ט״ו בשבט שחל בשבת | אכילת הפירות, סדר הסעודה והברכות

מתי נכון לערוך את סדר ט״ו בשבט שחל בשבת?

לפי פסיקת מרן הרב עובדיה יוסף, עדיף לערוך את סדר הפירות לאחר סיום סעודת השבת וברכת המזון. בדרך זו אפשר לברך על הפירות את הברכות הראשונות המתאימות להם, ולאחר אכילת השיעור הנדרש לברך גם ברכה אחרונה, ובכך להוסיף לברכות השבת ולהשלים את מניין מאה הברכות.[1]

לדוגמה, משפחה שהתכנסה לסעודת ליל שבת יכולה לערוך את הקידוש, ליטול ידיים, לאכול את סעודת השבת ולברך ברכת המזון. לאחר מכן תגיש את פירות ט״ו בשבט, תברך עליהם לפי כללי ההלכה ותשלב באכילתם פסוקים ודברי תורה מענייני היום.

עם זאת, אין חובה לערוך את הסדר דווקא לאחר ברכת המזון. מי שנוהג לאכול את הפירות בתוך הסעודה רשאי לעשות כן, אלא שבמקרה כזה יש לברך עליהם לפי דיני פירות הנאכלים בתוך סעודת לחם, וברכת המזון פוטרת אותם מברכה אחרונה.

לעומת זאת, אכילת הפירות בין הקידוש לבין נטילת ידיים עלולה לעורר ספק בברכה האחרונה, ולכן אין זו הדרך המומלצת לכתחילה.[2]

האם מותר לאכול פירות לאחר הקידוש ולפני נטילת ידיים?

יש משפחות הנוהגות שלאחר הקידוש מגישים לשולחן תמרים, זיתים ושאר פירות, מברכים עליהם ורק לאחר מכן נוטלים ידיים לסעודה. אולם לפי פסק מרן הרב עובדיה יוסף, אין נכון לכתחילה לאכול פירות בין הקידוש לסעודה, משום שקיימת מחלוקת הפוסקים אם צריך לברך עליהם ברכה אחרונה לפני נטילת ידיים, או שברכת המזון שלאחר הסעודה פוטרת גם אותם.[2]

שורש המחלוקת הוא בשאלה אם ברכת המזון פוטרת מאכלים שנאכלו לפני תחילת סעודת הלחם. יש פוסקים הסוברים שברכת המזון פוטרת גם את הפירות שנאכלו קודם הסעודה, ויש הסוברים שאין היא פוטרת אותם, וממילא צריך לברך עליהם ברכה אחרונה לפני נטילת ידיים. מכיוון שהדבר נתון במחלוקת, נכון להימנע מלכתחילה ממצב שבו עלולים להיכנס לספק ברכות.

לכן אדם המעוניין לקיים את סדר הפירות לאחר הקידוש, ראוי שידחה את אכילתם עד לאחר שיטול ידיים, יברך „המוציא” ויאכל לפחות כזית לחם. עדיף אף יותר להמתין עד לאחר ברכת המזון, כפי שהתבאר.

מה הדין אם כבר אכל פירות לפני נטילת ידיים?

אם כבר אכל פירות לאחר הקידוש ולפני נטילת ידיים, אפילו בשיעור כזית או יותר, לא יברך עליהם ברכה אחרונה לפני הסעודה, משום שיש הסוברים שברכת המזון שלאחר הסעודה פוטרת אותם, וספק ברכות להקל. כך נפסק בילקוט יוסף.[3]

לדוגמה, אדם ששמע קידוש ואכל לאחריו כמה תמרים בשיעור כזית, ורק לאחר מכן נזכר שעדיף היה להמתין עד לאחר הסעודה, לא יברך כעת „על העץ”. הוא ייטול ידיים, יאכל את סעודתו ויברך ברכת המזון כדין, ויסמוך על הפוסקים הסוברים שברכת המזון פוטרת גם את הפירות שאכל קודם הסעודה.

אולם אם עדיין לא אכל פירות, נכון שלא להתחיל באכילתם בשלב זה. גם מי שרוצה לטעום רק מעט מן הפירות, פחות משיעור כזית, עדיף שידחה את אכילתם למועד המתאים, ובכך יימנע מן הספקות הכרוכים באכילה לפני הסעודה.

חשוב להדגיש שהדין האמור עוסק במקרה שבו האדם ממשיך לסעודת לחם. אין ללמוד ממנו היתר כללי לאכול פירות לאחר קידוש ללא סעודה, שהרי קידוש צריך להיות במקום סעודה, כפי שיבואר בהמשך.

