פירות חדשים וברכת שהחיינו בט״ו בשבט – מתי מברכים ומתי לא?

מתי מברכים שהחיינו על פרי חדש?

על פרי המתחדש בעונה מסוימת משנה לשנה, ואדם אוכל ממנו לראשונה באותה עונה, מברכים „שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה”. כך נפסק בשולחן ערוך ובילקוט יוסף. הברכה אינה מיוחדת לט״ו בשבט, אלא נוהגת במשך כל השנה כאשר מגיע פרי חדש לעונתו ומתקיימים בו התנאים לברכה.[1]

לדוגמה, אדם שלא אכל משמשים מתחילת העונה החדשה, וכעת הגיעו משמשים טריים לשוק, מברך עליהם „בורא פרי העץ” ו„שהחיינו”, כאשר ניכר שהם פירות העונה החדשה. כך הדין גם בפרי עונתי אחר, כגון סברס, כאשר האדם אוכל ממנו לראשונה בעונתו.

לעומת זאת, אם כבר אכל מאותו פרי בעונה הנוכחית ובירך עליו שהחיינו, אינו חוזר לברך כאשר אוכל ממנו שוב. הברכה נתקנה על שמחת ההתחדשות, ומשום כך אין חוזרים עליה בכל אכילה נוספת של אותו מין באותה עונה.

חשוב להדגיש שגם אם מדובר בפרי יקר, מיוחד או אהוב במיוחד, אין מברכים עליו שהחיינו רק בגלל שמחת האכילה. צריך שיהיה פרי המתחדש מזמן לזמן, ושמתקיימים בו התנאים שקבעו הפוסקים.

האם מברכים שהחיינו דווקא בט״ו בשבט?

אין חובה לברך שהחיינו בט״ו בשבט, ואין ברכת שהחיינו מיוחדת שנקבעה על עצם היום. מנהג אכילת הפירות בט״ו בשבט אינו משנה את דיני הברכות, ולכן מברכים שהחיינו רק כאשר מגישים פרי חדש שאפשר לברך עליו גם בשאר ימות השנה.

לדוגמה, אם אדם אכל במשך החודש הקודם קלמנטינות מן העונה החדשה וכבר בירך עליהן שהחיינו, אינו חוזר לברך בט״ו בשבט רק משום שהן מוגשות במסגרת סדר הפירות. לעומת זאת, אם מגישים לו פרי עונתי שעדיין לא אכל ממנו בעונתו, והוא עומד בתנאים לברכה, יברך עליו שהחיינו כרגיל.

מכאן שאין צורך לחפש דווקא בט״ו בשבט פרי חדש כדי להתחייב בברכה. מי שמצא פרי מתאים יכול לברך, ומי שאין לפניו פרי כזה רשאי לערוך את סדר הפירות בלי ברכת שהחיינו כלל.

האם מברכים שהחיינו על פירות המצויים במשך כל השנה?

פרי המצוי בשוק במשך כל השנה, ואין ניכר הבדל בין הפרי החדש לבין הפרי שנשמר מן העונה הקודמת, אין מברכים עליו שהחיינו. כך פסק מרן הרב עובדיה יוסף ב„חזון עובדיה”, וכך עולה גם מדברי השולחן ערוך שברכת שהחיינו שייכת לפרי המתחדש משנה לשנה.[2]

בעבר היה קל יותר לזהות פירות חדשים, משום שרבים מן הפירות היו מצויים בשוק רק בעונות מסוימות. אולם בימינו אפשר לשמור פירות בקירור במשך חודשים ארוכים, לייבא אותם מארצות אחרות ולשווק זנים שונים בזמנים שונים. כתוצאה מכך, יש פירות שאפשר למצוא בחנויות כמעט בכל חודשי השנה.

