בישולי עכו"ם | טבלת מאכלים לפי סדר ה א-ב
14.9.2026מדריך מקיףזמן קריאה · 11 דקות
#מדריך#טבילת כלים
טוען…
טוען תוכן…
מדריך מקיףכדי שיהיה במאכל איסור בישולי עכו"ם, בדרך כלל צריכים להתקיים שני תנאים יחד:
1. המאכל אינו נאכל כמות שהוא חי.
2. המאכל עולה על שולחן מלכים או על שולחן של אנשים חשובים.
אם המאכל נאכל בדרך רגילה גם כשהוא חי – אין בו בישולי עכו"ם.
אם הוא אינו נאכל חי, אבל הוא מאכל פשוט שאינו עולה על שולחן חשוב – גם בו אין בישולי עכו"ם.
בנוסף, מליחה, כבישה ועישון אינם נחשבים בישול לעניין גזירת בישולי עכו"ם.[1]
הרשימה שלהלן עוסקת
יש בישולי עכו"ם.
האורז אינו נאכל כמות שהוא חי, והוא מוגש גם בסעודות חשובות.
לכן אורז שבישל גוי ללא השתתפות ישראל כדין אסור משום בישולי עכו"ם.[2]
בדרך כלל אין בישולי עכו"ם.
אגוזים שרגילים לאוכלם חיים אינם נאסרים משום בישולי עכו"ם גם אם הגוי קלה או בישל אותם.
הטעם הוא שהמאכל כבר נאכל כמות שהוא חי.
אם רגילים לאוכלה חיה – אין בישולי עכו"ם.
הדין תלוי בסוג האפונה ובדרך אכילתה המקובלת.
תלוי.
אם אינה נאכלת חיה והמאכל המבושל נחשב חשוב ועולה על שולחן מכובד – יש בישולי עכו"ם.
לעומת זאת, אפונים קלויים הוזכרו ברמ"א כדוגמה למאכל שאין בו בישולי עכו"ם, מפני שאינם עולים על שולחן מלכים.[3]
ב
יש בישולי עכו"ם.
השולחן ערוך פוסק במפורש:
גם אם אפשר לגמוע ביצה חיה, אכילה זו אינה נחשבת אכילה רגילה, ולכן ביצה שבישל גוי אסורה משום בישולי עכו"ם.[4]
הדין כולל בדרך כלל:
ביצה קשה.
ביצה רכה.
חביתה.
ביצה מטוגנת.
כאשר הגוי הוא שביצע את הבישול ללא השתתפות ישראל הנדרשת.
יש בישולי עכו"ם.
בשר אינו נאכל כמות שהוא חי בדרך הרגילה והוא מאכל חשוב המוגש בסעודות מכובדות.
לכן גם אם:
הבשר כשר.
השחיטה כשרה.
הכלים כשרים.
הגוי שבישל אותו עלול לאסור אותו משום בישולי עכו"ם.[2]
תלוי בדרך הייצור.
אם גוי בישל את החיטה בישול גמור והיא נעשתה ראויה לאכילה – יש לדון מצד בישולי עכו"ם.
אבל כאשר תהליך הייצור הראשוני רק מבשל את החיטה חלקית ולאחר הייבוש היא אינה ראויה לאכילה עד שיהודי יבשל אותה מחדש – יש מקום להקל, וכך נפסק בילקוט יוסף לגבי בורגול המיוצר בדרך זו.[5]
בדרך כלל יש בישולי עכו"ם, כאשר מדובר בבטטה מבושלת או אפויה המוגשת כמאכל חשוב.
היא אינה נאכלת בדרך הרגילה כשהיא חיה, ובצורות הגשה רבות היא עולה על שולחן חשוב.
ג
בדרך כלל אין בישולי עכו"ם.
גזר נאכל בדרך רגילה גם כשהוא חי.
לכן עצם העובדה שגוי בישל אותו אינה יוצרת איסור בישולי עכו"ם.
בדרך כלל אין בישולי עכו"ם, כאשר מדובר במאכל פשוט שאינו עולה על שולחן חשוב.
יש לבדוק כמובן שאין בעיה אחרת של שמן, תבלינים או ציוד הייצור.
ד
תלוי בסוג הדג ובחשיבותו.
יש בישולי עכו"ם.
לדוגמה, דג מבושל או צלוי המוגש כמנה חשובה בסעודה.
אין בישולי עכו"ם.
לכן יש סוגי דגים קטנים ופשוטים שאין בהם האיסור.
אין בישולי עכו"ם בעצם המליחה.