האם אפשר לקיים קידוש במקום סעודה באכילת פירות בלבד?

בהלכות שבת קיים כלל יסודי: „אין קידוש אלא במקום סעודה”, כלומר הקידוש צריך להיעשות במקום שבו אוכלים את סעודת השבת. לכן אין די בכך שאדם שמע קידוש ושתה מעט מן היין, אלא עליו לקיים גם את התנאים הנדרשים לסעודה במקום הקידוש.[4]

לפי פסק מרן השולחן ערוך וילקוט יוסף, אכילת פירות בלבד אינה נחשבת לסעודה לעניין זה, אפילו כאשר מדובר בפירות משבעת המינים. לכן מי שמתכנן לערוך שולחן פירות בשבת ולברך עליהם לאחר הקידוש, בלי לאכול לחם או דבר אחר המועיל לקידוש במקום סעודה, אינו רשאי להניח שיצא בכך ידי חובת קידוש במקום סעודה.

לדוגמה, משפחה המתכנסת בליל שבת ורוצה להתחיל בסדר פירות ארוך, אינה יכולה להסתפק בקידוש ובאכילת תמרים ורימונים בלבד במקום סעודת השבת. נכון לערוך תחילה את הקידוש וסעודת הלחם כהלכה, ולאחר מכן לערוך את סדר הפירות.

כאשר עורכים קידוש בשבת בבוקר מחוץ לבית הכנסת או בבית של קרובי משפחה, קיימים פרטים נוספים לגבי אכילת מזונות או שתיית יין כשיעור הנדרש לצורך קידוש במקום סעודה. אולם אכילת פירות בלבד אינה הדרך הרגילה לקיים דין זה, ולכן אין להסתמך עליה לכתחילה.[4]

כיצד מברכים על פירות הנאכלים בתוך סעודת שבת?

כאשר אוכלים פירות בתוך סעודת לחם, יש להבחין בין פירות הבאים כחלק מן הסעודה לבין פירות הנאכלים לקינוח. פירות המוגשים לקינוח ואינם חלק מעיקר הסעודה טעונים ברכה ראשונה בפני עצמם, גם לאחר שכבר בירכו „המוציא”. אולם אין מברכים עליהם ברכה אחרונה נפרדת, משום שברכת המזון פוטרת אותם.[5]

לדוגמה, אדם שאכל כזית לחם ולאחר מכן הוגשו לשולחן תמרים, ענבים ותפוחים לקינוח, מברך על הפרי הקודם לברכה „בורא פרי העץ”, וברכתו פוטרת את שאר הפירות שברכתם שווה, כאשר הם כלולים בברכתו. לאחר שסיים לאכול את הפירות אינו מברך „על העץ” או „בורא נפשות”, אלא ממשיך את הסעודה ובסיומה מברך ברכת המזון.

גם אם אכל מן הפירות שיעור גדול, אין בכך כדי לחייב ברכה אחרונה נפרדת, משום שהפירות נאכלו בתוך סעודת הלחם ונפטרים בברכת המזון.

יש להדגיש שהדין מתייחס לסעודת לחם שבה אכל לפחות כזית פת. מי שאכל פחות מכזית פת אינו יכול להניח שכל המאכלים שנאכלו לאחר מכן נפטרים בדיני סעודה רגילה, משום שבהלכות אלה יש משמעות לשיעור הלחם שנאכל.[5]

האם מברכים על פירות שהם חלק מהסעודה?

כאשר הפירות נאכלים כחלק מן המאכלים המרכיבים את הסעודה, ולא כקינוח בפני עצמם, ייתכן שהם נפטרים כבר בברכת „המוציא”, ואין צורך לברך עליהם ברכה ראשונה נוספת.[6]

לדוגמה, כאשר מגישים תבשיל אורז שיש בו צימוקים כחלק מן המאכל, והצימוקים משמשים מרכיב בתבשיל ולא נאכלים כקינוח בפני עצמם, אין מברכים על הצימוקים „בורא פרי העץ”. כמו כן, כאשר אדם אוכל פירות כחלק מן הלפתן של סעודתו, יחד עם הפת, חלים עליהם כללי הפטור של מאכלים הבאים מחמת הסעודה.

לעומת זאת, כאשר לאחר אכילת הדגים, הבשר ושאר מאכלי הסעודה מגישים קערת תמרים, ענבים ותאנים לשם קינוח, הפירות אינם נחשבים לחלק מעיקר הסעודה, ולכן מברכים עליהם את הברכה הראשונה המתאימה.

