„אלוהיהם של אלו ישן” – הטעות הגדולה של המן בליל המהפך

אחד הרגעים המכריעים ביותר במגילת אסתר מתחיל בפסוק קצר: „בלילה ההוא נדדה שנת המלך” [1]. עד לאותו לילה נראה היה שהמן מצליח בכל תוכניותיו. הוא זכה לכבוד עצום בבית המלכות, קיבל רשות לגזור גזירת השמדה על היהודים ואף הכין עץ גבוה שעליו ביקש לתלות את מרדכי. אולם דווקא באותו לילה החל המהפך. שנתו של אחשורוש נדדה, הוא ביקש שיקראו לפניו את ספר הזיכרונות, התגלה מעשהו של מרדכי, ומכאן החלה שרשרת המאורעות שהובילה למפלת המן ולהצלת ישראל.

יש להתבונן בדבר. מדוע דווקא נדידת שנת המלך הייתה תחילתה של הישועה? ומהו המסר הפנימי המסתתר בכך שהמהפך הגדול התחיל בשעה שבה הכול היו אמורים לישון?

במדרש מובא שהמן ביקש לנצל את מה שנראה בעיניו כמצב שבו „אלוהיהם של אלו ישן הוא” [2]. הוא סבר שההשגחה האלוקית אינה מתגלה באותה תקופה, ולכן זוהי שעת הכושר לפגוע בישראל. לכאורה, כיצד אפשר להעלות על הדעת שהקב"ה ישן? הרי נאמר במפורש: „הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל” [3]. אלא שהשינה המתוארת כאן אינה שינה כפשוטה, אלא משל למצב שבו הנהגת ה' נסתרת מעיני הברואים. אין הכוונה שהקב"ה מפסיק להשגיח, אלא שהאדם אינו מסוגל לראות כיצד ההשגחה פועלת.

כדי להבין זאת יש להתבונן במהותה של השינה אצל האדם. במשך היום האדם פועל מתוך הכרה, מחשבה ותכנון. הוא רואה את המציאות, שוקל אפשרויות ומקבל החלטות על פי שכלו. אולם כאשר הוא נרדם, כלפי חוץ נראה שהוא חדל לפעול. עיניו עצומות, גופו נח, והוא אינו מתייחס לסביבתו כפי שהתייחס אליה בשעות הערות. מי שיביט בו מבחוץ עשוי לחשוב שאין מתרחש בו דבר משמעותי.

אבל השינה אינה בהכרח מצב של ריקנות. דווקא כאשר הפעילות הגלויה נפסקת, מתרחשים באדם תהליכים פנימיים שאינם ניכרים כלפי חוץ. האדם חולם, מחשבותיו פועלות בדרכים שונות, ובסיום השינה הוא עשוי להתעורר עם כוחות מחודשים. בספרי הפנימיות מבואר שגם מבחינה רוחנית יש בשינה בחינות שאינן מתגלות בשעות הערות, והגר"א מתאר את האפשרות להשגות רוחניות המגיעות אל הנשמה בזמן השינה [4].

המשל הזה מאפשר לנו להבין את ההבדל שבין הנהגה אלוקית גלויה לבין הנהגה נסתרת. כאשר הקב"ה עושה נס גלוי, האדם רואה את התוצאה ומכיר מיד בכך שהתרחש דבר החורג מסדרי הטבע. אולם כאשר הישועה מתהווה בהדרגה, דרך מאורעות טבעיים שלכאורה אין ביניהם קשר, קשה לזהות את ההנהגה המובילה אותם. כל אירוע נראה כעומד בפני עצמו, ורק לאחר זמן מתברר כיצד השתלב במכלול.

בכתבי האריז"ל מתוארת ביחס לפורים בחינה המכונה „דורמיטא”, כלומר שינה, הקשורה להסתלקות הגילוי החיצוני ולפעולתן של הארות פנימיות ועליונות יותר [5]. אין זו הסתלקות של ההשגחה חלילה, אלא מעבר מהנהגה הניכרת לעין אל מהלך פנימי שאינו נתפס בהבנה הרגילה. דווקא בשעה שבה נדמה שהאור נעלם, עשוי להתהוות מהלך חדש של תיקון וגאולה.

דוגמה לכך אפשר לראות בבריאת האישה. התורה מספרת שהקב"ה הפיל תרדמה על האדם, ומתוך אותה תרדמה נבנתה האישה [6]. דווקא בזמן שהאדם היה שקוע בשינה ולא היה מודע למה שמתרחש סביבו, התחולל שינוי עמוק שהביא להשלמת מציאותו. במבט החיצוני הוא היה חסר פעילות, אך במבט עמוק יותר הייתה זו שעה של יצירה.

