הסוד של „ונהפוך הוא” – כיצד המספר 12 הופך למספר 13?

ישנן שתי מילים קצרות בלשון הקודש, שההבדל ביניהן הוא אות אחת בלבד, אך בתוכן טמון רעיון גדול על הנהגת הקב"ה את העולם. המילה „הוא” עולה בגימטריה שתים עשרה, ואילו המילה „אחד” עולה בגימטריה שלוש עשרה. לכאורה, אלו שתי מילים שאין ביניהן קשר מיוחד. האחת משמשת לתיאור דבר נסתר שאינו עומד לפנינו, והשנייה מבטאת אחדות. אולם כאשר מתבוננים בסוד המספרים הללו, מתגלה קשר עמוק ביניהם, ומתוכו אפשר להבין את משמעותו הפנימית של נס פורים.

המילה „הוא” היא לשון נסתר. כאשר אדם עומד לפנינו אנו פונים אליו בלשון „אתה”, ואילו כאשר הוא אינו נמצא לנגד עינינו אנו מדברים עליו בלשון „הוא”. גם בהנהגת הקב"ה יש זמנים שבהם אנו זוכים להרגיש את קרבתו ולראות את השגחתו בצורה גלויה, ויש זמנים שבהם ההשגחה נסתרת מעינינו. כאשר מתרחש נס גלוי, קל יותר להכיר ביד ה' המנהיגה את העולם. אולם כאשר המאורעות מתנהלים בדרכי הטבע, ואיננו מסוגלים להבין כיצד הכול משתלב במהלך אחד, ההשגחה נראית לנו בבחינת „הוא”, מציאות שאנו מאמינים בקיומה אף שאיננו רואים אותה בגלוי.

כאן מתגלה הרמז שבגימטרייה. המילה „הוא” עולה שתים עשרה: ה' שווה חמש, ו' שווה שש, וא' שווה אחת. יחד מתקבל המספר שתים עשרה. המספר הזה מבטא במקומות רבים את ריבוי הפרטים שבבריאה. יש שנים עשר חודשים, שנים עשר מזלות ושנים עשר שבטי ישראל. בספר יצירה מתואר גם המושג „שנים עשר גבולי אלכסון”, המבטא את ההתפרטות של המציאות הגשמית [1].

אולם דווקא ריבוי הפרטים הזה מעורר שאלה גדולה. האם העולם הוא אוסף של כוחות ומאורעות שאין ביניהם קשר, או שכל הפרטים משתלבים במהלך אחד בעל תכלית משותפת? כאשר האדם מתבונן רק במאורעות כפי שהם נראים לעיניו, הוא עשוי לראות מציאות מפורדת. יום אחד הוא מצליח ויום אחר נכשל. במקום אחד מתרחשת שמחה ובמקום אחר צרה. יש דברים הנראים לו מועילים ויש דברים הנראים חסרי משמעות. קשה לו להבין כיצד כל ההתרחשויות הללו יכולות להשתייך לתוכנית אחת.

אבל המילה „אחד” עולה בגימטריה שלוש עשרה: א' שווה אחת, ח' שווה שמונה וד' שווה ארבע. יחד מתקבל המספר שלוש עשרה. זהו המספר המבטא את הנקודה הפנימית המאחדת את הפרטים. כאשר אנו רואים שנים עשר חלקים נפרדים, אנו עדיין עומדים לפני מבנה מפורט. אולם כאשר מתגלה התכלית המשותפת של כל החלקים, הם הופכים למציאות אחת.

נמחיש זאת במשל. אדם נכנס לבית מלאכה ורואה עובדים רבים. אחד חותך עצים, השני מחבר חלקי מתכת, השלישי עוסק בצביעה והרביעי מרכיב מנגנונים. אם אינו יודע מהי מטרת העבודה, הוא עשוי לחשוב שכל עובד עוסק במלאכה נפרדת שאין לה קשר למלאכתו של האחר. אולם כאשר מתברר שכולם בונים יחד מכונה אחת גדולה, לפתע כל הפעולות מקבלות משמעות חדשה. החיתוך, ההרכבה והצביעה אינם תהליכים נפרדים, אלא שלבים שונים בדרך להשלמת אותה יצירה.

כך גם בהנהגת העולם. כל עוד איננו רואים את התכלית, המאורעות נראים מפורדים. אולם כאשר מתגלה המטרה שאליה הם מובילים, אנו מבינים שגם הפרטים שנראו חסרי קשר היו חלק ממהלך אחד. זהו המעבר מן המספר שתים עשרה, המבטא את הריבוי, אל המספר שלוש עשרה, המבטא את האחדות.

ומכאן מגיעים אל סודו של „ונהפוך הוא”.

מגילת אסתר מתארת את יום הגזירה במילים: „ונהפוך הוא אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם” [2]. בפשטות, הכוונה היא שהמציאות התהפכה. המן תכנן שהאויבים ישלטו ביהודים, ולבסוף היהודים שלטו בשונאיהם. אולם בדרך רמז אפשר למצוא במילים הללו משמעות עמוקה נוספת. לא רק שגורלם של היהודים התהפך, אלא שמה שהיה בבחינת „הוא”, הנהגה נסתרת, הפך להנהגה שאפשר להבחין בה.

