אנו מבקשים בתפילה זו מהקדוש ברוך הוא שיזכור אותנו, את אבותינו, את משיח בן דוד, את ירושלים עיר הקודש ואת כל עם ישראל. מדוע חמש בקשות אלו מסודרות דווקא על פי הסדר הזה?
תשובות:
א. הבקשות מסודרות בסדר עולה של חסד ה' עמנו. אם אנו ראויים להיזכר לטובה בזכות עצמנו מה טוב, אך גם אם איננו ראויים לכך אנו מבקשים להיזכר בזכות אבותינו. גם אם אין זכות אבותינו מספיקה, אנו מזכירים לפני ה' את הבטחתו על ביאת משיח צדקנו. גם אם עדיין לא הגיע זמן גאולתנו אנו מבקשים מה' שיזרז אותה כדי לגאול את ירושלים עיר הקודש מחורבנה. ואם אין די גם בסיבה זו, אנא ממך יעלה "זכרון כל עמך בית ישראל לפניך", לבל יאבד בגלות הארוכה.
ב. בעצם ניתן למנות את מספר הזכרונות כשמונה פרטים. את המשיח ניתן להזכיר גם ללא תואר הלוואי 'בן דוד עבדך', את ירושלים ניתן להזכיר גם ללא התוספת 'עיר קדשך', ואת בית ישראל ללא התוספת 'כל עמך'. שלשה תארים אלו מייצגים שלש זכויות נוספות, בגינן אנו מייחלים להיזכר לטובה לפני ה' בשמונה צורות שונות של זכירה [1], "יעלה ויבוא ויגיע ויראה וירצה וישמע ויפקד ויזכר". כל אחד מפעלים אלו מכוון כנגד אחת משמונה הזכויות האמורות, כדלהלן:
'יעלה' כנגד 'זכרוננו'. בשעה שהקדוש ברוך הוא קובע את גורלנו, אנו מבקשים שיעלו זכויותינו העצמיות לפניו.
'ויבוא' כנגד 'זכרון אבותינו'.זכרון זכויות אבותינו יבוא לעזרתנו.
'ויגיע' כנגד 'זכרון משיח' שאליו מייחלות עינינו, שיגיע במהרה בימינו.
'ויראה' כנגד 'בן דוד עבדך'. בשונה ממשיח בן יוסף שאין ביאתו גלויה וניכרת לכל, ביאת משיח בן דוד תהיה נראית לעין כל באי עולם.
'וירצה' כנגד'זכרון ירושלים', שהיא העיר בה רצה ה' להיות לו למכון שבתו, ככתוב (תהלים קלב יג) "כי בחר ה' בציון אוה למושב לו". עיר זו היא גם מושא שאיפתו ורצונו של עם ישראל, ככתוב (שם קב טו) "כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחוננו".
'וישמע' כנגד 'עיר קדשך'. כאשר תשוב השכינה לשרות על ציון וירושלים ותתגלה קדושתה, ישמעו בה קולות מרנינים, כמאמר הנביא (ירמיה לג י-יא) "כה אמר ה', עוד ישמע במקום הזה אשר אתם אומרים חרב הוא מאין אדם ומאין בהמה, בערי יהודה ובחצות ירושלם הנשמות מאין אדם ומאין יושב ומאין בהמה. קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה, קול אמרים הודו את ה' צבאות, כי טוב ה' כי לעולם חסדו" וגו'.
'ויפקד' כנגד 'זכרון כל עמך'. גאולת עם ישראל מופיעה בתורה בלשון פקידה, כדברי יוסף אל אחיו (בראשית נ כד). "ואלוקים פקד יפקד אתכם, והעלה אתכם מן הארץ הזאת אל הארץ אשר נשבע לאברהם ליצחק וליעקב". גם ציווי ה' אל משה אודות הגאולה נאמר בלשון זו, "פקוד פקדתי אתכם ואת העשוי לכם במצרים" (שמות יג יט).