השולחן ערוך פוסק:
“דג שמלחו עובד כוכבים... הרי אלו מותרין, דמלוח אינו כרותח בגזירה זו.”[1]
אם לאחר המליחה הגוי גם מבשל את הדג, צריך לבדוק האם הוא כבר נעשה ראוי לאכילה באמצעות המליחה. אם לא – הבישול המאוחר עלול ליצור איסור.
אין בישולי עכו"ם מצד העישון בלבד.
השולחן ערוך פוסק:
“המעושן אינו כמבושל.”[1]
אם המוצר עובר גם בישול ממש בחום כחלק מהייצור – יש לבדוק את אותו שלב בנפרד.
ח
בדרך כלל יש בישולי עכו"ם.
גרגרי חומוס יבשים אינם נאכלים חיים, וכאשר הם מבושלים ומוגשים כמנה חשובה הם עשויים להיות בכלל האיסור.
הדין תלוי בעיקר בבישול גרגרי החומוס קודם הטחינה.
אם הגרגרים נאסרו משום בישולי עכו"ם, הטחינה לאחר מכן אינה מבטלת את האיסור.
יש בישולי עכו"ם.
דינה כביצה שבישל גוי.[4]
בדרך כלל יש בישולי עכו"ם.
חציל אינו נאכל בדרך הרגילה כשהוא חי, ומנות חציל מבושלות, אפויות או מטוגנות עשויות לעלות על שולחן חשוב.
לכן חציל שטוגן או בושל על ידי גוי עלול להיות אסור משום בישולי עכו"ם.
כ
אין בישולי עכו"ם.
כרוב נאכל בדרך רגילה כשהוא חי.
גם לאחר בישולו אין בו בדרך כלל בישולי עכו"ם, משום שהוא ממין שנאכל כמות שהוא חי.
אין בישולי עכו"ם מצד הכבישה.
כבישה אינה נחשבת בישול לגזירה זו.[1]
תלוי במנהג האכילה ובדרך ההגשה.
אם באותו מקום היא נאכלת בדרך רגילה גם כשהיא חיה – אין בה בישולי עכו"ם.
אם אינה נאכלת שם חיה בדרך רגילה והיא מוגשת כמנה חשובה רק לאחר בישול – יש מקום לדין בישולי עכו"ם.
ל
אין בישולי עכו"ם מצד הכבישה.
כבוש אינו כמבושל לעניין גזירה זו.[1]
מ
אין בישולי עכו"ם, משום שמלפפון נאכל כמות שהוא חי.
אין בישולי עכו"ם מצד הכבישה.
גם אם גוי ביצע את הכבישה, חז"ל לא גזרו על כבישה כעל בישול.[1]
כמובן, יש לבדוק את הכשרות של החומץ, התבלינים ושאר חומרי הגלם.
יש בישולי עכו"ם, כאשר הגוי בישל את הבשר ושאר הרכיבים באופן האסור.
במרק שיש בו כמה רכיבים בודקים גם מהו עיקר התבשיל.
תלוי בירקות שמהם נעשה המרק.
אם עיקרו ירקות הנאכלים חיים – אין בהכרח בישולי עכו"ם.
אם עיקרו ירקות שאינם נאכלים חיים ועולים על שולחן חשוב – יש לחשוש לבישולי עכו"ם.
במאכל המורכב מכמה רכיבים הולכים אחר העיקר.[3]
אין בישולי עכו"ם מצד העישון בלבד.
יש לבדוק האם בתהליך הייצור נעשה בנוסף גם בישול ממש.[1]
אין בישולי עכו"ם מצד המליחה בלבד.
“מליח” אינו נחשב “מבושל” לעניין גזירת בישולי עכו"ם.[1]
ס
תלוי במנהג האכילה.
אם הסלק נאכל במקום בדרך רגילה גם חי – אין בישולי עכו"ם.
אם הדרך הרגילה היא לאוכלו רק לאחר בישול והוא מוגש בסעודות חשובות – יש מקום לאיסור.
לכן אין לקבוע דין אחיד לכל צורת סלק בכל מקום.
תלוי.
מצד אחד מדובר במאכל חשוב שאינו נאכל ללא טיגון.
מצד שני קיימים פרטים בשאלה האם הוא נידון כדיני פת או בישולי עכו"ם, וכן כיצד נעשתה השתתפות היהודי.
בילקוט יוסף מובאים צירופי היתר במקומות שבהם ישראל הדליק את האש והגוי הוא פועל שכיר במסעדה או בבית הארחה יהודי.
אין ללמוד מכך היתר כללי לסופגניות שהוכנו ללא השגחה.
במקרים מסוימים אין בישולי עכו"ם.
מרן הרב עובדיה יוסף התיר סרדינים קטנים כאשר אינם נחשבים מאכל העולה על שולחן מלכים.
הדבר אינו היתר גורף לכל סרדין או לכל דג משומר.
ע
אין בישולי עכו"ם.
