הפרשת חלה | יסודות והלכות
14.9.2026מדריך מקיףזמן קריאה · 17 דקות
#מדריך#טבילת כלים
טוען…
טוען תוכן…
מדריך מקיףמצוות הפרשת חלה היא מצווה מן התורה, שנאמר:
“רֵאשִׁית עֲרִסֹתֵכֶם חַלָּה תָּרִימוּ תְרוּמָה” (במדבר טו, כ).[1]
כאשר לשים עיסה בכמות המחייבת חלה, אין לאכול מן העיסה או מן המאפה לפני שמפרישים ממנה חלק ומייעדים אותו ל"חלה".
בזמן שבית המקדש היה קיים והכהנים היו טהורים, החלה ניתנה לכהן ונאכלה בקדושה.
בזמן הזה, מפני שכולנו בחזקת טמאי מתים, אין אוכלים בדרך כלל את החלה המופרשת, אלא מפרישים ממנה חלק קטן ומאבדים אותו בדרך המותרת.[2]
1. מהי מצוות הפרשת חלה?
כאשר מכינים עיסה העומדת לאפייה ויש בה שיעור מספיק של קמח מחמשת מיני דגן, יש להפריש חלק מן העיסה ולקרוא עליו שם חלה.[1]
לאחר ההפרשה שאר העיסה מותרת באכילה.
חשוב להבין:
המילה “חלה” בתורה אינה מתייחסת דווקא ללחם שאנו קוראים לו היום "חלה".
ה"חלה" היא החלק שמפרישים מן העיסה.
לכן המצווה קיימת גם בעיסה המיועדת:
ללחם.
לחמניות.
עוגות שמרים.
פיתות.
מצות.
ומיני מאפה אחרים, כאשר מתקיימים תנאי החיוב.
2. האם החיוב בזמן הזה מן התורה?
מן התורה חיוב חלה בארץ ישראל תלוי בתנאים מיוחדים, ובכללם שעם ישראל כולו נמצא בארץ.
מרן השולחן ערוך פוסק שבזמן הזה גם בארץ ישראל חיוב חלה הוא מדרבנן.[2]
בחוץ לארץ חיוב חלה הוא גם כן מדרבנן.
אף על פי כן, מדובר במצווה גמורה שחייבים להקפיד עליה, ואין לאכול מאפה החייב בחלה לפני שהופרשה ממנו חלה כדין.
3. אילו מיני קמח חייבים בחלה?
החיוב הוא רק בחמשת מיני דגן:
חיטה.
שעורה.
כוסמין.
שיבולת שועל.
שיפון.[3]
לכן עיסה מקמח:
אורז.
תירס.
כוסמת.
קטניות.
שקדים.
קוקוס.
אינה חייבת בחלה מצד עצמה.
אם מערבים קמח מחמשת מיני דגן יחד עם קמחים אחרים, הדין תלוי בכמות ובאופן התערובת.
4. האם חמשת מיני הדגן מצטרפים זה לזה?
כאשר מערבים את מיני הדגן כבר בשלב הקמח, חמשת המינים יכולים להצטרף לשיעור חלה.[4]
כאשר כל מין נילוש לעיסה בפני עצמה, דיני הצירוף מורכבים יותר.
לדוגמה:
חיטה מצטרפת עם כוסמין.
שעורה מצטרפת עם כמה מן המינים האחרים.
אך לא כל שני מינים מצטרפים לאחר שנילושו בנפרד.[4]
לכן כאשר משתמשים בכמה סוגי קמח שונים ואין בכל אחד מהם שיעור בפני עצמו, צריך לבדוק אם הם מצטרפים.
5. מאיזו כמות קמח חייבים להפריש חלה?
שיעור החיוב המקורי הוא:
חמשת רבעי הקב, שהם שיעור של מ"ג ביצים וחומש ביצה בנפח קמח.[5]
בתרגום לשיעורי המשקל המקובלים כיום קיימות שיטות שונות.
