מי באמת מתפלל?

יש משהו קצת מפתיע בסיום של מסכת ראש השנה.

אנחנו מצפים שמסכת ראש השנה תסתיים בשופר. הרי אם היינו צריכים לתת למסכת הזאת כותרת, היינו אומרים: שופר, תקיעות, מלכויות, זכרונות ושופרות.

אבל בפועל – המסכת לא מסתיימת בשופר.

היא מסתיימת בתפילה.

המשנה האחרונה אומרת: "כשם ששליח ציבור חייב, כך כל יחיד ויחיד חייב. רבן גמליאל אומר: שליח ציבור מוציא את הרבים ידי חובתן."

והשאלה היא: למה זה המקום שבו חז"ל בחרו לסיים את המסכת?

אולי יש כאן מסר גדול מאוד.

כי כל המסכת לימדה אותנו שבראש השנה אנחנו עומדים לפני הקב"ה כיחידים – כל אחד נידון בפני עצמו. אבל מצד שני, דווקא בראש השנה אנחנו מגלים שאי אפשר לעבור את היום הזה רק לבד