וזוכר חסדי אבות ומביא גואל לבני בניהם למען שמו באהבה
30.8.2026מאמרזמן קריאה · 6 דקות
טוען…
טוען תוכן…
מאמרלאחר שאנו אומרים שהקב"ה הוא "קונה הכל", אנו מוסיפים "וזוכר חסדי אבות". אף שהכל שלו וכל הבריאה קניינו, הוא כביכול מחשיב את מעשי האבות כחסדים שנעשו לפניו, וזוכר אותם לבניהם כאילו יש בהם זכות העומדת לדורות [1].
עיון תפילה מוסיף שבמקום גדולתו של הקב"ה שם ענוותנותו. אף שהוא "אל עליון" ו"קונה הכל", שליט על כל המציאות ומקיף את הכל, הוא מצמצם כביכול את השגחתו אל הפרט, מזדקק לבריותיו וזוכר את חסדי האבות [2].
עיקר ברכת אבות הוא הזכרת הברית שכרת הקב"ה עם האבות. הכוזרי מבאר שהמתפלל צריך לזכור שהברית שניתנה לאבות קיימת לעד ואינה מופרת, ומתוך כך אנו אומרים "ומביא גואל לבני בניהם" [3].
התוספות כתבו שאף אם נאמר שזכות אבות תמה, ברית אבות לא תמה. לכן הזכרת האבות בתפילה היא בראש ובראשונה הזכרת הברית הנצחית שכרת הקב"ה עמם ועם זרעם [4].
האבודרהם מבאר ש"זוכר חסדי אבות" פירושו שהקב"ה זוכר את הברית והחסד של האבות לבניהם כדי לגאלם. ואף אם זכות האבות אינה מספיקה עוד, הגאולה קיימת "למען שמו", מפני שהקב"ה הבטיח עליה בשמו הגדול [5].
הרמב"ן מבאר שקיומו של עם ישראל נוגע לעצם תכלית הבריאה. הקב"ה ברא את האדם כדי שיכיר את בוראו ויודה לשמו, ועם ישראל הוא העם שנבחר לפרסם בעולם את אמונת ה' ולהעיד על הנהגתו. לכן גם כאשר אין ביד ישראל די זכויות, אין הקב"ה מאבד אותם בין האומות, מפני שאילו היה זכרם נאבד, הייתה מתבטלת התכלית של גילוי שמו בעולם. משום כך הגאולה באה גם "למען שמו", כדי ששמו יתגדל ויתקדש בעולם [7].
נמצא שהמילים "למען שמו" מלמדות שהגאולה אינה תלויה רק במעשינו או בזכות אבותינו, אלא גם בהבטחתו של הקב"ה ובתכלית הגדולה של גילוי שמו בעולם.
הלשון "זוכר" ו"מביא" נאמרת בלשון הווה, מפני שאין מדובר רק על העבר או העתיד. הקב"ה זוכר את האבות וגואל את ישראל בכל עת. הר"י בר יקר מבאר שבזכות האבות גאל הקב"ה את ישראל ממצרים, הוא גואלם בכל יום ושעה, והוא עתיד לגאלם בגאולה השלמה. לכן נאמר "גואל" בלשון הווה [8].
גם האבודרהם מדגיש שכל לשון הברכה מתארת הנהגה נמשכת, הקב"ה גומל חסד, קונה הכל, זוכר חסדי אבות ומביא גואל בכל עת [9].
בשיח יצחק מוסיף שכל הצלה של כלל ישראל במהלך הדורות היא בחינה של "מביא גואל", ואף כל מאורעות העולם מתגלגלים ומתקדמים לקראת הגאולה השלמה והנצחית [10].
הבן איש חי מביא שני פירושים למילים "חסדי אבות". לפי הפירוש הראשון, הכוונה היא לחסדים שהקב"ה הבטיח לאבות שיעשה עם זרעם, כלומר לברית שכרת עמם. לפי הפירוש השני, הכוונה היא לחסדים שהאבות עצמם עשו בעולם, והקב"ה זוכר את מעשיהם הטובים ומרחם על בניהם בזכותם [11].
שני הפירושים מתאימים לשתי הבחינות שהוזכרו בדברי חז"ל, ברית אבות שאינה בטלה, וזכות אבות שיכולה לעמוד לישראל באופנים מסוימים, כגון בשעת תפילה, בשעת תשובה או להצלה מסוימת [12].
המכתב מאליהו מבאר לפי הפירוש השני שהקב"ה שומר את מעשי החסד של האבות כאילו הם עומדים לפניו בהווה, ומעורר את זכותם עבור בניהם [13].
בדובר שלום מוסבר שהאבות עבדו את הקב"ה גם מעבר לחיובם, בבחינת חסד ולפנים משורת הדין. לכן, כאשר הקב"ה זוכר את חסדיהם, הוא נוהג גם עם בניהם במידת החסד ומביא להם גאולה אף כאשר אינם ראויים לה מצד שורת הדין
הביטוי "מביא גואל" כולל שתי בחינות. האחת היא גאולה וישועה שמתרחשות בכל יום, הן לכלל ישראל והן לכל יחיד. השנייה היא שכל מה שמתרחש במשך הגלות הוא חלק מן התהליך המוליך אל הגאולה העתידה. לכן נאמר "מביא גואל" בלשון הווה, מפני שהגאולה אינה רק אירוע עתידי, אלא תהליך מתמשך שכבר פועל בתוך ההיסטוריה ובהשגחת הקב"ה [15].