לכן, למשל, כאשר תפוחים או אגסים נמכרים במשך כל השנה, ואין הבדל ניכר בין הפירות החדשים לבין אלה שנשמרו בקירור, אין לברך עליהם שהחיינו רק מפני שהגיע יבול חדש. גם אם המוכר מציין שהפירות נקטפו לאחרונה, אין די בכך כאשר לא ניכרת התחדשותם במראה או בטעם.

לעומת זאת, כאשר הפירות החדשים ניכרים בחידושם, במראם ובטעמם לעומת הפירות הישנים, יש מקום לברך עליהם שהחיינו. לכן אין לקבוע שכל פרי שנמצא בחנויות במשך רוב השנה פטור תמיד מברכת שהחיינו; צריך לברר אם חידוש העונה ניכר בפועל.[2]

האם אפשר לברך שהחיינו על פרי מיובא?

העובדה שפרי הגיע מחוץ לארץ אינה קובעת כשלעצמה את דין ברכת שהחיינו. השאלה היא האם מדובר בפרי המתחדש בעונתו, והאם ניתן להבחין בהתחדשותו.

לדוגמה, אם פרי מסוים נמכר במשך כל השנה בזכות יבוא ממדינות שונות, ואין הבדל ניכר בין היבולים, אין לברך עליו שהחיינו רק משום שהתחילה עונת גידולו בארץ ישראל. לעומת זאת, אם הפרי החדש ניכר באופן ברור במראהו ובטעמו, מתקיים יסוד חשוב לברכת שהחיינו.[2]

לכן אין אפשרות להכין רשימה קבועה של כל הפירות שמברכים עליהם שהחיינו בלי להתחשב במציאות השיווק והגידול. פרי שהיה עונתי בעבר עשוי להיות מצוי כיום במשך כל השנה, ופרי שנמכר בעבר כל השנה עשוי להיעדר מן השוק בתקופות מסוימות.

למעשה, כאשר אין ודאות שהפרי נחשב חדש לפי כללי ההלכה, אין לברך שהחיינו בשם ומלכות מספק.

האם מברכים שהחיינו על פירות מיובשים?

על פירות מיובשים, כגון צימוקים, תאנים מיובשות, משמשים מיובשים ושזיפים מיובשים, אין מברכים שהחיינו. הטעם הוא שבדרך כלל אין ניכר בהם אם הם מן היבול החדש או מן היבול הישן, והם יכולים להישמר ולהימכר במשך תקופה ארוכה.[3]

לדוגמה, אדם שהגישו לו בט״ו בשבט צימוקים חדשים שידוע שנעשו מענבים שנקטפו השנה, אינו מברך עליהם שהחיינו. אף שהוא יודע את מועד הגידול, אין בפירות המיובשים התחדשות ניכרת המצדיקה את הברכה.

אותו עיקרון נוגע גם לשקדים ולאגוזים הנשמרים ונמכרים במשך כל השנה, ואי אפשר להבחין בהם בין היבול החדש לישן. לכן אין לברך עליהם שהחיינו רק משום שידוע שהם מן הקטיף האחרון.[3]

חשוב להבחין בין ברכת שהחיינו לבין ברכת הנהנין. העובדה שאין מברכים שהחיינו על צימוקים אינה משנה את ברכתם הראשונה, שהיא „בורא פרי העץ”. ברכת שהחיינו תלויה בחידוש הפרי, ואילו ברכת הנהנין תלויה בסוג המאכל ובאופן הכנתו.

האם מברכים שהחיינו על פירות קפואים או משומרים?

פירות הנמכרים בקופסאות שימורים, או פירות שנשמרו בקירור ובהקפאה עד שאין ניכר בהם חידוש העונה, אינם מחייבים בדרך כלל ברכת שהחיינו. גם אם מדובר בפרי שמקורו בעונה מסוימת, אין לברך עליו רק מפני שהוא נאכל לראשונה באותה שנה.[4]

לדוגמה, אדם שאוכל אפרסקים מקופסת שימורים בט״ו בשבט אינו מברך עליהם שהחיינו, אף אם לא אכל אפרסקים במשך חודשים רבים. וכן אין לברך שהחיינו על פרי שנשמר בהקפאה כאשר אין ניכרת בו התחדשות עונתית.