לפי פסיקת מרן הרב עובדיה יוסף וילקוט יוסף:
מ־1.560 ק"ג קמח מפרישים חלה בברכה.[6]
פחות משיעור זה אין לברך.
ומידת חסידות היא להפריש בלי ברכה כבר מכמות של כ־1.200 ק"ג קמח, מחמת הספק בשיעורי הקמחים של זמננו.[6]
השיעור נקבע לפי משקל הקמח בלבד.
אין מצרפים למשקל:
מים.
במנהגי אשכנז קיימים שיעורים שונים.
רבים מפרישים חלה בלי ברכה משיעור נמוך יותר, אך חוששים לדעת החזון איש שלא לברך אלא כאשר יש כ־2.25 ק"ג קמח.[7]
לכן בן אשכנז ינהג לפי מנהג משפחתו או הוראת רבו.
6. האם מותר בכוונה ללוש פחות מן השיעור כדי להיפטר?
אסור לאדם לחלק בכוונה את העיסה לכמויות קטנות רק כדי להפקיע את עצמו ממצוות חלה.[6]
לדוגמה:
מי שרוצה להכין 3 ק"ג קמח, ואין לו סיבה אחרת לחלק את הלישה, אינו צריך לעשות שתי עיסות של 1.5 ק"ג רק כדי שלא להתחייב בהפרשת חלה.
לעומת זאת, כאשר יש סיבה אמיתית לחלוקה, כגון:
אין כלי גדול מספיק.
לפי ילקוט יוסף נוסח הברכה הוא:
“ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו להפריש חלה תרומה”.[16]
לאחר מכן מפרישים חתיכה ואומרים:
“הרי זו חלה”.
גם נוסחים אחרים המוזכרים בפוסקים, כגון "להפריש חלה" או "להפריש תרומה", יש להם על מה לסמוך.[16]
נפוץ לברך:
“אשר קדשנו במצותיו וצונו להפריש חלה”.
או לפי מנהג הקהילה.
23. כמה צריך להפריש?
מן התורה אין לחלה שיעור קבוע, ואפילו חתיכה קטנה פוטרת את העיסה.[2]
בזמן שבית המקדש היה קיים תיקנו חכמים:
בעל הבית – אחד מעשרים וארבעה.
נחתום – אחד מארבעים ושמונה.[2]
אבל בזמן הזה, כאשר החלה אינה נאכלת אלא נאבדת, מפרישים מעט בלבד.
אין צורך לקחת חתיכה גדולה.
שמן.
ביצים.
סוכר.
שמרים.
מלח.
או שאר החומרים.
לדוגמה:
1.4 ק"ג קמח שהפכו לאחר הוספת הנוזלים ל־2.3 ק"ג בצק אינם נחשבים 2.3 ק"ג לעניין שיעור החלה.
צריך בצקים שונים.
קיימת מגבלה מעשית.
אין איסור בעצם הכנת עיסה קטנה.
7. איזו עיסה חייבת בחלה?
הפסוק אומר:
“והיה באכלכם מלחם הארץ”.
חז"ל למדו שעיקר החיוב הוא בעיסה הראויה להפוך ללחם.[8]
לכן עיסה עבה שנועדה לאפייה חייבת בחלה.
לדוגמה:
לחם.
חלה.
לחמניות.
עוגת שמרים.
פיתה.
מאפים מבצק עבה.
8. עיסה המיועדת לטיגון
עיסה עבה שנילושה מתחילה כדי לטגן אותה בשמן, כגון בצק לסופגניות, אינה חייבת מעיקר הדין בחלה לדעת מרן.[8]
עם זאת, מאחר שיש ראשונים המחייבים עיסה עבה מצד עצם הלישה, נכון להפריש ממנה חלה ללא ברכה.[8]
אם מתכוונים לאפות אפילו חלק מן העיסה, גם חלק קטן, העיסה יכולה להתחייב בחלה בברכה.[8]
לשו 2 ק"ג קמח לסופגניות בלבד.