למעשה, אין לקבוע שכל פרי המוגש בתוך סעודת שבת טעון ברכה ראשונה, וגם אין לקבוע שכל הפירות נפטרים ב„המוציא”. יש להתחשב במטרת אכילתם ובשאלה אם הם חלק מן הסעודה או נאכלים כקינוח.

מה הדין אם הגישו את הפירות בסיום הסעודה, לפני ברכת המזון?

כאשר מגישים את הפירות בסיום סעודת השבת, לאחר שסיימו לאכול את המאכלים העיקריים, אך עדיין לא בירכו ברכת המזון, דינם בדרך כלל כדין פירות הנאכלים לקינוח בתוך הסעודה: מברכים עליהם ברכה ראשונה, אך אין מברכים עליהם ברכה אחרונה, משום שברכת המזון פוטרת אותם.[5]

לדוגמה, משפחה שסיימה לאכול את סעודת ליל שבת, ולפני ברכת המזון הגישה לשולחן פירות ט״ו בשבט, תברך על הפירות לפי כללי הקדימה, ולאחר האכילה תברך ברכת המזון. אין צורך לברך „על העץ” לפני ברכת המזון, אפילו אם נאכל שיעור כזית מפירות שבעת המינים.

יש לדעת שהדין עשוי להשתנות במצב מיוחד שבו הסתלקו לגמרי מן הסעודה ונקבעה אכילה חדשה קודם ברכת המזון. אולם במנהג הרגיל בבתים, שבו מגישים את הקינוח בסיום הסעודה ועדיין לא בירכו ברכת המזון, אין רואים בכך סעודה חדשה, והפירות נפטרים בברכת המזון.[7]

מדוע עדיף לאכול את הפירות לאחר ברכת המזון?

הסיבה המרכזית להעדפת אכילת הפירות לאחר ברכת המזון היא האפשרות להרבות בברכות ולהשלים את מניין מאה הברכות בשבת. חז״ל תיקנו שכל אדם יברך בכל יום מאה ברכות לפחות, ודין זה נפסק בשולחן ערוך. בשבת, שבה תפילות העמידה כוללות שבע ברכות במקום תשע עשרה, חסרות ברכות רבות מן המניין הרגיל, ולכן יש להרבות בברכות הנהנין על פירות, מגדנות ומיני ריח.[8]

כאשר אוכלים את פירות ט״ו בשבט בתוך סעודת לחם, ברכת המזון פוטרת אותם מברכה אחרונה. לעומת זאת, כאשר אוכלים אותם לאחר ברכת המזון, מברכים לפניהם את הברכות הראשונות המתאימות, ולאחר שאוכלים מהם שיעור המחייב ברכה אחרונה מברכים גם את הברכה האחרונה. בדרך זו אפשר להוסיף ברכות למניין מאה הברכות של שבת.

לדוגמה, אדם שאכל תמרים בשיעור כזית לאחר ברכת המזון מברך לפניהם „בורא פרי העץ”, ולאחריהם „על העץ ועל פרי העץ”. שתי הברכות מצטרפות למניין מאה הברכות. אם אכל גם מאכל שברכתו „בורא פרי האדמה” או „שהכל נהיה בדברו”, מברך עליו בהתאם לדינו, ובלבד שאינו חוזר על ברכות שכבר פטר בהן את המאכלים האחרים.

לפי ילקוט יוסף, מותר לכתחילה להניח את הפירות עד לאחר ברכת המזון לצורך השלמת מאה הברכות בשבת, ואין בכך איסור של גרימת ברכה שאינה צריכה. הדבר נכון גם ביום טוב, שבו יש צורך להשלים ברכות החסרות ממניין מאה הברכות.[8]

האם אין חשש לברכה שאינה צריכה כאשר דוחים את הפירות לאחר הסעודה?

בימות החול, כאשר פירות הובאו לסעודה והאדם מתכוון לאוכלם, אין נכון לכתחילה לדחות את אכילתם עד לאחר ברכת המזון רק כדי להתחייב בברכה אחרונה נוספת. הדבר עלול להיחשב לגרימת ברכה שאינה צריכה, משום שאילו היה אוכל את הפירות בתוך הסעודה, ברכת המזון הייתה פוטרת אותם.[9]

אולם בשבת הדין שונה. מאחר שיש מצווה להשלים מאה ברכות בכל יום, ובשבת חסרות ברכות מן המניין הרגיל, מותר לדחות את אכילת הפירות עד לאחר ברכת המזון כדי לברך עליהם לפניהם ולאחריהם. לכן אין בכך חשש ברכה שאינה צריכה לפי פסיקת מרן הרב עובדיה יוסף וילקוט יוסף.