אולם יש להבחין בין פירות משומרים לבין פירות טריים הניכרים כחידוש העונה. אם לאחר אכילת מוצר משומר הגיע פרי טרי חדש, ומתקיימים בו התנאים לברכת שהחיינו, אין עצם אכילת המוצר המשומר מונעת בהכרח את הברכה על הפרי הטרי.

באיזה סדר מברכים „בורא פרי העץ” ו„שהחיינו”?

כאשר מגישים פרי חדש שברכתו „בורא פרי העץ”, לפי ילקוט יוסף נכון לכתחילה לברך תחילה „בורא פרי העץ”, לאחר מכן „שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה”, ורק אז לטעום מן הפרי.[5]

לדוגמה, אדם המחזיק בידו משמש חדש, שעדיין לא אכל ממנו בעונה הנוכחית, יברך תחילה „בורא פרי העץ”, לאחר מכן „שהחיינו”, ואז יאכל מן המשמש.

אין ברכת שהחיינו נחשבת להפסק אסור בין ברכת הפרי לבין האכילה, מפני שהיא שייכת לאכילת הפרי החדש ולשמחה שבהתחדשותו.

עם זאת, גם הנוהגים להקדים את ברכת שהחיינו לברכת הנהנין יש להם על מה לסמוך, וכך מבואר בילקוט יוסף. לכן אין לומר שמי שבירך תחילה שהחיינו ואחר כך „בורא פרי העץ” נהג שלא כדין.[5]

האם צריך לאכול כזית מן הפרי כדי לברך שהחיינו?

ברכת שהחיינו על פרי חדש אינה תלויה בשיעור כזית, משום שהיא ברכת הודאה על שמחת ההתחדשות ולא ברכה אחרונה על שיעור אכילה. לכן אפשר לברך שהחיינו על פרי חדש גם כאשר מתכוונים לאכול ממנו פחות מכזית, בתנאי שמתקיימים כל שאר התנאים לברכה.[6]

לדוגמה, אדם שהגישו לו חתיכה קטנה של פרי עונתי חדש, והוא לא אכל ממין זה בעונה הנוכחית, רשאי לברך עליו שהחיינו אף שהחתיכה קטנה משיעור כזית.

עם זאת, יש להבחין בין ברכת שהחיינו לבין הברכה האחרונה. מי שאכל פחות מכזית אינו מברך ברכה אחרונה, גם אם בירך שהחיינו לפני האכילה. כמו כן, כשאוכלים פרי שלם קטן שאין בו כזית, יש להביא בחשבון את דיני „ברייה” שהתבארו במאמר על ברכות אחרונות.

מה הדין אם כבר ראה את הפרי החדש לפני שאכל ממנו?

מעיקר הדין, כפי שמבואר בשולחן ערוך, ברכת שהחיינו שייכת כבר לראיית פרי חדש המתחדש משנה לשנה. אולם המנהג הוא שלא לברך בשעת הראייה, אלא להמתין עד שעת האכילה, שבה האדם נהנה מן הפרי בפועל.[7]

לכן אדם שראה משמשים חדשים בשוק, אך לא אכל מהם, רשאי לברך שהחיינו כאשר יאכל מהם לראשונה בעונה. עצם העובדה שכבר ראה אותם אינה מונעת ממנו את הברכה.

ואם כבר בירך שהחיינו בשעת הראייה, אינו חוזר לברך בשעת האכילה, מפני שכבר בירך על התחדשות הפרי.

במקרה מיוחד שבו אדם יודע שלא יוכל להשיג פרי חדש לאכילה, והוא רואה אותו אצל חברו, מבואר בילקוט יוסף שרשאי לברך שהחיינו על ראייתו, בהתאם לתנאים האמורים שם. אולם בסדר הרגיל, כאשר הפרי עומד לאכילה, המנהג הוא להמתין ולברך בשעת האכילה.[7]

מה הדין אם יש לפניו כמה פירות חדשים?