מפרישים חלה בלי ברכה.
אבל אם מתכוונים לקחת חלק מן הבצק ולאפות ממנו לחמניות – העיסה מתחייבת בחלה בברכה, כאשר יש בה שיעור.
9. עיסה המיועדת לבישול
גם עיסה עבה שנועדה לבישול במים, כגון בצק לאטריות מסוימות, פטורה מעיקר הדין מחלה.[8]
אולם בגלל המחלוקת אם עצם העיסה העבה מחייבת, נכון להפריש ללא ברכה כאשר יש בה שיעור.
10. עיסה שנילושה לאפייה ואחר כך החליטו לטגן
אם בשעת הלישה הייתה הכוונה לאפות את הבצק, העיסה התחייבה בחלה.
לכן גם אם לאחר מכן החליטו לטגן או לבשל את הבצק, אין החיוב נעלם.[8]
במקרה כזה מפרישים חלה בברכה כאשר יש שיעור.
11. בלילה רכה – עוגות ובלינצ'ס
לא כל מאפה מתחייב בזמן הלישה.
כאשר הבלילה דלילה ונוזלית מאוד, כגון בלילה לעוגת טורט, פעמים שהחיוב חל רק לאחר האפייה.[9]
לדוגמה:
כאשר יש בכמות הקמח הכוללת שיעור חלה, מפרישים לאחר האפייה.
בדרך כלל פטורים מחלה, מפני שהבלילה נוזלית מאוד ומתפשטת מיד לשכבה דקה.[9]
הדין תלוי בעובי ובדרך האפייה.
אם מדובר בלחוח עבה שנאפה במשך זמן ונעשה מעין לחם, הוא יכול להתחייב.
אם הוא דק מאוד ונאפה מיד כמו בלינצ'ס – הוא פטור.[9]
12. עוגות
עוגה אינה פטורה מחלה רק משום שברכתה מזונות.
אם העוגה עשויה מקמח של חמשת מיני דגן, יש בה שיעור קמח והיא נאפית באופן המחייב – יש בה מצוות הפרשת חלה.
בעוגה מבלילה עבה ההפרשה נעשית בדרך כלל לאחר הלישה.
בעוגה מבלילה רכה מאוד החיוב יכול לחול רק לאחר האפייה, ואז מצרפים את העוגות בכלי ומפרישים.[9]
13. באילו נוזלים לשים את העיסה?
עיסה שנילושה במים ודאי חייבת בחלה כאשר יש בה שיעור.
גם עיסה שנילושה באחד משבעת המשקים יכולה להתחייב בחלה.
בין המשקים:
מים.
יין.
שמן זית.
דבש דבורים.
חלב.
טל.[10]
לכן בצק שנילוש בחלב בלבד יכול להתחייב בחלה בברכה.
14. בצק שנילוש במיץ פירות או בביצים בלבד
כאשר לשים את כל העיסה אך ורק במי פירות שאינם משבעת המשקים, כגון:
מיץ תפוזים.
מיץ תפוחים.
או בביצים בלבד,
קיימת מחלוקת אם העיסה חייבת בחלה.[10]
לכן לכתחילה נכון להוסיף מעט מים או אחד משבעת המשקים.
אם לא הוסיפו כלל מים:
מפרישים חלה ללא ברכה.[10]
15. מתי מפרישים את החלה?
לכתחילה ממתינים עד גמר הלישה, כאשר כל הקמח והמים התחברו לעיסה אחת.[11]
אין להפריש חלה מן הקמח לפני שנעשתה העיסה.
אם אדם הפריש קמח ואמר עליו שהוא חלה מיד – הפרשתו אינה מועילה, וצריך לחזור ולהפריש לאחר שנוצרה העיסה.[11]
16. שכחו להפריש לפני האפייה
אם שכחו להפריש חלה מהבצק והלחם כבר נאפה, לא הפסידו את המצווה.
