חלק ה | מצוות ליווי המת
14.9.2026מדריך מקיףזמן קריאה · 2 דקות
טוען…
טוען תוכן…
מדריך מקיףלוויית המת היא מצווה גדולה של גמילות חסדים. [1]
מי שיכול ללוות את הנפטר עד בית הקברות – טוב שיעשה כן.
אם אינו יכול ללוותו עד הקבר, לפחות ילווה אותו ארבע אמות. [1]
אם אינו יכול להשתתף כלל בהלוויה, נכון שיבקש רחמים על הנפטר או ייתן צדקה לעילוי נשמתו בשעת הקבורה. [1]
אדם שליווה את הנפטר ארבע אמות או יותר ונאלץ לחזור לביתו לפני שהגיעו לבית הקברות, נכון שימתין עד שהמיטה או מסע ההלוויה ייעלמו מעיניו. [2]
המשתתפים בהלוויה צריכים להשתדל ללכת אחרי המיטה, ולא לפניה. [3]
גם האבלים עצמם הולכים אחר המיטה.
ילדים של בית רבן הבאים לקרוא תהילים יכולים ללכת לפניה. [3]
מצווה לכל מי שיכול להשתתף בנשיאת המיטה. [3]
בפועל יש לפעול לפי הוראות החברה קדישא, משום שהם מנהלים את סדר ההלוויה ויודעים מתי וכיצד מותר לגשת לנשיאה.
הלוויה אינה מקום לשיחות חולין.
יש להשתדל ללכת בכובד ראש, לחשוב על משמעות החיים ולהתפלל לעילוי נשמת הנפטר.
טלפונים ושיחות שאינן נחוצות ראוי לדחות ככל האפשר.
[1] ילקוט יוסף, הלכות אבלות, מהדורת תשס"ד, סימן י, סעיף א, עמ' רלה: מצוות לוויית המת, ליווי עד הקבר ולפחות ארבע אמות.
[2] שם, סימן י, סעיף ב, עמ' רלו: מי שעוזב את ההלוויה ממתין עד שהמיטה תיעלם מן העין.
[3] שם, סימן י, סעיף ג, עמ' רלז: ההולכים אחר המיטה ומצוות נשיאת המיטה.