נשים לב לסדר האותיות במילה „הוא”. האות א', המסמלת את האחדות ואת אלופו של עולם, נמצאת בסוף המילה. יש כאן רמז למציאות שבה התכלית הפנימית קיימת, אך אינה נראית בתחילת הדברים. האדם רואה תחילה את ההתרחשויות הגלויות, ורק בסוף הדרך עשוי להבין כיצד הן קשורות להנהגת ה'.

אולם כאשר האותיות מתהפכות והאות א' עוברת לראש המילה, מתקבלת המילה „אוה”, ככתוב בתהילים: „כי בחר ה' בציון, אוה למושב לו” [3]. המילה „אוה” מבטאת רצון וחפץ. בדרך רמז מתגלה כאן המעבר מן ההנהגה הנסתרת אל גילוי הרצון האלוקי המניע אותה. כל עוד האות א' נמצאת בסוף, אנו רואים את המציאות לפני שאנו מבינים את תכליתה. כאשר האות א' מופיעה בראש, מתגלה שהרצון האלוקי הוא העומד בתחילת המהלך כולו.

זהו בדיוק מה שאירע בימי הפורים. בתחילת המגילה כל האירועים נראים טבעיים ונפרדים זה מזה. אחשורוש עורך משתה גדול, ושתי מסולקת מן המלכות, אסתר נבחרת למלכה, מרדכי מגלה את מזימת בגתן ותרש, והמן עולה לגדולה. כאשר קוראים כל מאורע בפני עצמו, קשה לראות כיצד הוא קשור להצלת ישראל. אולם ככל שהסיפור מתקדם, מתברר שכל פרט היה נחוץ להשלמת הישועה.

אילו אסתר לא הייתה נבחרת למלכה, לא היה מי שיבקש רחמים על היהודים מתוך בית המלכות. אילו מרדכי לא היה מגלה את מזימת בגתן ותרש, לא הייתה נרשמת זכותו בספר הזיכרונות. אילו שנת המלך לא הייתה נודדת באותו לילה, לא היה אחשורוש מבקש לקרוא לפניו את ספר הזיכרונות. ואילו המן לא היה מגיע לחצר המלך דווקא באותה שעה, לא היה מתרחש המהפך שהביא לכבודו של מרדכי ולהשפלתו של המן.

כל אירוע שנראה בתחילה כפרט נפרד התגלה כחלק ממערכת אחת של השגחה. זהו סוד המעבר מ„הוא” ל„אחד”, ומן ההסתר אל גילוי התכלית. אין מדובר בשינוי של הנהגת הקב"ה עצמה, שהרי גם לפני הישועה הוא היה המנהיג היחיד של כל המאורעות. השינוי התרחש בהבנתם של ישראל. מה שהיה נסתר מהם בתחילת הדרך התגלה לעיניהם בסופה.

יש לכך רמז נוסף בפסוק העוסק במלחמת עמלק: „כי יד על כס יה, מלחמה לה' בעמלק מדור דור” [4]. רש"י מביא את דברי חז"ל, שכל זמן שעמלק קיים אין השם שלם ואין הכיסא שלם. המילה „כס” חסרה את האות א' של „כסא”, ושם „יה” חסר את האותיות ו' וה'. שלוש האותיות החסרות הן א', ו' וה', אותן אותיות המרכיבות את המילים „הוא” ו„אוה”.

זהו רמז נפלא לקשר שבין עמלק לבין הסתר ההנהגה האלוקית. עמלק מבקש להציג את העולם כמציאות של מקרים נפרדים, שאין מאחוריהם מנהיג ואין להם תכלית משותפת. כל עוד המבט הזה שולט, הגילוי האלוקי נראה כביכול חסר. אולם כאשר מתגלה שהקב"ה מנהיג את כל הפרטים, מתברר שגם מה שנראה מקרי היה חלק מן ההשגחה.

„ונהפוך הוא” אינו רק סיפור על החלפת המנצח והמפסיד. זהו הרגע שבו המציאות שנראתה מפורדת מתגלה כמהלך אחד, וכל מה שהיה נסתר מתחיל לקבל משמעות.

זהו גם מסר עמוק לחיי האדם. פעמים רבות אנו חווים אירועים שאיננו מבינים את הקשר ביניהם. הצלחה אחת מתחלפת בקושי, תוכנית מתבטלת ודלת שנראתה פתוחה נסגרת. אין לנו יכולת לדעת מראש כיצד הדברים יתפתחו, וגם לאחר זמן לא תמיד נוכל להבין את תכליתם. אולם אמונת פורים מלמדת שהמציאות אינה אוסף של מקרים חסרי קשר, ושמאחורי ריבוי ההתרחשויות עומדת הנהגה אלוקית אחת.

האדם אינו נדרש להסביר לעצמו כל קושי או לגלות מהי מטרתו המדויקת. הוא נדרש לזכור שגם כאשר הוא רואה רק חלק מן התמונה, אין פירוש הדבר שאין תמונה שלמה. וככל שהוא מתחזק באמונה שהקב"ה מנהיג את כל חייו, כך הוא יכול להמשיך ללכת בדרכו גם כאשר עדיין אינו יודע כיצד יסתיים הסיפור.

זהו סודו של המספר שלוש עשרה, המתגלה מתוך השתים עשרה. מאחורי כל ריבוי הפרטים עומדת האחדות, ומאחורי כל המאורעות הנראים מפוזרים קיימת תכלית אחת. בפורים אנו זוכים להציץ אל מאחורי ההסתר ולגלות כיצד הכול התחבר למהלך אחד של ישועה.