אפשר להפריש חלה גם לאחר האפייה.[11]
אם כל המאפים יחד מכילים שיעור חלה אך בכל אחד מהם אין שיעור בפני עצמו, צריך לעיתים לצרף אותם בכלי אחד כדי ליצור צירוף.[12]
17. מהו צירוף סל?
כאשר כמה לחמים או עוגות כבר נאפו ואין בכל אחד שיעור חלה בפני עצמו, ניתן לצרפם באמצעות סל או כלי שיש לו דפנות.[12]
כאשר כל המאפים נמצאים בתוך כלי אחד, הכלי יכול לצרף אותם לשיעור חלה.
לדוגמה:
אפו שתי קבוצות של לחמניות, ובכל קבוצה רק 900 גרם קמח.
אם לאחר האפייה מכניסים את כולן יחד לסל מתאים, הן יכולות להצטרף לשיעור חלה.
גם כיסוי כל המאפים יחד במפה יכול להועיל במצבים מסוימים.[12]
18. שתי עיסות קטנות – האם מצטרפות?
אם יש שתי עיסות שאין בכל אחת מהן שיעור חלה, הן יכולות להצטרף כאשר:
הן מסוג הראוי להצטרף.
בעל העיסה אינו מקפיד שהן יתערבו.
והעיסות נוגעות זו בזו באופן ממשי.[13]
אבל אם האדם מקפיד שלא לערב את העיסות, הן אינן מצטרפות.
לדוגמה:
בצק מתוק ובצק מלוח שאדם אינו רוצה שיתערבו – בדרך כלל אינם מצטרפים.
וכן עיסות של שתי נשים שונות, שכל אחת רוצה את הבצק שלה, אינן מצטרפות בדרך כלל.[13]
19. עיסה גדולה שמתכוונים לחלק
אדם שלש עיסה גדולה שיש בה שיעור חלה, אך כבר בשעת הלישה מתכוון לחלק אותה לחלקים קטנים לאנשים שונים, עלול להיות פטור מחלה בהתאם לאופן החלוקה.[14]
מרן השולחן ערוך מבדיל בין:
בעל הבית שעושה עיסה על מנת לחלקה בעודה בצק.
לבין:
נחתום או מאפייה, שגם אם מתכוונים למכור את העיסה בחלקים, העיסה יכולה להתחייב משום שאם לא תימכר הוא עשוי לאפותה בעצמו.[14]
אישה שלשה עיסה גדולה לעצמה, ולאחר מכן מחלקת אותה לכמה חלות קטנות לצורך לחם משנה, אינה נפטרת בכך מהמצווה.
היא מפרישה חלה בברכה.[15]
20. עיסה שמחלקים לטעמים שונים
אם כבר בשעת הלישה מתכוונים לחלק את הבצק לחלקים בעלי טעמים שונים שאדם מקפיד שלא יתערבו, כגון:
חלק מתוק.
חלק מלוח.
חלק חריף.
יש בזה דין מיוחד של "עיסה העשויה ליחלק".[15]
ילקוט יוסף פוסק שמעיקר הדין עיסה כזו פטורה, אך נכון להפריש ממנה מעט ללא ברכה, לחוש לדעת רבנו תם.[15]
21. כיצד מפרישים חלה?
כאשר יש שיעור המחייב בברכה:
א. מסיימים את הלישה.
ב. מברכים לפני ההפרשה.
ג. לוקחים חתיכה קטנה מן העיסה.
ד. אומרים:
“הרי זו חלה”.[16]
בזמן הזה אין צורך להפריש אחד מעשרים וארבעה מן העיסה כפי שהיה בזמן שהחלה ניתנה לכהן.
מספיק להפריש כל שהוא.[2]
22. נוסח הברכה
24. מה עושים עם החלה בזמן הזה?
כיוון שהחלה קדושה ואסורה באכילה למי שאינו כהן בטהרה, אין לזרוק אותה בצורה מבזה.