כאשר מונחים לפני האדם כמה מיני פירות חדשים, והוא לא אכל מהם בעונה הנוכחית, ברכת שהחיינו אחת יכולה לפטור את כולם. לכן אם מונחים לפניו שני פירות חדשים, והוא מברך שהחיינו על אחד מהם, אינו חוזר לברך על השני כאשר גם הוא היה לפניו ונכלל בברכה הראשונה.[8]

לדוגמה, אם לפניו משמש חדש וסברס חדש, ושניהם מונחים על השולחן בזמן הברכה, ברכת שהחיינו על אחד מהם פוטרת גם את השני.

לעומת זאת, אם בירך שהחיינו על פרי חדש, ולאחר מכן הביאו לפניו פרי חדש ממין אחר שלא היה לפניו בשעת הברכה, מבואר בילקוט יוסף שיברך עליו שהחיינו בפני עצמו, אף אם חשב עליו בשעת הברכה הראשונה.[8]

ב„חזון עובדיה” מבואר שטוב להביא פירות חדשים בזה אחר זה, באופן מסודר ובהפסק מתאים של היסח הדעת, כדי שיהיה אפשר לברך על כל מין חדש בפני עצמו. עם זאת, אין לברך שוב על פרי שכבר נכלל בברכת שהחיינו הקודמת.

האם מברכים שהחיינו על זנים שונים של אותו פרי?

לעיתים יש לפנינו כמה זנים של אותו פרי, כגון ענבים ירוקים ושחורים, שזיפים מזנים שונים או כמה סוגי תפוחים. האם כל זן נחשב לפרי חדש בפני עצמו, או שברכת שהחיינו על אחד מהם פוטרת גם את האחרים?

הדבר תלוי בהבדל שבין המינים. לפי פסקי מרן הרב עובדיה יוסף, כאשר מדובר בפירות שונים שיש ביניהם הבדל ברור בשם, במראה ובטעם, כגון מיני הדר שונים, אפשר לברך שהחיינו על כל מין בעונתו, גם אם כבר בירך על מין אחר הדומה לו.[9]

לדוגמה, אדם שבירך שהחיינו על אשכולית חדשה, ולאחר זמן הגיעו תפוזים חדשים לעונתם, רשאי לברך גם על התפוזים, כאשר מתקיימים בהם התנאים לברכה. כך גם לגבי פירות הדר אחרים המובחנים זה מזה בשם, במראה ובטעם.

לעומת זאת, כאשר מדובר בענבים ירוקים ושחורים, או בשזיפים מזנים שונים, אין לברך שהחיינו מחדש על כל זן רק מפני שצבעו או טעמו מעט שונים. במקרים אלו יש לחשוש שהם נחשבים למין אחד לעניין ברכת שהחיינו, וספק ברכות להקל.[9]

לכן אין להסתמך רק על שם מסחרי חדש של פרי כדי לברך עליו שהחיינו. צריך לברר אם הוא נחשב למין שונה לעניין הברכה.

האם מברכים שהחיינו על פירות הדר שנוצרו מהרכבה?

יש פירות הדר שנוצרו במהלך הדורות באמצעות הרכבות והכלאות של מינים שונים. לכאורה היה מקום לשאול אם אפשר לברך שהחיינו על פרי שמקורו בהרכבה שנעשתה שלא כדין.

אולם לפי פסק מרן הרב עובדיה יוסף, וכפי שמובא בילקוט יוסף, נוהגים לברך שהחיינו גם על פירות הדר מורכבים, כאשר הם פירות חדשים בעונתם ומתקיימים בהם תנאי הברכה. כך נהגו גם לגבי תפוזים, אשכוליות ופירות הדר נוספים.[10]

אין ללמוד מכאן שכל פרי הדר הנקנה בחנות מחייב שהחיינו. גם בפירות מורכבים צריך לבדוק שהפרי אכן חדש ושניכרת התחדשות העונה, כפי שהתבאר לעיל.

