חלק ד | ההספדים

מצווה להספיד כראוי

מצווה להספיד את הנפטר לפי כבודו. [1]

מטרת ההספד אינה רק לספר על הנפטר אלא גם לעורר את הציבור להתחזק במידות טובות, בתורה, ביראת שמים ובמעשים טובים.

ההספד צריך להיות מכובד, אמיתי ומועיל.

אין להגזים בשבחי הנפטר

אסור להפליג בשבחי הנפטר מעבר למה שהיה בו באמת. [1]

אין להמציא מעלות או מעשים שלא היו בו.

נכון להזכיר מידה טובה שהייתה בו, מעשה טוב שנהג בו, או מסר שניתן ללמוד מחייו – ולחבר את הדברים להתעוררות מעשית.

נשים

גם אשה שנפטרה ניתן להספיד לפי כבודה. [2]

מי שביקש שלא יספידוהו

אם הנפטר ביקש בחייו שלא להספיד אותו – יש לשמוע לצוואתו ולא להספידו. [3]

אולם לגבי רב גדול או מנהיג תורני חשוב קיימים פרטים מיוחדים, ובמקרים מסוימים אפשר לומר דברי התעוררות תוך צמצום השבחים.

זמנים שאין מספידים בהם

יש ימים שבהם אין מספידים כרגיל, כגון חול המועד וחודש ניסן, וכן ימי חנוכה לפי פרטי הדין. [4]

לתלמיד חכם יש דינים מיוחדים, ובשעת הלווייתו יש מקרים שבהם מותר להספידו גם בזמנים שאין מספידים בהם אחרים.

לכן אם ההלוויה מתקיימת ביום מיוחד בלוח השנה, נכון לבדוק מראש אם מותר להספיד באותו יום.

הספד ליד הקבר

מותר לערוך הספד סמוך לקבר, ואף לומר שם דברי תורה כאשר הם נאמרים לכבוד הנפטר ולעילוי נשמתו. [5]

[1] ילקוט יוסף, הלכות אבלות, מהדורת תשס"ד, סימן יא, סעיף א, עמ' רסה: מצוות ההספד והאיסור להגזים בשבח הנפטר.

[2] שם, סימן יא, סעיף ב, עמ' רסז: המנהג להספיד גם נשים לפי כבודן.

[3] שם, סימן יא, סעיף ו: מי שציווה שלא להספידו שומעים לו, עם דין מיוחד ברב גדול.

[4] שם, סימן יא, סעיפים ד–ה, עמ' רסח–רסט: הזמנים שבהם אין מספידים והדין המיוחד בתלמיד חכם.

[5] ילקוט יוסף, הלכות אבלות, סימן נה, סעיף ז: מותר להספיד ליד הקבר ולומר דברי תורה לכבוד הנפטר.