המנהג הוא לשרוף את החלה.[2]
אפשר לעטוף אותה היטב ולהשליכה לאחר מכן לאשפה באופן מכובד, בהתאם למנהג ולהנחיות ההלכתיות המקובלות.
אם שורפים את החלה בתנור, נכון שלא ליהנות מן השריפה ושלא תאפה יחד באופן שעלול לגרום למגע או בליעה במאכלים האחרים.[2]
25. מי צריך להפריש את החלה?
המצווה מוטלת על בעל העיסה.[17]
אין אדם אחר רשאי להפריש חלה מעיסה שאינה שלו ללא רשות הבעלים.
עם זאת, ניתן למנות שליח.
במאפיות ובמפעלים נהוג שהמשגיח או עובד שקיבל רשות מן הבעלים מפריש חלה כשליח.[18]
26. האם המצווה שייכת דווקא לנשים?
לא.
גם גבר שיש לו עיסה החייבת בחלה חייב להפריש.
עם זאת, חז"ל והמנהג ייחסו את מצוות החלה במיוחד לאישה בעלת הבית, ולכן כאשר היא לשה את העיסה ראוי שהיא תקיים את המצווה.[18]
ילקוט יוסף פוסק שאישה אינה צריכה לבקש רשות מבעלה להפריש מן העיסה שבבית, והיא קודמת במצווה זו.[18]
27. האם אישה שאינה טהורה יכולה להפריש חלה?
כן.
אישה בזמן נידתה יכולה להפריש חלה ולברך כרגיל.[18]
אין צורך שהבעל יפריש במקומה.
וכן נערה רווקה יכולה להפריש חלה כאשר העיסה שייכת לה או כשקיבלה רשות לכך.[18]
28. האם מברכים שהחיינו בפעם הראשונה?
לא.
אישה שמפרישה חלה בפעם הראשונה בחייה אינה מברכת שהחיינו.[18]
29. הפרשה באמצעות שליח
אפשר למנות אדם אחר להפריש חלה.[18]
כאשר מינו שליח:
השליח הוא שמברך על ההפרשה.
לדוגמה:
במאפייה, כאשר המשגיח קיבל רשות להפריש חלה, המשגיח מברך ומפריש.[18]
לא ניתן למנות גוי להפריש חלה עבור יהודי.
30. עיסה של גוי
עיסה השייכת לגוי פטורה מחלה, אפילו אם יהודי הוא שלש אותה.[19]
הסיבה היא שהתורה אמרה:
“עריסותיכם” – עיסה השייכת לישראל.
אם גוי הפריש "חלה" מעיסה השייכת ליהודי, הפרשתו אינה מועילה ויש לחזור ולהפריש.[19]
לעומת זאת:
אם העיסה שייכת ליהודי וגוי רק לש אותה – העיסה חייבת בחלה.[19]
החיוב תלוי בבעלות על העיסה, ולא בזהות האדם שלש אותה.
31. עיסה של שותפים
עיסה השייכת לכמה יהודים בשותפות חייבת בחלה.[19]
לעומת זאת, כאשר שתי נשים לשות כל אחת עיסה השייכת לה, וכל אחת מקפידה שעיסתה תישאר נפרדת, העיסות אינן מצטרפות לשיעור.[13]
32. הפרשת חלה במאפיות ובמפעלים
במאפייה או מפעל המשתמשים בכמויות גדולות של קמח חייבים להקפיד על הפרשת חלה מסודרת.
ההפרשה נעשית בדרך כלל על ידי:
המשגיח.
עובד יהודי שהוסמך לכך.
או שליח אחר של בעלי המפעל.[18]
העובדה שכל כיכר או חבילה נמכרות בנפרד אינה פוטרת בהכרח את העיסה הגדולה של המאפייה.[14]
33. הפרשת חלה בשבת
אסור להפריש חלה בשבת מפני שההפרשה נראית כתיקון המאכל.[20]
לכן אם אפו חלות בערב שבת, צריך לזכור להפריש חלה לפני כניסת השבת.