מה הדין אם הפרי עדיין לא הבשיל?

אין לברך שהחיינו על פרי בוסר שעדיין לא הגיע לגמר בישולו. גם כאשר הפרי כבר ראוי לאכילה בדוחק, ואף אם ניתן לברך עליו את ברכת הנהנין המתאימה לו, ברכת שהחיינו אינה נאמרת עד שהפרי הגיע לשלב הבשלתו הראוי.[11]

לדוגמה, אדם שקטף ענבים קטנים וחמוצים שעדיין לא הבשילו, אינו מברך עליהם שהחיינו רק מפני שהם הענבים הראשונים שראה השנה. עליו להמתין עד שהענבים יהיו בשלים כראוי.

הדבר נכון גם בשאר הפירות. ברכת שהחיינו נועדה לבטא את השמחה על התחדשות הפרי הראוי ליהנות ממנו, ולא על עצם הופעתו הראשונית על העץ.

האם מברכים שהחיינו על מיץ שהוכן מפרי חדש?

לעניין ברכת שהחיינו על מיץ שנסחט מפרי חדש קיימות דעות שונות. מצד אחד, המיץ הופק מן הפרי החדש; מצד שני, ברכתו הראשונה של המיץ היא בדרך כלל „שהכל נהיה בדברו”, ולא ברכת הפרי עצמו.

לכן לפי ילקוט יוסף, נכון לכתחילה לאכול מעט מן הפרי החדש ולברך עליו שהחיינו, ובכך לפטור גם את המיץ שהוכן ממנו. אין לברך שהחיינו בשם ומלכות על המיץ לבדו כאשר הדבר נתון במחלוקת.[12]

לדוגמה, אדם שהכין מיץ מתותים חדשים, ורוצה לברך שהחיינו על התחדשותם, נכון שיאכל מעט מן התותים עצמם, לאחר שהוכשרו ונבדקו כדין, ויברך שהחיינו על הפרי. לאחר מכן יוכל לשתות מן המיץ בלי לברך עליו שהחיינו מחדש.

יש לזכור שברכת הנהנין על המיץ נשארת לפי דינו, ואין ברכת שהחיינו משנה את ברכתו הראשונה.

האם מברכים שהחיינו על יין חדש?

על יין חדש אין נוהגים לברך שהחיינו, משום שאין חידושו ניכר בדרך כלל כפי שהוא ניכר בפרי חדש, ובפרט שיין ישן נחשב פעמים רבות משובח יותר מיין חדש.[13]

כמו כן, מי שכבר בירך שהחיינו על ענבים חדשים, אינו חוזר לברך שהחיינו כאשר שותה לאחר מכן יין שנעשה מן הענבים החדשים.

לכן גם כאשר נוהגים לשתות יין במהלך סדר ט״ו בשבט, אין לברך עליו שהחיינו רק משום שהוא יין מן הבציר האחרון. הברכה הראשונה של היין היא כמובן „בורא פרי הגפן”, אך ברכת שהחיינו תלויה בדינים נפרדים.

האם מברכים שהחיינו על מרקחת אתרוג בט״ו בשבט?

יש הנוהגים לשמור את האתרוג מחג הסוכות, לרקחו בסוכר ולהכין ממנו מרקחת שאוכלים בליל ט״ו בשבט. מנהג זה מוכר בקהילות שונות, ובילקוט יוסף מבואר דינו לעניין ברכת שהחיינו.

אדם שכבר בירך שהחיינו על האתרוג בעת נטילת ארבעת המינים בחג הסוכות אינו חוזר לברך שהחיינו כאשר אוכל ממנו בט״ו בשבט. הטעם הוא שכבר בירך שהחיינו על האתרוג במסגרת מצוות ארבעת המינים, והברכה מועילה גם לעניין שמחת התחדשות הפרי.[14]

לעומת זאת, לפי מנהג הספרדים, אישה שאינה מברכת על נטילת לולב ולא בירכה שהחיינו על האתרוג בחג הסוכות, מברכת שהחיינו בעת אכילת מרקחת האתרוג בט״ו בשבט, כאשר מתקיימים התנאים לברכה. כך פסק ילקוט יוסף.[14]

לכן אין לקבוע שכל מי שאוכל מרקחת אתרוג בט״ו בשבט מברך שהחיינו, וגם אין לקבוע שאיש אינו מברך. הדין תלוי בשאלה אם כבר בירך שהחיינו על האתרוג בחג הסוכות ובשאר התנאים הנוגעים לברכה.

חשוב להבחין בין ברכת שהחיינו לבין ברכת הנהנין על מרקחת האתרוג. ברכת הנהנין נקבעת לפי החלק של האתרוג שממנו הוכנה המרקחת ואופן הכנתה, כפי שהתבאר במאמר על ברכות ראשונות.

מה הדין אם שכח לברך שהחיינו על הפרי החדש?

אדם שאכל פרי חדש ושכח לברך עליו שהחיינו, ולאחר מכן סיים את אכילתו, אינו חוזר לברך שהחיינו כאשר יאכל שוב מאותו פרי. כך נפסק בילקוט יוסף, משום שיש מחלוקת הפוסקים אם אפשר לברך באכילה השנייה, וספק ברכות להקל.[15]

לדוגמה, אדם שאכל משמש חדש בפעם הראשונה בעונה, ורק לאחר שסיים את האכילה נזכר שלא בירך שהחיינו, אינו מברך שהחיינו כאשר יאכל משמש נוסף למחרת.

אולם ב„חזון עובדיה” מבואר שאם עדיין נמצא באמצע האכילה הראשונה, והפירות עדיין לפניו, רשאי לברך שהחיינו כל עוד לא הסתיימה אכילתו.[15]

אם כבר סיים את אכילתו, טוב שיברך שהחיינו על מין חדש אחר שעדיין לא אכל ממנו בעונתו, ויכוון לפטור גם את הפרי שעליו שכח לברך. אפשר גם לשמוע ברכת שהחיינו מאדם אחר המתחייב בה, ולכוון לצאת ידי חובה.

האם מברכים שהחיינו על פרי חדש הנאכל בתוך סעודת לחם?

כן. ברכת שהחיינו אינה תלויה בכך שהפרי מחייב ברכה ראשונה בפני עצמו. לכן גם כאשר אוכלים פרי חדש בתוך סעודת לחם, והוא טפל לסעודה באופן שברכת „המוציא” פוטרת את ברכת הנהנין שלו, עדיין מברכים עליו שהחיינו אם מתקיימים התנאים לברכה.[16]

לדוגמה, כאשר אדם אוכל בתוך סעודה תבשיל העשוי מירק עונתי חדש, והוא אינו מברך עליו „בורא פרי האדמה” מפני שהוא נחשב חלק מן הסעודה, עדיין יברך שהחיינו על הירק החדש.

הדבר מלמד אותנו שברכת שהחיינו וברכת הנהנין אינן תלויות זו בזו לחלוטין. ברכת הנהנין נתקנה על ההנאה מן המאכל, ואילו ברכת שהחיינו נתקנה על השמחה שבהתחדשות הפרי.

טבלת סיכום – מתי מברכים שהחיינו?

פרי עונתי חדש שלא נאכל עדיין בעונתו - מברכים שהחיינו

פרי שכבר בירך עליו שהחיינו באותה עונה - אין חוזרים לברך

פרי המצוי כל השנה ואין ניכר חידושו - אין מברכים

פרי חדש הניכר במראהו ובטעמו לעומת הישן - מברכים, כשמתקיימים תנאי הברכה

צימוקים, תאנים ופירות מיובשים - אין מברכים

שקדים ואגוזים שאין ניכר בהם חדש לעומת ישן - אין מברכים

פירות בקופסאות שימורים - אין מברכים

שני פירות חדשים המונחים לפניו יחד - ברכת שהחיינו אחת פוטרת את שניהם

פרי חדש ממין אחר שהובא לאחר הברכה - מברכים עליו שהחיינו

ענבים ירוקים ושחורים מאותה עונה - אין חוזרים לברך

כיצד נכון לנהוג למעשה בשולחן ט״ו בשבט?

כאשר מתכננים לערוך סדר ט״ו בשבט ורוצים לכלול בו גם ברכת שהחיינו, כדאי לבדוק מראש אם יש פרי עונתי חדש שעדיין לא נאכל בעונה הנוכחית. אין להסתמך על כך שהפרי נראה יפה, יקר או שונה מעט מן הרגיל, אלא לברר שהוא אכן נחשב חדש לפי כללי ההלכה.

אם יש פרי כזה, נכון להכינו לפני הסדר ולדעת מראש מהי ברכתו הראשונה. כאשר מגיעים לאכילתו, מברכים את ברכת הנהנין המתאימה, לאחר מכן „שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה”, ואז טועמים ממנו. אם יש כמה פירות חדשים, יש לשים לב לדיני הפטור בברכת שהחיינו, ולא לברך שוב על פרי שכבר נכלל בברכה הקודמת.

לעומת זאת, כאשר אין פרי חדש ברור, אין צורך לברך שהחיינו רק כדי להוסיף ברכה לסדר. אפשר לקיים את מנהגי היום במלואם גם ללא ברכה זו: לאכול פירות כשרים ובדוקים, לברך עליהם את ברכות הנהנין וללמוד מענייני ט״ו בשבט.

העיקר שצריך לזכור

ברכת שהחיינו על פירות נתקנה על שמחת התחדשותם משנה לשנה, ולא על עצם אכילתם בט״ו בשבט. לכן מברכים רק על פרי חדש בעונתו, כאשר חידושו ניכר ומתקיימים בו התנאים לברכה. אין מברכים על פירות מיובשים, על פירות משומרים או על פירות המצויים כל השנה בלי שניכר בהם הבדל בין חדש לישן. לפי פסיקת הספרדים, נכון לברך תחילה את ברכת הנהנין, אחר כך שהחיינו, ורק לאחר מכן לאכול מן הפרי. מי ששכח לברך וסיים את אכילתו הראשונה אינו חוזר לברך על אותו מין. כאשר יש ספק אם הפרי מחייב שהחיינו, אין לברך בשם ומלכות מספק.

מקורות והערות

[1] שולחן ערוך, אורח חיים סימן רכה סעיף ג: ברכת שהחיינו על פרי חדש המתחדש משנה לשנה, והמנהג לברך בשעת אכילה. ילקוט יוסף, הלכות ברכות, סימן רכה סעיף א, עמוד תרי: ברכת שהחיינו על פרי חדש ומעלת אכילת פירות חדשים בכל שנה. חזון עובדיה – ברכות, עמוד תלז: עיקר דין ברכת שהחיינו על פירות המתחדשים.

[2] שולחן ערוך, אורח חיים סימן רכה סעיף ו: פרי שאינו מתחדש משנה לשנה אינו מחייב שהחיינו. חזון עובדיה – ברכות, עמוד תלז: פירות הנמצאים בשוק במשך כל השנה באמצעות קירור ואחסון, ואין ניכר בהם ההבדל בין חדש לישן, אין מברכים עליהם שהחיינו; כאשר ניכרת התחדשותם במראה ובטעם, מברכים.

[3] חזון עובדיה – ברכות, עמוד תלז: אין מברכים שהחיינו על פירות מיובשים, כגון צימוקים, שזיפים ומשמשים, וכן על שקדים ואגוזים שאין ניכר בהם הבדל בין חדש לישן.

[4]