סדר הקדימה בברכות הפירות – מה מברכים תחילה?

מה עושים כשמונחים לפנינו כמה פירות שברכתם שווה?

כאשר מונחים לפני האדם כמה מיני פירות שברכתם „בורא פרי העץ”, והוא רוצה לאכול מכולם, אין צורך לברך על כל פרי בנפרד. עליו לבחור את הפרי הקודם לברכה, לברך עליו „בורא פרי העץ”, ובכך לפטור את שאר הפירות הכלולים בברכתו. לכן אם לפניו תמרים, תפוחים, ענבים ואגסים, והוא מתכוון לאכול מכולם, יברך פעם אחת על הפרי הקודם לברכה, ולא יחזור לברך על כל מין בנפרד.[1]

הכלל הראשון הוא שפרי משבעת המינים קודם לפרי שאינו משבעת המינים, אפילו כאשר הפרי האחר חביב עליו יותר. לדוגמה, אם לפניו תמר ותפוח, והוא אוהב את התפוח יותר, יברך תחילה על התמר. וכן אם לפניו רימון ואגס, יקדים לברך על הרימון, משום שהוא אחד משבעת המינים.[1]

לעומת זאת, כאשר אין לפניו פרי משבעת המינים, יש להקדים את הפרי החביב עליו, בכפוף לשאר מעלות הקדימה, כגון מעלת פרי שלם. למשל, אם לפניו תפוח ואגס ושניהם שלמים, יברך על המין החביב עליו בדרך כלל, גם אם באותו רגע הוא מעוניין מעט יותר בפרי האחר. כך מבואר בשולחן ערוך בהגדרת פרי חביב.[2]

מהו סדר הקדימה בתוך שבעת המינים עצמם?

התורה משבחת את ארץ ישראל בשבעת המינים: „אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן אֶרֶץ זֵית שֶׁמֶן וּדְבָשׁ” (דברים ח, ח). חז״ל למדו שסדר הקדימה נקבע לפי קרבת המינים למילה „ארץ”, המופיעה בפסוק פעמיים. משום כך, סדר הקדימה בין חמשת פירות האילן הוא: זית, תמר, ענב, תאנה ורימון.[3]

הסדר הזה עשוי להפתיע. הרי הענבים מוזכרים בפסוק לפני הזיתים והתמרים, ואם כן מדוע התמר קודם לענב? הסיבה היא שהתמר נחשב שני למילה „ארץ” השנייה, ואילו הענבים שלישיים למילה „ארץ” הראשונה. לכן התמר קודם לענב, והזית, שהוא הראשון לאחר המילה „ארץ” השנייה, קודם לשניהם.

לדוגמה, כאשר לפני האדם תמרים וענבים, יברך תחילה על התמרים. כאשר לפניו תאנה ורימון, יברך על התאנה. וכאשר לפניו זיתים ותמרים, יברך תחילה על הזיתים, בתנאי שהוא מעוניין לאכול משני המינים.

חשוב להדגיש שסדר הקדימה מתייחס לבחירת הפרי שעליו מברכים תחילה. לאחר שבירך ואכל ממנו, רשאי לאכול גם משאר הפירות, ואינו חייב להמשיך לאכול אותם לפי סדר הופעתם בפסוק.[3]

כיצד משתלבות החיטה והשעורה בסדר הקדימה?

שבעת המינים כוללים גם חיטה ושעורה, אולם הן שונות מחמשת פירות האילן, משום שברכתן תלויה באופן הכנתן. לחם העשוי מחמשת מיני דגן מחייב „המוציא לחם מן הארץ”, ומאכלי דגן מסוימים מחייבים „בורא מיני מזונות”. לכן יש להבחין בין חשיבות המינים בפסוק לבין הברכה המתאימה למאכל המונח לפנינו.

כאשר מונחים לפני האדם לחם ומאכלים אחרים, והוא עומד לאכול מהם באופן המחייב הקדמה, ברכת „המוציא” קודמת. אחריה באה ברכת „בורא מיני מזונות” על מאכלי דגן המתאימים לברכה זו. מאכלי דגן שברכתם „מזונות” קודמים לברכות הפירות, אף כאשר מדובר בפירות משבעת המינים.[4]

לדוגמה, אם לפני האדם עוגה ותמרים, והוא רוצה לאכול משניהם שלא במסגרת סעודת לחם, יקדים את ברכת „בורא מיני מזונות” על העוגה, ולאחר שיטעם ממנה יברך „בורא פרי העץ” על התמרים. אולם אם לפניו גרגירי חיטה קלויים שברכתם „בורא פרי האדמה”, אין לברך עליהם „מזונות” רק משום שהם ממין חיטה.