עוד מבואר בילקוט יוסף שטוב לומר לבני הבית להביא את הפירות לשולחן רק לאחר ברכת המזון. כך אין צורך לדחות פירות שכבר הוגשו במהלך הסעודה, וסדר האכילה נשאר ברור ומסודר.[9]

עם זאת, אין הכוונה שמותר לברך כמה פעמים את אותה ברכה על פירות שונים כאשר ברכה אחת כבר פטרה את כולם. גם בשבת יש להקפיד על דיני הברכות, ואין לברך ברכות שאינן צריכות רק כדי להגדיל את מספר הברכות.

האם צריך לאכול כזית פירות לאחר ברכת המזון?

כדי לברך ברכה אחרונה על הפירות שאוכלים לאחר ברכת המזון, צריך לאכול מהם שיעור המחייב ברכה אחרונה, שהוא כזית בתוך כדי אכילת פרס. אם אכל פחות מכזית, אינו מברך ברכה אחרונה, אף שמדובר בט״ו בשבט שחל בשבת.[10]

לדוגמה, אדם שאכל לאחר ברכת המזון חתיכה קטנה של תמר, שאינה מגיעה לשיעור כזית, מברך לפניה „בורא פרי העץ”, אך אינו מברך אחריה „על העץ”. לעומת זאת, אם אכל שיעור כזית של תמרים בתוך הזמן הנדרש, מברך גם „על העץ”.

מי שרוצה להוסיף ברכה אחרונה למניין מאה הברכות ראוי שיאכל שיעור ברור המחייב ברכה, ולא יסתפק בטעימות קטנות מכמה פירות בלי לדעת אם הצטרפו לשיעור הנדרש.

גם כאשר אוכלים כמה מיני פירות יחד יש לשמור על כללי הברכות שכבר התבארו. למשל, מי שאכל כזית תמרים וכזית תפוחים לאחר ברכת המזון, מברך „על העץ” בלבד, משום שברכה זו פוטרת גם את התפוחים. אין לברך „בורא נפשות” על התפוחים כאשר הם כבר נפטרו בברכת „על העץ”.

האם חייבים לערוך את סדר הפירות דווקא בליל שבת?

המנהג הרווח הוא להרבות באכילת פירות האילן בליל ט״ו בשבט, אולם אין חיוב לערוך את הסדר דווקא בלילה. לכן כאשר ט״ו בשבט חל בשבת, אפשר לקיים את המנהג לאחר סעודת ליל שבת, ואפשר גם לערוך סדר פירות במהלך יום השבת, בהתאם למנהג המשפחה.[11]

לדוגמה, משפחה שבסיום סעודת ליל שבת הילדים כבר עייפים ואינם יכולים להשתתף בסדר הפירות, רשאית לערוך את המעמד לאחר סעודת שבת בבוקר. אפשר לשלב בו פסוקים, דברי תורה, ברכות ואכילת פירות, ואין בכך פגיעה במנהג היום.

כאשר עורכים את סדר הפירות בשבת בבוקר לאחר הסעודה, יש להקפיד על אותם כללים: תחילה מקיימים את הקידוש והסעודה כהלכה, ולאחר ברכת המזון אפשר לערוך את סדר הפירות ולברך עליהם בהתאם לדינם.

האם צריך להכין את הפירות לפני כניסת השבת?

ראוי להכין את פירות ט״ו בשבט לפני כניסת השבת, ובייחוד לוודא שהפירות כשרים, מעושרים ובדוקים מפני חרקים. הדבר חשוב משום שבשבת קיימות הגבלות הלכתיות על פעולות מסוימות, ובפרט על הפרשת תרומות ומעשרות.[12]

לכן מי שקונה פירות ממקור שאין עליו השגחה מתאימה, וצריך להפריש מהם תרומות ומעשרות, חייב לבצע את ההפרשה לפני כניסת השבת. אין להמתין לשבת כדי לבצע את ההפרשה, משום שאסור להפריש תרומות ומעשרות בשבת, ואף כאשר מדובר בפירות שיש ספק אם הופרשו מהם.[12]

לדוגמה, אדם שקיבל ביום שישי רימונים ותמרים ממטע פרטי, ואינו יודע אם הופרשו מהם תרומות ומעשרות, צריך לברר את דינם ולהפריש מהם לפי הצורך לפני כניסת השבת. אם לא עשה כן, אין הוא רשאי להפריש מהם בשבת כדרך שעושים ביום חול, ואין לאכול פירות שאינם מתוקנים. במקרים מיוחדים קיימים פתרונות הלכתיים התלויים בפרטים נוספים, אך אין להשתמש בהם בלי הוראה מתאימה.

