הלל בחנוכה | מתי אומרים, איך מברכים ומה עושים אם דילגו?
6.10.2026הלכהזמן קריאה · 4 דקות
טוען…
טוען תוכן…
הלכהבכל שמונת ימי החנוכה גומרים את ההלל בשלמותו בתפילת שחרית, בין בציבור ובין ביחיד. מברכים לפניו „אשר קדשנו במצותיו וצונו לגמור את ההלל”, ולאחריו את ברכת „יהללוך” [1]. [2].
אומרים הלל שלם בכל אחד משמונת ימי החנוכה, ולא רק ביום הראשון. חיוב זה שייך גם ליחיד שמתפלל בביתו וגם לציבור המתפלל בבית הכנסת [1]. אין הבדל בין היום הראשון לשמיני לעניין עצם אמירת ההלל, בכל יום גומרים אותו בשלמותו.
זמן אמירת ההלל הוא ביום. לכתחילה קוראים אותו מהנץ החמה ועד השקיעה, ובדיעבד מי שקרא לאחר עמוד השחר ולפני הנץ יצא ידי חובה [1].
לפני ההלל מברכים „אשר קדשנו במצותיו וצונו לגמור את ההלל”, ולאחר סיום ההלל אומרים את ברכת „יהללוך”. כל אחד מן המתפללים רשאי לברך בעצמו ואין צורך לצאת ידי חובה בברכת שליח הציבור [1].
מי שסיים בעצמו את הברכה „לגמור את ההלל” ובאותו רגע שמע את שליח הציבור מסיים גם הוא את הברכה, לא יענה „אמן”, משום שהדבר נחשב להפסק בין הברכה שלו לבין תחילת ההלל [1].
מי שהתחיל לומר את ההלל ושכח לברך לפניו, אם נזכר באמצע ההלל מברך במקום שבו נזכר וממשיך משם כסדר [1]. אין צורך לחזור לתחילת ההלל רק כדי לסמוך את הברכה לפסוק הראשון.
בחנוכה צריך לומר הלל שלם. אם אדם טעה וקרא את ההלל בדילוג כמו בראש חודש, ונזכר רק לאחר שסיים, עליו לחזור ולומר את ההלל כולו בשלמותו, אבל אינו מברך שוב [1].
אם הוא רק מסופק האם דילג או אמר את ההלל בשלמותו, אינו חוזר לקרוא מספק, מפני שמדובר בספק בדין דרבנן [1].
אין לדבר בדברים רגילים באמצע ההלל. עם זאת, מי ששומע קדיש, קדושה או „ברכו” עונה כראוי, וכן אם שמע ברכה מחברו באמצע מזמורי ההלל עונה „אמן” [1]. לעומת זאת, „אמן” שאחר „תתקבל” אינו עונה באמצע הלל שלם [1].
אם כבר סיים את פסוקי ההלל והגיע לסוף המזמור האחרון, אך עדיין לא התחיל את ברכת „יהללוך”, ושמע קדיש, קדושה או אפילו אמן על ברכה, רשאי לענות [1].
נשים פטורות מאמירת הלל בחנוכה, אף שהן חייבות בהדלקת נרות חנוכה [1]. אם אישה רוצה לומר את ההלל, היא רשאית לקרוא אותו בשלמותו, אך לפי הפסיקה הספרדית אינה מברכת עליו [1].
גם נשים אשכנזיות, שבמצוות עשה שהזמן גרמן נוהגות במקרים רבים לברך, אינן מברכות על הלל של חנוכה לפי פסק זה [1].
כן. אבל חייב לומר הלל שלם בברכה בכל ימי החנוכה, וגם כאשר הציבור מתפלל בבית האבל אומרים בחנוכה הלל כרגיל [1]. זה שונה מראש חודש, שבו קיימים מנהגים אחרים לגבי אמירת הלל בבית האבל [1].
לאחר ההלל ממשיכים את סדר התפילה כרגיל. בימי החנוכה אין אומרים תחנון, ובסיום התפילה אומרים „מזמור שיר חנוכת הבית לדוד” לפי הסדר המקובל [1]. [2]. בראש חודש טבת אומרים תחילה „ברכי נפשי” ולאחר מכן „מזמור שיר חנוכת הבית”, משום שראש חודש תדיר יותר מחנוכה [1].
בשחרית אומרים הלל שלם בכל שמונת ימי החנוכה.
מברכים לפניו „לגמור את ההלל” ולאחריו „יהללוך”.
גם יחיד המתפלל בבית אומר הלל שלם בברכה.
שכחת לברך ונזכרת באמצע ← מברכים במקום שנזכרת וממשיכים.
דילגת בוודאות כמו בראש חודש ← חוזרים ואומרים הלל שלם בלי ברכה.
מסופק אם דילגת ← אין חוזרים מספק.
נשים רשאיות לומר הלל, אך אינן מברכות עליו לפי הפסיקה הספרדית.
בחנוכה אין הלל מקוצר. בכל שמונת הימים אומרים הלל שלם בברכה, גם ביחיד. אם הייתה טעות, ההבדל המרכזי הוא בין ודאי לספק: מי שיודע שדילג חוזר ואומר הלל שלם בלי ברכה, ומי שרק מסופק אינו חוזר.
[1]. ילקוט יוסף, הלכות חנוכה, סימן תרפ״ג סעיפים א–יא, בדיני הלל שלם, ברכות ההלל, טעות ודילוג, הפסק, זמן ההלל, אבל ונשים.
[2]. שולחן ערוך, אורח חיים סימן תרפ״ג סעיף א, „כל שמונת ימי חנוכה גומרין את ההלל”.