הַמְדַבֵּר בְּבֵית הַכְּנֶסֶת עוֹבֵר אִסּוּר הַסָּגַת גְּבוּל

כָּתַב הַ"פְּרִי מְגָדִים": יֵשׁ לִגְעֹר בְּמִי שֶׁמֵּסִיחַ שִׂיחַת חֻלִּין בְּבֵית כְּנֶסֶת. הַדִּבּוּר הִנּוֹ מַעֲשֵׂה שָׂטָן, שֶׁכָּל מְגַמָּתוֹ לְעַכֵּב אֶת הַגְּאֻלָּה וּלְהָבִיא אֲסוֹנוֹת מַגֵּפוֹת וּמַחֲלוֹת, וּמִי שֶׁיַּעֲמֹד וְיִתְגַבֵּר עַל פִּרְצָה נוֹרָאָה זוֹ, מַצִּיל אֶת עַם יִשְׂרָאֵל, כְּפִינְחָס בִּשְׁעָתוֹ, וְאֵין קֵץ לִשְׂכָרוֹ.

בְּסֵפֶר "חֲרֵדִים" (פֶּרֶק סו אוֹת קי) כָּתַב, שֶׁדִּבּוּר בַּתְּפִלָּה דּוֹמֶה לְהַסָּגַת גְּבוּל שֶׁאָסְרָה הַתּוֹרָה. מִי שֶׁבּוֹנֶה בְּתוֹךְ שֶׁטַח חֲבֵרוֹ שֶׁלֹּא בְּצֶדֶק, עָנְשׁוֹ קָשֶׁה. אִם כָּךְ, אוֹי וַאֲבוֹי לְמַסִּיג גְּבוּל שֶׁל מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּבָּ"ה, שֶׁהֲרֵי נִכְנָס לְבֵית הַכְּנֶסֶת, גְּבוּלוֹ שֶׁל הַקָּבָּ"ה, וּכְשֶׁמְּדַבֵּר בַּתְּפִלָּה - הֲרֵי זֶה כְּמַסִּיג גְּבוּלוֹ.

מוּבָא בַּסֵּפֶר "קְדֻשַּׁת בֵּית הַכְּנֶסֶת" (עמ' כד): אֵיךְ יָכוֹל אָדָם בֶּן תְּמוּתָה, לְאַחַר שֶׁרוֹאֶה מַה מְחַכֶּה לְמִי שֶׁמְּדַבֵּר בְּבֵית הַכְּנֶסֶת, לְהַפְנוֹת עָרְפּוֹ וּלְהַמְשִׁיךְ וּלְדַבֵּר? אֵין זֶה כִּי אִם מְאַבֵּד עַצְמוֹ לָדַעַת, וּלְפֶתִי יֵחָשֵׁב. אַף בַּעֲלֵי חַיִּים נִזְהָרִים מִדְּבָרִים מְסֻכָּנִים שֶׁיִּגְרְמוּ לְמוֹתָם, וְהַמְדַבֵּר בְּבֵית הַכְּנֶסֶת הֲרֵי הוּא פָּחוּת מִבַּעֲלֵי חַיִּים, שֶׁכֵּן אֵלּוּ חָסִים עַל חַיֵּיהֶם, וְהַמְדַבֵּר אֵינוֹ חָס עַל חַיָּיו וְחַיֵּי הָאֲחֵרִים. מִי שֶׁנִּזְהָר וּמַזְהִיר מִדִּבּוּרִים בְּבֵית הַכְּנֶסֶת, וַדַּאי שֶׁיִּזְכֶּה לִגְזֵרוֹת טוֹבוֹת, יְשׁוּעוֹת וְסִיַּעְתָּא דִּשְׁמַיָּא, אַשְׁרָיו וְאַשְׁרֵי חֶלְקוֹ.