בדרך כלל ההתרצות קודמת לאהבה. לאחר שאנו מרוצים מדבר מסוים מתעוררת בליבנו אהבה כלפיו. מדוע אם כן אנו מקדימים בתפילה זו את המילים 'אהבת אותנו' ל'רצית בנו'?
א. ההנחה האמורה נכונה אמנם ביחסים שבין אדם לחבירו, אך אהבת ה' את עמו ישראל אינה תלויה בדבר, אלא מעצם בחירתו בנו להיות לו לעם, והרצון בא לאחר האהבה. "כמים הפנים אל פנים כן לב האדם לאדם" (משלי ככ יט). מכח אהבתו אלינו מתעוררת בליבנו אהבה כלפיו, ומתוך כך אנו משתדלים לקיים את מצוותיו, ובעקבות זאת הוא מתרצה בנו.
ב. בדומה לתשובה הקודמת, הקדוש ברוך הוא בחר בנו מכל העמים בהיותנו צאצאי אברהם יצחק ויעקב. מתוך אהבתו אליהם הוא רוצה בנו.
ג. הקדוש ברוך הוא מעניק לנו קרדיט על חשבון העתיד. הוא נוהג עמנו באהבה ורחמים, מתוך הסתמכות על כך שלבסוף נשפר את מעשינו ונהיה רצויים לפניו.
ד. גם האהבה הראשונה של הקדוש ברוך הוא אלינו, נבעה מהתכונות החיוביות בהן מתייחד עם ישראל מכל האומות, שבזכותן התרצה בו ובחר בו. אך לאחר שגילה להם את אהבתו, התחזקו עוד יותר בעבודתו, ונוספו לו סיבות נוספות לרצות בהם [1].
ה. גם הקשר בין האבות הקדושים לקדוש ברוך הוא התפתח בצורה זו. אברהם אבינו גילה את בוראו בהיותו בן שלש שנים, והחל להפיץ את אור האמונה בעולם. בעקבות זאת גילה לו הקדוש ברוך הוא אהבתו, והבטיח לו גדולות ונצורות, "ואעשך לגוי גדול ואברכך ואגדלה שמך, והיה ברכה. ואברכה מברכיך ומקללך אאור, ונברכו בך כל משפחת האדמה". מתוך כך קיבל אברהם חיזוק גדול, ועמד בכל הנסיונות הקשים שהעמיד ה' בפניו. עמידה זו הצדיקה את אהבת ה' כלפיו, והוסיפה סיבות חדשות לרצון ה' בו.
ו. הקדוש ברוך הוא הינו למעלה מן הזמן, ולא קיימת אצלו ההבחנה בין עבר הווה ועתיד. לא משנה הסדר בו נאמרים הדברים, האהבה והרצון באים בבת אחת.
ז. אכן סדר הדברים אינו כרונולוגי מבחינת עיתויים, אלא מבחינת הרגשתנו האישית. אמנם רצון ה' בנו קדם לאהבתו אותנו, אך אנו מתחילים להבין שהוא מרוצה מאתנו רק לאחר שאנו מרגישים את אהבתו כלפינו.
ח. "על כל פשעים תכסה אהבה" (משלי י יב). כאשר אוהבים מישהו מרוצים מכל מה שיעשה, גם אם אם אין כל כך סיבה להיות מרוצים ממעשיו.
ט. הביטוי 'רצון' אינו משקף בהכרח התרצות ומציאת חן, אלא יכול להתפרש כפשוטו. כאשר אוהבים דבר מסוים רוצים אותו, ועל כן אנו מקדימים את המילים 'אהבת אותנו' ל'רצית בנו'.
[1] ביטוי מיוחד לכך ניתן למצוא בשלשת הרגלים. בפסח החליט ה' להוציא את בני ישראל ממצרים מתוך אהבתו אותם ואת אבותיהם, אך במכת חושך התברר ששמונים אחוז מהעם לא היו ראויים לגאולה ומתו במכה זו. לעומתם עשרים האחוזים הנותרים גילו את גודל אמונתם בה' ודבקותם בו, ובהיותו מרוצה מהם גאל אותם ביד חזקה. כמו כן בשבועות, ההחלטה לתת לעם ישראל את התורה היתה קיימת עוד קודם יציאתם ממצרים, ובזכות כן נגאלו, ככתוב (שמות ג יב) 'וזה לך האות כי אנכי שלחתיך, בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלוקים על ההר הזה'. אך לאחר שחיזר הקב"ה על כל העמים להציע להם את התורה וסירבו לקבלה, קיבלה זכות ישראל משנה תוקף באומרם 'נעשה ונשמע'. כמו כן בסוכות, אמנם תחילה ניתנה מצות סוכה לעם ישראל מתוקף היותו עם בחירה, אך לעתיד לבוא כאשר יציע הקב"ה לאומות מצוה זו, ויבעטו בסוכתם לאחר שיוציא להם חמה מנרתיקה, תבלוט עוד יותר זכות ישראל המחבבים מצוה זו ומקיימים אותה באהבה. אז יתברר שקיבלו אותה בזכות, ולא רק בחסד.