כך אפשר להבין גם את ההסתר שהתרחש בימי הפורים. המן ראה שעם ישראל נתון בגלות, בית המקדש חרב, הנבואה אינה מתגלה כפי שהתגלתה בדורות הקודמים, והיהודים מפוזרים בין מדינות אחשורוש. הוא הביט במצבם והסיק שמדובר בעם שאין מי שמגן עליו. מבחינתו, ההסתר היה ראיה להיעדר השגחה.

אולם זו הייתה טעותו הגדולה. הוא חשב שמה שאינו נראה לעיניו אינו פועל, ושמה שאינו מובן לו אינו מתרחש. הוא לא ידע שדווקא בשעה שבה הכול נראה נסתר, מתהווה מהלך של השגחה שאינו כפוף לחשבונותיו. הקב"ה לא הפסיק להנהיג את עמו אפילו לרגע אחד. כל המאורעות שנראו טבעיים לחלוטין היו חלק מן הדרך שהובילה להצלת ישראל.

אסתר נלקחה לבית המלכות עוד לפני שהמן העלה את תוכנית ההשמדה. מרדכי הציל את חיי אחשורוש עוד לפני שהתעוררה השאלה כיצד יינצל מגזירת המן. הדברים נכתבו בספר הזיכרונות, אך לא זכו לתגובה מיידית. כל אחד מן המאורעות הללו נראה בשעתו כעניין בפני עצמו, בלי קשר ברור למה שעתיד להתרחש. אולם דווקא משום שהישועה הוכנה זמן רב קודם לכן, כאשר הגיע הרגע המתאים התברר שכל החלקים כבר היו במקומם.

ואז הגיע אותו לילה שבו נדדה שנת המלך.

המן הגיע אל חצר המלך מתוך מחשבה שהוא עומד לקבל אישור לתלות את מרדכי. אולם במקום זאת נדרש להוביל את מרדכי ברחובות העיר ולקרוא לפניו: „ככה יעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו” [7]. ברגע אחד התהפכה המציאות, והאדם שהיה בטוח שהוא שולט במאורעות גילה שכל חשבונותיו היו מוטעים.

אבל המהפך לא התחיל באותו רגע. הוא הוכן הרבה קודם לכן. נדידת שנת המלך רק גילתה לעיני הכול את המהלך שכבר התחולל בהסתר.

כאן טמון עומק מיוחד ביחס שבין השינה לישועה. המן חשב שהקב"ה כביכול ישן, מפני שאינו רואה ניסים גלויים המגינים על ישראל. אולם בפועל, דווקא בזמן ההסתר התהווה מהלך שהיה גדול ורחב יותר מן החשבון האנושי. מה שנראה כהיעדר הנהגה התברר כהנהגה פנימית ומדויקת.

המן חשב שכאשר אין רואים את יד ה', אין מי שמנהיג את המאורעות. נס פורים גילה שדווקא בזמן שבו ההשגחה נסתרת, היא עשויה להכין את הישועה בדרכים שאיננו מסוגלים להבין.

זהו מסר חשוב לכל אדם. יש תקופות שבהן הוא מרגיש שהקב"ה מאיר לו פנים, תפילותיו נענות והוא רואה ברכה במעשיו. אולם יש גם תקופות של הסתר, שבהן הדברים אינם מתקדמים כפי שציפה, והוא מתקשה להבין מדוע. בתקופות כאלה האדם עלול לחשוב שאין משמעות למאמציו, שהתפילות אינן פועלות ושהמציאות מתנהלת ללא כיוון.

שמחת פורים מזכירה לו שלא כל פעולה משמעותית חייבת להיות גלויה לעין. לפעמים מתרחשים תהליכים שאיננו מסוגלים לזהות בשעתם, ורק לאחר זמן מתברר כיצד השתלבו במציאות. אין בכך הבטחה שנבין את סיבתו של כל קושי, ואין אנו יכולים לקבוע כיצד תיראה הישועה. אולם אנו יכולים לדעת שההסתר אינו מעיד על היעדר השגחה.

כך נוכל להמשיך בעבודת ה' גם כאשר איננו רואים תוצאות מיידיות. אדם יכול להתפלל, ללמוד, להשתדל ולעשות את הטוב המוטל עליו, אף שעדיין אינו מבין מה יצמח ממעשיו. הוא אינו צריך לראות את כל המהלך כדי להאמין שיש לו תכלית.

וזהו אחד היסודות הגדולים של פורים: לא רק להאמין בקב"ה כאשר הוא מתגלה בניסים גדולים, אלא לדעת שגם כאשר הכול נראה שקט ונסתר, אין זו ראיה לכך שהנהגתו חדלה לפעול. לפעמים דווקא בשעה שבה האדם חושב שלא מתרחש דבר, הולך ונבנה המהפך הגדול ביותר.