גם במלחמה משאירים פתח

"וַיִּצְבְּאוּ עַל מִדְיָן, כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה׳ אֶת מֹשֶׁה" (לא, ז)

לכאורה, המילים "כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה׳ אֶת מֹשֶׁה" מיותרות. הרי הפסוקים הקודמים כבר סיפרו שהמלחמה נעשתה על פי ציווי ה׳.

חז"ל למדו מכאן הלכה מיוחדת בדיני מלחמה: כאשר צרים על עיר, אין מקיפים אותה מכל ארבע רוחותיה, אלא משאירים רוח אחת פתוחה, כדי לאפשר למי שרוצה להימלט לעשות זאת.

כך פוסק הרמב"ם בהלכות מלכים (ו, ז):

"כשצרים על עיר לתופסה, אין מקיפין אותה מארבע רוחותיה, אלא משלוש רוחותיה, ומניחין מקום לברוח ולכל מי שירצה להימלט על נפשו".