ראוי גם לבדוק מראש את הפירות שמצויים בהם חרקים, כגון תאנים מיובשות ותמרים הטעונים בדיקה. אף שבדיקת פירות לצורך אכילה אינה אסורה מעצם היותה בדיקה, אופן הטיפול בממצאים עלול לעורר שאלות בהלכות שבת, ובייחוד בדיני בורר. לכן עדיף לבצע לפני שבת את הבדיקות הממושכות והמורכבות, ולהגיש את הפירות כשהם מוכנים לאכילה.[13]

מה הדין אם שכחו להפריש תרומות ומעשרות לפני שבת?

מי ששכח להפריש תרומות ומעשרות מפירות החייבים בהפרשה אינו רשאי להפריש מהם בשבת. כך נפסק בשולחן ערוך ובילקוט יוסף. האיסור חל גם כאשר מדובר בפירות שחיובם בהפרשה הוא מדרבנן, וגם כאשר מדובר בפירות שיש ספק אם הופרשו מהם תרומות ומעשרות.[12]

לדוגמה, משפחה שהכינה לשבת פירות ממטע פרטי, ובמהלך סדר ט״ו בשבט התברר שלא הופרשו מהם תרומות ומעשרות, אינה יכולה להפריש מהם כרגיל במהלך השבת. יש להימנע מאכילת הפירות הטעונים תיקון ולהמתין עד מוצאי שבת, אלא אם כן קיים היתר מתאים שנקבע על פי פרטי המקרה.

לכן חשוב במיוחד לקנות פירות ממקור מסודר ולבצע את כל הבירורים לפני שבת, כדי שלא להגיע למצב שבו שולחן הפירות מוכן, אך חלק מן הפירות אינם מותרים באכילה.

האם יש שינוי בתפילות השבת כאשר חל בה ט״ו בשבט?

ט״ו בשבט אינו משנה את נוסח תפילות השבת. אין מוסיפים בתפילת העמידה „יעלה ויבוא” או „על הניסים”, ואין תוספת מיוחדת בקידוש או בברכת המזון לכבוד ט״ו בשבט. מתפללים את תפילות השבת כרגיל, וההבדל מתבטא במנהגי היום ובהשמטת קטעים מסוימים מן התפילה.[14]

כאשר ט״ו בשבט חל בשבת, אין אומרים „צדקתך צדק” בתפילת מנחה של שבת, משום שט״ו בשבט הוא יום שאילו חל בחול לא היו אומרים בו תחנון. כך נפסק בשולחן ערוך, וכך מבואר בילקוט יוסף.[14]

גם בתפילת מנחה של יום שישי, שהוא י״ד בשבט, מנהג הספרדים שלא לומר תחנון, כפי שנוהגים בערב ט״ו בשבט כאשר הוא חל ביום חול.

האם מזכירים את ט״ו בשבט בברכת מעין שלוש?

אין מזכירים את ט״ו בשבט בברכה מעין שלוש, ואין מוסיפים בה נוסח מיוחד לראש השנה לאילנות. אולם כאשר אוכלים פירות בשבת ומתחייבים בברכה מעין שלוש, יש להזכיר בה את השבת בהתאם לנוסח הברכה.[15]

לדוגמה, מי שאכל לאחר ברכת המזון שיעור כזית תמרים, מברך „על העץ ועל פרי העץ”, ובמהלך הברכה מזכיר את השבת בנוסח „ורצה והחליצנו ביום השבת הזה”, בהתאם למקום המיועד לכך בברכה. אין מוסיפים אז בקשה מיוחדת לט״ו בשבט.

כך גם מי שאכל מאכלי מזונות המחייבים „על המחיה”, או שתה יין בשיעור המחייב „על הגפן”, צריך להזכיר את השבת בברכה מעין שלוש. אולם עצם העובדה שהיום הוא ט״ו בשבט אינה יוצרת תוספת נוספת בברכה.

כיצד נכון לערוך סדר ט״ו בשבט משפחתי בשבת?

