טוען…
טוען תוכן…
שאלהתשובה:
הדין משתנה לפי המנהגים:
למנהג הספרדים ורוב האשכנזים - אין מברכים על עצם הישיבה בסוכה בלי אכילה.
למנהג יוצאי תימן, וכן אשכנזים הנוהגים כשיטת הגר"א - מברכים גם כשנכנסים לסוכה כדי לשהות בה, אף בלי לאכול.
הסבר: מעיקר הדין נחלקו הראשונים מתי מברכים "לישב בסוכה". לדעת הרי"ף והרמב"ם, הברכה היא על עצם הישיבה והשהייה בסוכה, ולכן הנכנס לסוכה כדי לשהות בה מברך אף שאינו אוכל. לעומת זאת, לדעת רבנו תם, נהגו להסמיך את הברכה לאכילה, והיא פוטרת את שאר מצוות הישיבה בסוכה.
לכן למעשה:
ספרדים: אין מברכים רק משום שנכנסו לסוכה לשבת, ללמוד או לשהות בה. הברכה נאמרת בשעת אכילה המחייבת ברכת "לישב בסוכה".
רוב האשכנזים: גם הם אינם מברכים בדרך כלל על עצם הכניסה והישיבה ללא אכילה, אלא מסמיכים את הברכה לאכילה. עם זאת, יש פרטים ומצבים מסוימים שבהם פוסקי אשכנז דנים בברכה גם כאשר אין אכילת קבע.
הנוהגים כשיטת הגר"א: מברכים בכל פעם שנכנסים לסוכה כדי לשהות בה, גם ללא אכילה.
יוצאי תימן: נוהגים כדעת הרי"ף והרמב"ם, ומברכים "לישב בסוכה" כאשר נכנסים לסוכה כדי לשהות בה, גם אם אינם עומדים לאכול. נהוג לברך בעמידה ולאחר מכן להתיישב.
דוגמה: אדם נכנס לסוכה כדי ללמוד תורה במשך שעה ואינו מתכוון לאכול. ספרדי ורוב האשכנזים אינם מברכים "לישב בסוכה". תימני הנוהג כמנהג אבותיו, וכן מי שנוהג כשיטת הגר"א, מברך לפני הישיבה.
מקורות: שולחן ערוך או"ח סימן תרלט סעיף ח; רמב"ם הלכות שופר סוכה ולולב פרק ו הלכה יב; משנה ברורה סימן תרלט; ילקוט יוסף – מועדים, עמ' קמד–קמה; חזון עובדיה – סוכות, עמ' קעז–קעח.