חז"ל אף תיקנו שאדם ישאל את בני ביתו סמוך לכניסת שבת אם הופרשה חלה במקום שבו רגילים לאפות בבית.[20]
34. שכחו להפריש ונכנסה שבת
בארץ ישראל אין להפריש חלה בשבת מן המאפה שנאפה מערב שבת.[20]
אם נזכרו רק בבין השמשות ויש צורך בחלות לצורך שבת או לחם משנה, ילקוט יוסף מתיר במקרים המתאימים להפריש בתוך זמן בין השמשות.[20]
בחוץ לארץ הדין שונה, משום שקיימת אפשרות לאכול ולהשאיר חלק מן המאפה ולאחר השבת להפריש ממנו חלה.[20]
במקרה כזה אין לפסוק למעשה בלי לבדוק את מקום המגורים והנסיבות.
35. חלה בחוץ לארץ
מצוות חלה נוהגת גם בחוץ לארץ מדרבנן.[2]
במקורות הקדומים קיימים דינים מיוחדים לגבי נתינת חלת חוץ לארץ לכהן במצבים מסוימים.
אולם המנהג הרווח בזמן הזה הוא להפריש חלה אחת ולשרוף אותה או לאבדה בדרך מכובדת.[2]
36. מה עושים אם החלה שהופרשה חזרה בטעות לעיסה?
חתיכת החלה שהופרשה היא קדושה ואסורה באכילה.
אם היא חזרה בטעות לתוך העיסה או התבשיל, אין להתעלם מכך.
יש דינים מיוחדים של:
ביטול.
שאלת חכם.
ובמקרים מסוימים אפשרות להתיר את ההפרשה הראשונה ולעשות הפרשה חדשה.[21]
במקרה כזה אין לזרוק את כל העיסה מיד, אלא צריך לשאול מורה הוראה.
37. הפרשת חלה היא לא "סגולה בלבד"
למצוות הפרשת חלה יש מעלה גדולה, ובקהילות ישראל נהגו לנצל את זמן ההפרשה לתפילה.
יש נשים שנותנות צדקה לפני ההפרשה ומתפללות בזמן קיום המצווה.[16]
אולם חשוב לזכור:
הפרשת חלה היא בראש ובראשונה מצווה הלכתית.
צריך להקפיד על:
השיעור הנכון.
סוג הקמח.
סוג העיסה.
הברכה.
זמן ההפרשה.
והפרדת החלה בפועל.
התפילות והמנהגים היפים אינם מחליפים את קיום ההלכה עצמה.
38. מה צריך לבדוק לפני שמפרישים חלה?
לפני ההפרשה כדאי לעבור לפי הסדר:
1. איזה קמח השתמשתי?
האם הוא מחמשת מיני דגן?
2. כמה קמח יש בעיסה?
מודדים את הקמח בלבד, לא את משקל הבצק.
3. האם הבצק מיועד לאפייה?
אם מיועד לטיגון או לבישול בלבד, הדין יכול להשתנות.
4. האם זו עיסה עבה או בלילה רכה?
5. האם מדובר בעיסה אחת או בכמה עיסות?
6. האם העיסות עתידות להתערב או שאני מקפיד להפרידן?
7. האם יש שיעור המחייב ברכה?
8. האם סיימתי את הלישה?
9. האם אני בעל העיסה או קיבלתי רשות להפריש?
לאחר בירור הדברים אפשר לבצע את ההפרשה כראוי.
סיכום
מצוות הפרשת חלה חלה על עיסה מחמשת מיני דגן כאשר יש בה שיעור מספיק והיא עומדת לאפייה.
העקרונות המרכזיים הם:
חמשת מיני דגן – חיטה, שעורה, כוסמין, שיבולת שועל ושיפון.
לבני ספרד – מ־1.560 ק"ג קמח מפרישים חלה בברכה, וממידת חסידות מפרישים ללא ברכה כבר משיעור נמוך יותר.