עגבנייה נאכלת כמות שהיא חיה.
לכן גם אם גוי בישל אותה, עצם הבישול אינו יוצר איסור בישולי עכו"ם.
כאשר עיקר הרוטב הוא מעגבניות הנאכלות חיות, אין בו מצד עצם העגבנייה איסור בישולי עכו"ם.
צריך לבדוק את שאר הרכיבים ואת תהליך הייצור.
בדרך כלל יש בישולי עכו"ם.
עדשים יבשות אינן נאכלות כמות שהן חיות, ותבשילי עדשים יכולים להיחשב מאכל חשוב.
אם מדובר בתבשיל פשוט שאינו עולה על שולחן חשוב במקום המסוים, הדין עשוי להשתנות.
תלוי במנהג המקום.
במקומות שבהם רגילים לאכול ערמונים גם חיים – אין בהם בישולי עכו"ם כאשר גוי צולה אותם.
כך הובא להקל בפוסקי זמננו.
במקום שבו אינם נאכלים חיים אלא בדוחק, יש מקום להחמיר.[6]
פ
בדרך כלל יש בישולי עכו"ם.
פסטה יבשה אינה נאכלת כמות שהיא, ופסטה מבושלת מוגשת בסעודות חשובות.
לכן בישולה בידי גוי ללא השתתפות ישראל כדין עלול לאוסרה.
בדרך כלל יש בישולי עכו"ם, כאשר מדובר בפולים יבשים שאינם נאכלים חיים והתבשיל חשוב.
יכול להיות מותר, אם אינו עולה על שולחן חשוב, בדומה לדין קטניות קלויות.[3]
בדרך כלל אין בישולי עכו"ם, אם מדובר בפרי שנאכל בדרך רגילה גם חי.
לדוגמה:
תפוחים.
אגסים.
שזיפים.
פירות כאלה אינם נאסרים משום בישולי עכו"ם רק מפני שגוי בישל אותם.
בדרך כלל יש בישולי עכו"ם, מפני שעיקרו תפוחי אדמה שבושלו.
בייצור תעשייתי או באבקת פירה יש פרטים נוספים, ולכן אין להסיק מכאן לגבי מוצר ארוז מסוים ללא בירור הכשרות.
צ
תלוי, ולמעשה יש לחשוש לבישולי עכו"ם.
תפוחי האדמה אינם נאכלים בדרך הרגילה כשהם חיים.
השאלה המרכזית היא האם צ'יפס בצורתו המקובלת נחשב מאכל העולה על שולחן חשוב.
בזמננו הוא מוגש גם במסעדות ובסעודות רבות, ולכן אין להקל בו באופן גורף.
ק
אין בישולי עכו"ם מעיקר הדין.
מרן הרב עובדיה יוסף פסק שמותר לשתות קפה שבישל גוי מצד דין בישולי עכו"ם.
עם זאת, יש להבחין בין עצם הקפה לבין שתייה במסיבה של גויים או במקום שיש בו חשש קירוב דעת.[7]
וכמובן יש לבדוק כשרות של:
חלב.
סירופים.
אבקות.
כלי ההכנה.
תלוי.
קטניות יבשות אינן נאכלות חיות.
לכן אם הן מבושלות באופן שנחשב מאכל חשוב – יש בישולי עכו"ם.
אין בדרך כלל בישולי עכו"ם אם אינן עולות על שולחן חשוב.
הרמ"א מציין במפורש אפונים וקטניות קלויים כמנהג היתר.[3]
בדרך כלל יש לחשוש לבישולי עכו"ם.
קינואה אינה נאכלת בדרך המקובלת כשהיא חיה, ולאחר בישול היא מוגשת גם כמאכל מכובד.
לכן כאשר גוי בישל אותה ללא השתתפות ישראל, היא עשויה להיות בכלל הגזירה.
תלוי במנהג המקום.
אם רגילים לאוכלו חי – אין בישולי עכו"ם.
אם אינו נאכל בדרך רגילה חי והמנה המבושלת חשובה – יש מקום לאיסור.
ש
בדרך כלל יש בישולי עכו"ם.
היא אינה נאכלת חיה, ותבשילי שעועית עשויים לעלות על שולחן חשוב.
תלוי במנהג האכילה.
במקומות שבהם אוכלים אותה גם חיה בדרך רגילה – אין בישולי עכו"ם.
אם אינה נאכלת חיה בדרך הרגילה ונחשבת מאכל חשוב רק לאחר בישול – יש לדון בה לחומרא.
ת
הולכים אחר העיקר.
אם גוי בישל תבשיל המורכב מרכיב שיש בו בישולי עכו"ם ומרכיב שאין בו, השולחן ערוך פוסק שהולכים אחר הרכיב העיקרי.[3]
לדוגמה:
אם רוב ועיקר המאכל הוא אורז – דינו כאורז.