גם מי שנוהג לשתות בט״ו בשבט בירה העשויה משעורה, כדי לטעום דבר הקשור לשבעת המינים, צריך לדעת שברכת הבירה היא „שהכל נהיה בדברו”, ואין להקדימה לפירות רק משום שמקורה בשעורה.[4]

מה קודם – תמרים או יין?

כאשר לפני האדם תמרים ויין, והוא מעוניין לאכול מהתמרים ולשתות מן היין, מתעוררת שאלה מיוחדת: האם יש להקדים את ברכת „בורא פרי הגפן”, משום חשיבותו של היין, או את ברכת „בורא פרי העץ” על התמרים, משום שהם קודמים לענבים בסדר שבעת המינים?

לפי פסק ילקוט יוסף, יש להקדים את התמרים ליין, וכדעת מרן הבית יוסף. הטעם הוא שהתמרים קודמים לענבים בפסוק שבעת המינים, ואין מעלת הברכה המיוחדת של היין משנה את הקדימה במקרה זה.[5]

לדוגמה, אדם היושב בשולחן ט״ו בשבט ולפניו תמרים וכוס יין, והוא מעוניין בשניהם, יברך תחילה „בורא פרי העץ” על התמרים, יאכל מהם, ולאחר מכן יברך „בורא פרי הגפן” על היין.

לעומת זאת, אם מונחים לפניו עוגה ויין, יקדים את ברכת „בורא מיני מזונות” על העוגה, מפני שמאכלי דגן שברכתם „מזונות” קודמים ליין.[5]

לדעת בני אשכנז: הרמ״א פסק שברכת „בורא פרי הגפן” קודמת לברכת פירות האילן, משום חשיבותו המיוחדת של היין. לכן כאשר לפניו יין ותמרים, נוהגים להקדים את ברכת היין, בשונה מפסיקת הספרדים.[5]

מה קודם כאשר יש גם פרי העץ וגם פרי האדמה?

כאשר לפני האדם פרי שברכתו „בורא פרי העץ” ופרי שברכתו „בורא פרי האדמה”, הדין שונה מהמקרה שבו ברכותיהם שוות. לפי פסק מרן השולחן ערוך, מעיקר הדין רשאי להקדים איזו ברכה שירצה, אפילו כאשר אחד הפירות הוא משבעת המינים. הטעם הוא שדין הקדמת שבעת המינים נאמר בעיקר כאשר הברכות שוות, ואילו כאן כל אחד מהמאכלים מחייב ברכה בפני עצמו.[6]

עם זאת, בילקוט יוסף נפסק שנכון להקדים את ברכת „בורא פרי העץ” לברכת „בורא פרי האדמה”, אלא אם כן פרי האדמה חביב עליו יותר, שאז יקדים את החביב.[6]

לדוגמה, אם לפני האדם תמר ובננה, והוא אוהב את הבננה יותר, רשאי להקדים את הבננה ולברך עליה „בורא פרי האדמה”, ולאחר מכן יברך „בורא פרי העץ” על התמר. אין חובה להקדים את התמר רק מפני שהוא אחד משבעת המינים, משום שהברכות שונות.

לעומת זאת, אם התמר והבננה חביבים עליו במידה שווה, נכון שיקדים את ברכת „בורא פרי העץ” על התמר, ולאחר מכן יברך „בורא פרי האדמה” על הבננה.

מה קודם – „בורא פרי העץ”, „בורא פרי האדמה” או „שהכל”?

כאשר לפני האדם מאכל שברכתו „בורא פרי העץ” ומאכל אחר שברכתו „שהכל נהיה בדברו”, יש להקדים את ברכת „בורא פרי העץ”. וכן כאשר לפניו מאכל שברכתו „בורא פרי האדמה” ומאכל שברכתו „שהכל”, יקדים את ברכת „בורא פרי האדמה”. הטעם הוא שברכת „העץ” או „האדמה” מבוררת יותר, מפני שהיא מתייחסת לסוג מסוים של מאכלים, ואילו ברכת „שהכל” היא ברכה כללית.[7]

לדוגמה, אם לפני האדם תפוח ושוקולד, והוא מעוניין לאכול משניהם, יברך תחילה „בורא פרי העץ” על התפוח, ולאחר מכן „שהכל נהיה בדברו” על השוקולד. וכן אם לפניו בננה וסוכרייה, יקדים את ברכת „בורא פרי האדמה” על הבננה, ולאחר מכן יברך „שהכל” על הסוכרייה.

