טענות כלפי בית הדין

כשאדם היה עד למעשה פשע שהובא בפני בית דין, והנאשם זוכה על ידי בית הדין מכל אשמה אסור לו למתוח ביקורת על פסק הדין. עליו לצאת מתוך הנחה שבית הדין, המורכב מתלמידי חכמים, עשה כמיטב יכולתו כדי לברר את העובדות על פי דרישות ההלכה (לדוגמא ,עדות של שני עדים כשרים) ופסק על פי הדין כמפורש בשולחן ערוך.

אם היה אותו אדם עד יחידי למעשה, אזי עדותו פסולה חרף דבריו המשכנעים. יתר על כן  עליו להשלים עם המציאות שבה מוגבלת היכולת האנושית לדון דין צדק מושלם, ולאמיתו של דבר רק הקדוש ברוך הוא זה המסוגל לתקן את אי- הצדק החברתי.

ברור שאדם שהפסיד בדין אינו יכול להיות אובייקטיבי בהערכתו את פסק הדין. טענות ופקפוקים באשר לטיבו של בית הדין או האשמת הדיינים במשוא פנים, הרי זו במפורש הוצאת שם רע.

בכל זאת אם יש לאדם מקום לחשוש שפסק הדין נקבע כתוצאה מטעות בהליכי הדיון, הוא יכול לשאול בעצת סמכות רבנית ולבקש מן הרב שיברר את העניין