אם עיקרו ירקות הנאכלים חיים ורכיב קטן של דבר אחר בטל אליהם – הדין יכול להיות קל יותר.
אין בישולי עכו"ם.
תפוח נאכל כמות שהוא חי.
לכן גם תפוח אפוי או מבושל בידי גוי אינו נאסר משום בישולי עכו"ם מצד עצם הבישול.
בדרך כלל יש לחשוש לבישולי עכו"ם.
תפוחי אדמה אינם נאכלים בדרך הרגילה כשהם חיים.
לכן השאלה המרכזית היא האם צורת המאכל המדוברת עולה על שולחן חשוב.
תפוחי אדמה אפויים, מבושלים, פירה וכיוצא בזה מוגשים כיום גם בסעודות מכובדות, ולכן בדרך כלל יש בהם חשש בישולי עכו"ם.
בצורות פשוטות מאוד של הכנה עשויה להיות מחלוקת אם הן נחשבות “עולות על שולחן מלכים”.
אין בישולי עכו"ם אם הם נאכלים כמות שהם חיים.
השולחן ערוך פוסק שאם הגוי בישלם – יש בהם בישולי עכו"ם.[8]
לפי צורת ההכנה – סיכום מהיר
אם המאכל אינו נאכל חי ועולה על שולחן חשוב – יש בישולי עכו"ם.
דינה כבישול לעניין זה – יש בישולי עכו"ם כאשר שני התנאים מתקיימים.
יכולה להיות בכלל בישולי עכו"ם.
יכול להיות בכלל בישולי עכו"ם.
אין בישולי עכו"ם מצד המליחה.[1]
אין בישולי עכו"ם מצד הכבישה.[1]
אין בישולי עכו"ם מצד העישון בלבד.[1]
יש בו פרטים בפוסקי זמננו ואין לתת היתר גורף לכל תהליך קיטור. בחלק מתהליכי הייצור קיימות קולות מיוחדות.
טבלת זיכרון קצרה
יש בדרך כלל בישולי עכו"ם:
אורז, ביצה, בשר, בטטה, חומוס מבושל, חציל, עדשים, פסטה, פירה, פול מבושל, קינואה, שעועית יבשה, תפוחי אדמה – כאשר המאכל עולה על שולחן חשוב.
אין בדרך כלל בישולי עכו"ם:
אגוזים, גזר, עגבנייה, תפוח ושאר פירות או ירקות הנאכלים חיים, קפה, מאכלים שהוכשרו באכילה רק על ידי מליחה, כבישה או עישון.
תלוי בפרטים:
אפונה, בורגול, דגים, כרובית, קישוא, סלק, סופגניות, סרדינים, ערמונים, צ'יפס, קטניות, שעועית ירוקה ותבשילים מעורבים.
מקורות
[1]
א
[2] שולחן ערוך, יורה דעה סימן קי"ג סעיף א – מאכל שאינו נאכל כמות שהוא חי ועולה על שולחן מלכים אסור כשבישלו גוי. אורז ובשר הם דוגמאות מעשיות מובהקות לכלל זה בפוסקי זמננו.
[3] שולחן ערוך, יורה דעה קי"ג סעיף ב – בתערובת הולכים אחר העיקר. רמ"א שם – אפונים וקטניות קלויות מותרים משום שאינם עולים על שולחן מלכים.
[4] שולחן ערוך, יורה דעה קי"ג סעיף י"ד – ביצה שבישל גוי אסורה, אף שהיא ראויה לגמיעה חיה, משום שאין זו דרך אכילתה הרגילה.
[5] ילקוט יוסף, איסור והיתר, הלכות בישולי גויים, סימן קי"ג – דין חיטים שבושלו בישול חלקי, יובשו ואינן ראויות לאכילה עד לבישול נוסף, ובכלל זה הדיון בבורגול.
[6] שולחן ערוך ונושאי כליו, יורה דעה קי"ג סעיף י"ב – דיון בדגים מלוחים וערמונים הנאכלים חיים או רק בדוחק; הדין תלוי בדרך אכילתם המקובלת במקום.
[7] שו"ת יחוה דעת, חלק ד סימן מ"ב; הליכות עולם חלק ז, הלכות בישולי גויים; ילקוט יוסף, איסור והיתר, סימן קי"ג – היתר קפה שבישל גוי מצד בישולי עכו"ם, לצד דיני קירוב דעת.
[8] שולחן ערוך, יורה דעה סימן קי"ג סעיף ט"ו – תמרים מרים שאינם נאכלים אלא על ידי הדחק, אם בישלם גוי אסורים משום בישולי עכו"ם.