אם הקדים בטעות את ברכת „שהכל”, אין פירוש הדבר שפטר בהכרח גם את שאר המאכלים. כאשר לא התכוון לפטור את פירות העץ או האדמה, עליו לברך עליהם את הברכה הראויה להם. אולם אם התכוון בפירוש לפטור אותם בברכת „שהכל”, יצא בדיעבד ידי חובתו ואינו חוזר לברך עליהם.[7]

האם חייבים להקדים את הפרי השלם?

כאשר מונחים לפני האדם שני פירות שברכתם שווה, ואחד מהם שלם והאחר חתוך, יש מעלה לברך על הפרי השלם. אולם כאשר אחד הפירות הוא משבעת המינים והאחר אינו משבעת המינים, מעלת שבעת המינים קודמת למעלת הפרי השלם.[8]

לדוגמה, אם לפניו חצי תמר ותפוח שלם, והוא רוצה לאכול משניהם, יקדים את התמר, אף שאינו שלם, משום שהתמר הוא משבעת המינים. וכן אם לפניו חצי תאנה ורימון שלם, התאנה קודמת, משום שהיא מוקדמת לרימון בסדר שבעת המינים.

לעומת זאת, כאשר אין לפנינו פירות משבעת המינים, ואחד הפירות שלם והאחר חתוך, יש להעדיף את הפרי השלם, אף אם הפרי החתוך חביב עליו יותר. למשל, אם לפניו תפוח שלם וחצי אגס, יקדים לברך על התפוח השלם. דין זה נוגע לבחירת הפרי שעליו יברך, כאשר שניהם מיועדים לאכילה וברכותיהם שוות.[8]

מכאן שלא נכון לקבוע תמיד שהפרי החביב קודם, או שהפרי השלם קודם, בלי להביא בחשבון את שאר מעלות הקדימה. יש לבדוק תחילה אם אחד הפירות הוא משבעת המינים, ורק לאחר מכן להתחשב במעלות הנוספות.

האם חייבים לאכול מהפרי החשוב יותר?

דיני קדימה בברכות נאמרו כאשר שני המאכלים נמצאים לפני האדם והוא רוצה לאכול משניהם. אולם אם הוא מעוניין לאכול רק מאחד מהם, אינו חייב לאכול מהמאכל השני רק משום שהוא קודם לברכה.[9]

לדוגמה, אם לפני האדם תמר ותפוח, והוא רוצה לאכול כעת רק את התפוח, אינו חייב לאכול תחילה מן התמר. רשאי לברך „בורא פרי העץ” על התפוח ולאכול ממנו. גם אם הוא יודע שבהמשך הערב ירצה לאכול תמר, אין עליו חובה לשנות את סדר אכילתו כאשר אינו מעוניין לאכול את התמר כעת.

בדומה לכך, אם לפניו תפוח והוא יודע שבעוד כמה דקות יביאו לו תמרים, אינו חייב להמתין לתמרים כדי לברך תחילה עליהם. כללי הקדימה אינם מחייבים אדם להמתין למאכל שעדיין אינו נמצא לפניו.[9]

מה הדין אם בירך על הפרי הלא נכון?

כללי הקדימה נאמרו לכתחילה, אבל אם אדם טעה ובירך תחילה על פרי שהיה צריך לאחר, אין הוא חוזר ומברך רק משום שלא שמר על סדר הקדימה. כאשר בירך ברכה נכונה והתכוון לפטור גם את שאר הפירות שברכתם שווה, יצא ידי חובתו.[10]

לדוגמה, אם לפני האדם תמר ותפוח, והוא בירך תחילה „בורא פרי העץ” על התפוח מתוך כוונה לאכול גם מן התמר, אינו חוזר לברך על התמר. וכן אם לפניו רימון ותאנה, ובירך על הרימון במקום להקדים את התאנה, הברכה פוטרת את התאנה כאשר היא כלולה בברכתו.

הכלל הזה חשוב במיוחד בשולחן ט״ו בשבט, שבו יושבים יחד אנשים שאינם מכירים תמיד את כל פרטי הקדימה. אם מישהו בירך על פרי שאינו קודם לפי ההלכה, אין להורות לו לברך שוב כאשר כבר יצא ידי חובת הברכה.

כיצד נוהגים כאשר כמה פירות מוגשים במהלך הסדר?

כאשר עורכים סדר ט״ו בשבט, כדאי להניח מראש לפני המשתתפים את הפירות שמתכוונים לאכול, כדי שיוכלו לברך ברכה אחת על הפירות שברכתם שווה, בהתאם לדין. אם מתכננים להגיש פירות נוספים בהמשך, ראוי לכוון בברכה הראשונה גם על הפירות שיוגשו אחר כך, כדי להימנע מחזרה מיותרת על אותה ברכה.

