חלק ג | אכילה, שתייה וברכות על המזון

חלק ג | אכילה, שתייה וברכות על המזון | למעשה

מותר לאונן לאכול ולשתות

אונן רשאי לאכול ולשתות את המזון הנצרך לו.

אולם הוא אינו מברך ברכה ראשונה לפני האכילה ואינו מברך ברכה אחרונה לאחריה. [1]

לכן אם אוכל לחם אינו מברך "המוציא", ולאחר הסעודה אינו מברך ברכת המזון.

וכן אינו מברך "שהכל", "מזונות", "העץ", "האדמה" או שאר ברכות הנהנין.

אף שהאונן אינו מברך, הוא עדיין חייב באיסורים ובהלכות שאינן רק מצוות עשה.

לכן כאשר הוא אוכל פת בשיעור המחייב נטילת ידיים – עליו ליטול את ידיו כהלכה, אלא שאינו מברך "על נטילת ידיים". [2]

וכן בבוקר ייטול את ידיו, אך לא יברך על הנטילה.

האונן אסור באכילת בשר ובשתיית יין. [3]

איסור הבשר כולל גם בשר עוף.

האיסור קיים גם כאשר יש מי שמטפל בענייני הקבורה עבורו. [3]

מרק שהתבשל בו בשר ונמצא בו טעם הבשר – ילקוט יוסף מכריע שגם את הרוטב אין לאונן לאכול.

לעומת זאת, תבשיל שאין בו בשר כלל ורק התבשל בכלי בשרי – מותר לאונן לאוכלו, ואף אם הכלי בן יומו. [4]

לגבי משקאות חריפים שאינם יין הובאה מחלוקת.

יש מקילים מפני שאינם בכלל איסור היין, אולם גם לדעת המקילים אין לשתות מהם אלא מעט ובאופן שלא יבוא לידי שכרות או שמחה. [5]

אם אדם היה באמצע אכילת בשר או שתיית יין ואז נודע לו על פטירת קרובו ונעשה אונן, קיימת מחלוקת אם רשאי לסיים את סעודתו.

למעשה אין ללמוד מכאן היתר כללי להמשיך באכילת בשר, ובמקרה כזה נכון להפסיק מכאן ולהבא את אכילת הבשר והיין.

אם כבר הייתה חתיכת בשר בפיו בשעת קבלת הידיעה, אינו צריך לפולטה. [6]

פטורו של האונן מן המצוות אינו מתיר לו איסורים.

לכן אם אכל בשר קודם שנעשה אונן, עליו להמתין את הזמן הנדרש לפני אכילת חלב כרגיל. [2]

וכן כל איסורי התורה וההלכה ממשיכים לחול עליו.

[1] ילקוט יוסף, הלכות אבלות, מהדורת תשס"ד, סימן ז, סעיף ב, עמ' קיז: האונן רשאי לאכול ולשתות, אך אינו מברך לפניהם ולאחריהם.

[2] שם, סימן ז, סעיף לא, עמ' קס: נטילת ידיים בבוקר ולסעודה ללא ברכה, והמשך חלותם של איסורי התורה והדרבנן.

[3] שם, סימן ז, סעיף ז, עמ' קכ: איסור בשר ויין לאונן, לרבות בשר עוף.

[4]