לבני אשכנז – קיימים מנהגים ושיעורים שונים, ורבים חוששים לברך רק מכ־2.25 ק"ג קמח.
את החלה מפרישים לכתחילה לאחר גמר הלישה ולפני האפייה.
אם שכחו – ניתן להפריש גם מן המאפה לאחר האפייה.
עיסה המיועדת לאפייה חייבת, ואילו עיסה המיועדת מתחילה לטיגון או לבישול בלבד פטורה מעיקר הדין, ונכון להפריש ממנה ללא ברכה בגלל מחלוקת הפוסקים.
אפשר לצרף עיסות ומאפים במקרים מסוימים, אך הדבר תלוי במין הקמח, בבעלות ובשאלה אם מקפידים שלא לערב ביניהם.
החלה המופרשת בזמן הזה אינה נאכלת בדרך כלל, אלא נאבדת בדרך מכובדת.
הערות ומקורות
[1] במדבר טו, יז–כא – פרשת מצוות חלה: “ראשית עריסותיכם חלה תרימו תרומה”. רמב"ם, הלכות ביכורים פרק ה הלכה א ואילך – מצוות הפרשת חלה ודיניה.
[2] שולחן ערוך יורה דעה סימן שכ"ב סעיפים א–ה – שיעור החלה מן התורה ומדרבנן, חיוב חלה בזמן הזה בארץ ישראל ובחוץ לארץ, ודיני החלה בזמן טומאה. הרמ"א בסעיף ה מביא את המנהג להפריש בזמן הזה חלה אחת ולשורפה.
[3] משנה חלה פרק א משנה א, שולחן ערוך יורה דעה סימן שכ"ד סעיף א – אין חייבים בחלה אלא חמשת מיני תבואה.
[4] שולחן ערוך יורה דעה שכ"ד סעיף ב – צירוף חמשת מיני דגן, והבדלי הצירוף כאשר נילוש כל מין בפני עצמו.
[5] שולחן ערוך יורה דעה שכ"ד סעיף א – שיעור חמשת רבעים, מ"ג ביצים וחומש, ותק"כ דרהם קמח.
[6] ילקוט יוסף, הלכות חלה, שיעור חיוב הפרשת חלה סעיפים ו–ז – 520 דרהם לפי שלושה גרם לדרהם, שהם 1.560 ק"ג קמח, להפרשה בברכה; ממידת חסידות הפרשה בלי ברכה משיעור נמוך יותר. המקורות המצוינים שם: הליכות עולם חלק ה עמ' רנ"ג, שו"ת יחוה דעת חלק ד סימן נ"ה, אוצר דינים לאשה ולבת עמ' תרמ"ב–תרמ"ה.
[7] לשיעורי בני אשכנז ראה מנהגי הפוסקים החוששים לשיעור החזון איש, כ־2.25 ק"ג לברכה. OU Halachos of Hafrashas Challah מביא את מגוון השיעורים הנהוגים, ובפוסקי אשכנז רבים נהגו שלא לברך אלא בשיעור הגדול.
[8] שולחן ערוך יורה דעה סימן שכ"ט סעיפים ג–ד ודברי הראשונים שם; ילקוט יוסף סימן שכ"ט סעיפים א–ג – עיסה המיועדת לאפייה, עיסה עבה לטיגון או בישול, ועיסה שהתכוונו בתחילה לאפותה ואחר כך החליטו לטגנה. ילקוט יוסף פוסק שמעיקר הדין עיסה לטיגון בלבד פטורה, אך נכון להפריש ללא ברכה.
[9] שולחן ערוך יורה דעה שכ"ט סעיף ה – דין בלילה רכה; ילקוט יוסף סימן שכ"ט סעיפים ד–ה – בלינצ'ס, לחוח, עוגת טורט ועוגות מבלילה רכה, והפרשה לאחר האפייה באמצעות צירוף.
[10] שולחן ערוך יורה דעה שכ"ט סעיפים ט–י – עיסה שנילושה במי פירות. ילקוט יוסף סימן שכ"ט סעיפים ו–ט – עיסה שנילושה בחלב, יין, שמן או דבש חייבת בברכה; בביצים או מי פירות שאינם משבעת המשקים מפרישים ללא ברכה, ונכון לכתחילה לערב מים. חזון עובדיה – פסח עמ' ק"ג.
[11] שולחן ערוך יורה דעה סימן שכ"ז – זמן חלות החיוב. ילקוט יוסף סימן שכ"ז סעיפים א–ג – המפריש בעודו קמח לא הועיל, לכתחילה יש להמתין לגמר הלישה, ואם שכחו אפשר להפריש לאחר האפייה.
[12] שולחן ערוך יורה דעה סימן שכ"ה, דיני צירוף עיסות ומאפים. ילקוט יוסף סימנים שכ"ה–שכ"ו, דין צירוף סל – מאפים שאין בכל אחד שיעור יכולים להצטרף כאשר נמצאים בכלי בעל דפנות.
[13] שולחן ערוך יורה דעה שכ"ה–שכ"ו – צירוף עיסות. ילקוט יוסף סימן שכ"ה–ו סעיף א – אם בעלי העיסות מקפידים שלא יתערבו, כגון בצק מלוח ומתוק או עיסות של שתי נשים, אינן מצטרפות; אם אינם מקפידים ונושכות זו בזו, יכולות להצטרף.
[14] שולחן ערוך יורה דעה שכ"ו סעיף ב – בעל הבית העושה עיסה על מנת לחלקה בעודה בצק, לעומת נחתום העושה עיסה למכירה.
[15] ילקוט יוסף סימן שכ"ו סעיפים ב–ג – עיסה גדולה שמחלקים לכמה חלות לצורך לחם משנה חייבת; עיסה שנועדה מראש להתחלק לטעמים שונים – מעיקר הדין פטורה, ונכון להפריש ללא ברכה.
[16] שולחן ערוך יורה דעה סימן שכ"ח סעיף א – נוסח הברכה “להפריש תרומה” או “להפריש חלה”. ילקוט יוסף סימן שכ"ח סעיפים ב, ו – מנהג הספרדים לברך “להפריש חלה תרומה”, ולאחר מכן לומר “הרי זו חלה”. חזון עובדיה – פסח עמ' ק"ג.
[17] שולחן ערוך יורה דעה שכ"ח סעיף ג – אין מפרישים חלה בלא רשות בעל העיסה.
[18] ילקוט יוסף סימן שכ"ח סעיפים ט"ז–כ"א – שליחות בהפרשת חלה, זכות האישה במצווה, אישה שאינה טהורה, נערה רווקה, אי־אמירת שהחיינו, והמשגיח המפריש במאפייה כשליח.
[19] שולחן ערוך יורה דעה סימן ש"ל – עיסת גוי ושותפים. ילקוט יוסף סימן ש"ל סעיפים א–ו – עיסת גוי פטורה, עיסת ישראל שלש אותה גוי חייבת, וגוי אינו יכול להפריש חלה עבור ישראל.
[20] ילקוט יוסף, דין הפרשת חלה בשבת וביום טוב סעיפים א–ג – אין מפרישים חלה בשבת משום מתקן; יש להזכיר לבני הבית להפריש לפני שבת; ובבין השמשות קיימת קולא לצורך שבת בתנאים המבוארים שם.
[21] כאשר חלה שהופרשה חזרה לעיסה יש דיני ביטול והתרת ההפרשה. ראה ילקוט יוסף, הלכות חלה, בדין חלה שנתערבה בעיסה; בחוץ לארץ קיימות קולות מיוחדות בשולחן ערוך יורה דעה סימן שכ"ג. בפועל יש לשאול מורה הוראה במקרה כזה. לענייני חלת חוץ לארץ ראה גם פסיקת בית יוסף והרמ"א והדיון בפוסקי זמננו.