הבן איש חי מבאר ש"בני בניהם" הם ישראל, בני שנים עשר השבטים שהם עצמם בני האבות. נוסח זה נבחר כדי לעורר לא רק את זכות האבות אלא גם את זכות השבטים [16].
הגאולה תהיה "למען שמו", כדי שלא יתחלל שם ה' בין האומות וכדי שתתקיים תכלית הבריאה, שבה בני האדם מכירים בבוראם ומפרסמים את שמו [17].
עוד יש במילים אלו זכר להבטחה שהבטיח הקב"ה בשמו הגדול לגאול את ישראל, ועל ידי הגאולה יתגדל ויתקדש שמו בעולם [18].
האבודרהם מקשר את המילה "באהבה" לפסוק "ואהבת עולם אהבתיך". משמעות הדבר היא שגם כאשר הגאולה אינה בזכות מעשינו אלא "למען שמו", היא נעשית מתוך אהבתו של הקב"ה לעמו [19].
עיון תפילה מבאר שאהבת הקב"ה לישראל היא יסוד נוסף בגאולה. גם כאשר איננו ראויים מצד זכויותינו, אנו נשענים על אהבתו הקבועה של הקב"ה לעמו [20].
הארת התפילה מחדד שאין כאן שתי סיבות סותרות. סיבת הגאולה היא "למען שמו", כדי שיתפרסם שם שמים בעולם, ואילו העובדה שהקב"ה בוחר לגלות את שמו דווקא באמצעות גאולת ישראל מבטאת את אהבתו המיוחדת אליהם.
לפי דרך זו, "למען שמו באהבה" פירושו שהגאולה באה למען גילוי שמו של הקב"ה, אך הבחירה בישראל להיות העם שעל ידו יתגלה שמו היא גילוי של אהבתו אליהם [21].
המכתב מאליהו מבאר באופן נוסף שכל תהליך הנהגת הקב"ה עם ישראל מכוון אל הגאולה, ולכן גם הגלות והייסורים, אף כשהם קשים להבנה, הם חלק מהנהגה של אהבה שמוליכה אל התכלית [22].
על דרך הקבלה כתב הבן איש חי שבמילה "באהבה" יש לכוון למסירות נפש על קידוש השם, ולכן יש שנהגו להאריך מעט במילה זו כדי לעורר את הכוונה [23].
נמצא שבמילים "וזוכר חסדי אבות ומביא גואל לבני בניהם למען שמו באהבה" אנו מזכירים את ברית האבות ואת מעשיהם, מבטאים את ההכרה שהגאולה פועלת בכל עת ומתקדמת אל שלמותה, ומכריזים שהגאולה מובטחת מכוח שמו של הקב"ה ומתוך אהבתו הנצחית לישראל.
[1] סידור הגר"א, שיח יצחק, סידור אוצר התפילות, עץ יוסף, בראשית לב, י.
[2] עיון תפילה, תהלים קיג, ה, תהלים קלח, ו.
[3] ספר הכוזרי, מאמר ג אות יז.
[4] תוספות שבת נה ע"א, ד"ה ושמואל, ויקרא כו, מה.
[5] אבודרהם, ויקרא כו, מב, ירמיה ב, ב, ישעיה נט, כ, ישעיה סג, טז.
[6] טור, אורח חיים סימן קיג.
[7] רמב"ן דברים לב, כו, יחזקאל כ, ט, יחזקאל כ, מא עד מד, במדבר יד, טו עד כ.
[8] ר"י בר יקר, בביאור ברכת אבות.
[9] אבודרהם.
[10] סידור הגר"א, שיח יצחק, על פי דברי הרמח"ל בענין הנהגת הגאולה.
[11] בן איש חי, שנה א פרשת בשלח אות י, ישעיה נה, ג, דברי הימים ב ו, מב.
[12] תוספות שבת נה ע"א, ויקרא רבה פרשה לו, ו, על פי הביאורים בדין זכות אבות וברית אבות.
[13] מכתב מאליהו חלק ד עמ' סד.
[14] דובר שלום, בביאור "וזוכר חסדי אבות".
[15] עולת תמיד, בביאור "ומביא גואל", אבודרהם, שיח יצחק.
[16] בן איש חי, שנה א פרשת בשלח אות יא.
[17] רמב"ן דברים לב, כו.
[18] אבודרהם, עולת תמיד.
[19] אבודרהם, ירמיה לא, ב.
[20] עיון תפילה, בביאור "באהבה".
[21] הארת התפילה, בביאור "למען שמו באהבה", קונטרס עבודת התפילה.
[22] מכתב מאליהו חלק ד עמ' סד.
[23] בן איש חי, שנה א פרשת בשלח אות יב, על פי כוונות האר"י.