אולם לא בכל מצב פרי שמובא לאחר הברכה נפטר ממילא. הדבר תלוי בשאלה אם היה לפני האדם בזמן הברכה, אם התכוון אליו, ואם נוצר שינוי במצב המחייב ברכה חדשה. לכן בסדר משפחתי פשוט, הדרך הנוחה ביותר היא להכין את הפירות מראש ולכוון בברכה לפטור את כל הפירות מאותה ברכה שיאכלו במהלך המעמד.[11]

כך אפשר לקיים את מנהג אכילת הפירות בצורה מסודרת, בלי ליצור ברכות שאינן צריכות ובלי לחשוש בכל פעם שמגישים פרי נוסף.

סדר הקדימה למעשה – דוגמאות שכיחות

המאכלים שלפנינ ומה מברכים תחילה?

תמר ותפוח: על התמר – „בורא פרי העץ”

זית ותמר: על הזית – „בורא פרי העץ”

תמר וענבים: על התמר – „בורא פרי העץ”

תאנה ורימון: על התאנה – „בורא פרי העץ”

תפוח ואגסעל: המין החביב עליו

תמר ובננה: נכון להקדים „העץ”, אלא אם הבננה חביבה עליו יותר

תפוח ושוקולד: „בורא פרי העץ” על התפוח תחילה

בננה וסוכרייה: „בורא פרי האדמה” על הבננה תחילה

עוגה ותמר: „בורא מיני מזונות” על העוגה תחילה

חצי תמר ותפוח שלם: על חצי התמר, משום מעלת שבעת המינים

העיקר שצריך לזכור

כאשר מונחים לפני האדם כמה פירות שברכתם שווה, פרי משבעת המינים קודם לפרי שאינו משבעת המינים, גם אם הפרי האחר חביב עליו יותר. בין חמשת פירות האילן של שבעת המינים סדר הקדימה הוא: זית, תמר, ענב, תאנה ורימון. כאשר אין פרי משבעת המינים, יש להתחשב במעלת הפרי השלם ובפרי החביב לפי כללי ההלכה. כאשר הברכות שונות, יש לדון בכל ברכה בפני עצמה: נכון להקדים „בורא פרי העץ” ל„בורא פרי האדמה”, אלא אם פרי האדמה חביב יותר, ואת שתיהן מקדימים לברכת „שהכל”. לפי פסק הספרדים, תמרים קודמים ליין, ומאכלי דגן שברכתם „מזונות” קודמים לשניהם. כללי הקדימה נאמרו לכתחילה, ואם בירך ברכה נכונה על פרי אחר והתכוון לפטור גם את שאר הפירות, אינו חוזר ומברך.

מקורות והערות

[1] תלמוד בבלי, ברכות מא ע״א; שולחן ערוך, אורח חיים סימן ריא סעיף א; ילקוט יוסף, הלכות ברכות, סימן ריא סעיף א, עמוד תקכד: כאשר ברכות הפירות שוות, יש להקדים פרי משבעת המינים, אף אם פרי אחר חביב יותר.

[2] שולחן ערוך, אורח חיים סימן ריא סעיף א: כאשר אין בין הפירות מין משבעת המינים, מקדימים את החביב, בכפוף לשאר מעלות הקדימה. השולחן ערוך מגדיר חביב כמין שרגיל להיות חביב עליו, אף אם כעת הוא מעוניין במין אחר.

[3] תלמוד בבלי, ברכות מא ע״א; שולחן ערוך, אורח חיים סימן ריא סעיף ד; ילקוט יוסף, הלכות ברכות, סימן ריא סעיפים ב–ג, עמוד תקכה: סדר הקדימה נקבע לפי קרבת המינים למילה „ארץ” שבפסוק. תמרים קודמים לענבים, וסדר פירות האילן הוא זית, תמר, ענב, תאנה ורימון.

[4] שולחן ערוך, אורח חיים סימן ריא סעיפים ה–ו, ובהגהת הרמ״א לסעיף ה; ילקוט יוסף, הלכות ברכות, סימן ריא סעיף ג, עמוד תקכה: מאכלים שברכתם „המוציא” או „בורא מיני מזונות” קודמים לשאר הברכות כמבואר שם. גם בירה העשויה משעורה אינה קודמת לפירות משבעת המינים, משום שברכתה „שהכל”.

[5] בית יוסף, אורח חיים סימן ריא; רמ״א, אורח חיים סימן ריא סעיף ד; ילקוט יוסף, הלכות ברכות, סימן ריא סעיף ג, עמוד תקכה: