִּי: בְּהִתְהַלֶּכְךָ תַנְחֶה אֹתָךְ, בְּשָׁכְבְּךָ תִּשְׁמֹר עָלֶיךָ, וַהֲקִיצוֹתָ הִיא תְשִׂיחֶךָ. כִּי בִי יִרְבּוּ יָמֶיךָ וְיוֹסִיפוּ לְךָ שְׁנוֹת חַיִּים. אֹרֶךְ יָמִים בִּימִינָהּ, בִּשְׂמֹאלָהּ עֹשֶׁר וְכָבוֹד. ה' עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן, ה' יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם.
יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא, חַיִּים וְשָׂבָע וִישׁוּעָה וְנֶחָמָה וְשֵׁיזָבָא וּרְפוּאָה וּגְאֻלָּה וּסְלִיחָה וְכַפָּרָה וְרֶוַח וְהַצָּלָה, לָנוּ וּלְכָל עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן.
עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו, הוּא בְּרַחֲמָיו יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן.