אפשר לערוך סדר ט״ו בשבט משפחתי בצורה פשוטה ונעימה, מבלי להעמיס על המשתתפים או להיכנס לספקות הלכתיים. הדרך המומלצת לפי פסיקת הספרדים היא להכין את הפירות לפני כניסת השבת, לערוך את הקידוש ואת סעודת השבת כרגיל, לברך ברכת המזון, ולאחר מכן להגיש את הפירות.

בתחילת המעמד אפשר להסביר בקצרה מהו ראש השנה לאילנות ולקרוא את הפסוק „ארץ חיטה ושעורה וגפן ותאנה ורימון ארץ זית שמן ודבש”. לאחר מכן מברכים על הפירות לפי כללי סדר הקדימה, אוכלים מהם את השיעור המתאים, ומשלבים בין הפירות קטעי לימוד או דברי תורה קצרים על שבחה של ארץ ישראל.

אם מגישים פרי חדש שמתקיימים בו התנאים לברכת שהחיינו, מברכים עליו בהתאם להלכה. בסיום האכילה מברכים את הברכה האחרונה המתאימה לפי סוגי הפירות והשיעורים שנאכלו.

כך אפשר לקיים את מנהג אכילת הפירות, להוסיף לימוד והודיה לה׳, ולזכות גם בהשלמת הברכות החסרות בשבת.

העיקר שצריך לזכור

כאשר ט״ו בשבט חל בשבת, עדיף לפי פסיקת מרן הרב עובדיה יוסף לערוך את סדר הפירות לאחר ברכת המזון, כדי לברך עליהם ברכה ראשונה ואחרונה ולהשלים את מניין מאה הברכות. אפשר גם לאכול את הפירות בתוך הסעודה, אלא שאז יש לברך עליהם לפי דיני פירות הנאכלים בתוך סעודת לחם, וברכת המזון פוטרת אותם מברכה אחרונה. אין נכון לכתחילה לאכול פירות בין הקידוש לנטילת ידיים, משום ספק ברכה אחרונה, ואם כבר אכל מהם כשיעור, לא יברך ברכה אחרונה לפני הסעודה. יש להכין את הפירות לפני כניסת השבת, ובייחוד להפריש תרומות ומעשרות לפי הצורך, מפני שאסור להפרישם בשבת. בתפילות השבת אין תוספת מיוחדת לט״ו בשבט, אך אין אומרים „צדקתך צדק” במנחה של שבת.

מקורות והערות

[1] חזון עובדיה – ברכות, עמוד ח; ילקוט יוסף, הלכות ברכות, סימן קעז סעיף ז, חלק ג עמוד קצב: כאשר ט״ו בשבט חל בשבת, עדיף להביא את הפירות לאחר ברכת המזון, כדי לברך עליהם לפניהם ולאחריהם ולהשלים מאה ברכות. שולחן ערוך, אורח חיים סימן רצ סעיף א: יש להרבות בשבת בפירות, מגדנות ומיני ריח כדי להשלים מאה ברכות.

[2] שו״ת יחוה דעת, חלק א סימן פב; חזון עובדיה – ברכות, עמוד ד; ילקוט יוסף, הלכות ברכות, סימן קעז סעיף ו, חלק ג עמוד קצב; הליכות עולם, חלק ב עמוד כט: המחלוקת אם ברכת המזון פוטרת פירות שנאכלו לאחר הקידוש ולפני סעודת הלחם. לכתחילה אין להיכנס לספק זה, ולכן נכון לאכול את הפירות בתוך הסעודה או לאחר ברכת המזון.

[3] ילקוט יוסף, הלכות ברכות, סימן קעז סעיף ו, חלק ג עמוד קצב; שו״ת יחוה דעת, חלק ו סימן כו; הליכות עולם, חלק ב עמוד כט: אם כבר אכל פירות כשיעור לאחר הקידוש ולפני נטילת ידיים, לא יברך עליהם ברכה אחרונה מספק, משום שיש פוסקים הסוברים שברכת המזון פוטרת אותם.

[4] שולחן ערוך, אורח חיים סימן רעג סעיפים א, ה; ילקוט יוסף, הלכות שבת, סימן רעג סעיפים א, י, כרך א עמוד רצח: אין קידוש אלא במקום סעודה. אכילת פירות, אפילו מפירות שבעת המינים, אינה נחשבת לסעודה לעניין קידוש במקום סעודה. פרטי ההיתרים בשעת הדחק מבוארים שם.