'ויזכר' כנגד 'בית ישראל'. אל מול אמירת אויבי ישראל "לכו ונכחידם מגוי, ולא יזכר שם ישראל עוד" (תהלים פג ה), אנו מצהירים היו לא תהיה, אלא 'יזכר לעד עמך בית ישראל'.
ג. בנוסח הרמב"ם (סדר תפילות, נוסח הברכות האמצעיות) לתפילה זו, "זכרון ירושלים עיר קדשך" קודם ל"זכרון משיח בן דוד עבדך". לפי נוסח זה ניתן לומר, ששלושת הפעלים הראשונים "יעלה ויבוא ויגיע' מקבילים לשלושת הזכרונות האחרונים, ירושלים, משיח, ובית ישראל. 'יעלה' כנגד האמור על ירושלים, "תדבק לשוני לחכי אם לא אזכרכי, אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי" (תהלים קלז ה). 'ויבוא' כנגד האמור על המשיח, "שמע נא יהושע הכהן הגדול אתה ורעיך היושבים לפניך, כי אנשי מופת המה, כי הנני מביא את עבדי צמח" (זכריה ג ח), ו'צמח' הוא המשיח. 'ויגיע' כנגד עם ישראל המצפים לביאת המשיח, שעליהם נאמר (דניאל יב יב) "אשרי המחכה ויגיע לימים אלף שלש מאות שלשים וחמשה".
ד. סדר חמשת הזכרונות הינו כרונולוגי, על פי מה שצפוי לנו בעתיד. קודם ניגאל בעצמנו, ורק אחר כך יקומו אבותינו בתחיית המתים. קודם יבוא משיח צדקנו, ואחר כך יבנה בית המקדש בירושלים, ולבסוף יתקבצו ויבואו כל גלויות עמך בית ישראל לארצם [2].
ה. סדר הזכרונות מקביל לסדר בו אנו מזכירים אותם בתפילת שמונה עשרה. בברכה הראשונה אנו אומרים תחילה 'אלוקינו', ואחר כך 'אלוקי אבותינו'. לאחר מכן באה ברכת קיבוץ גלויות, אחריה ברכת בונה ירושלים, ולבסוף התפילה לצמיחת קרן דוד עבדך. אמנם בתפילת יעלה ויבוא הנאמרת לאחר שלש ברכות אלה, אנו מזכירים אותן בסדר הפוך. קודם את זכרון משיח בן דוד הסמוכה יותר ל'יעלה ויבוא', לאחר מכן את זכרון ירושלים המרוחקת יותר, ולבסוף את זכר עם ישראל שהוא כנגד ברכת קיבוץ גלויות המרוחקת עוד יותר.
ו. חמשת הזכרונות נאמרים בסדר עולה של קדושה, בהתאם לקביעת חז"ל (ברכות כח א), 'מעלין בקודש ואין מורידין'. תחילה קדושת האדם שנברא בצלם אלוקים. למעלה ממנה קדושת אבותינו מנוחתם עדן שכבר הזדככו מחומר הגוף, ונשמתם חוסה על כנפי השכינה. למעלה ממנה קדושת המשיח, שנשמתו ממקור גבוה ונשגב ביותר. למעלה ממנה קדושת ירושלים ששורה עליה השכינה הקדושה. ולבסוף 'קדושת עמך בית ישראל' שהיא כוללת את כל ששים ריבוא נשמות הקדושה שנכללו באדם הראשון, יציר כפיו של הקדוש ברוך הוא בכבודו ועצמו [3].
[1] המספר שמונה מסמל את המרחק שבין שמים לארץ שעל תפילותינו לעשות, מתחתית הארץ, דרך שבעת הרקיעים, ועד לכסא הכבוד הנמצא ברקיע השביעי (ראה חגיגה יב ב). לחילופין, המספר שמונה מייצג את העל טבעי. אנו מבקשים מה' שינהג עמנו למעלה מדרך הטבע.
[2] אמנם לפי סדר זה מן הראוי היה להזכיר את זכרון אבותינו הרומז על תחיית המתים רק לאחר ביאת המשיח ובנין בית המקדש, שהרי תחיית המתים הינה השלב הסופי של הגאולה העתידה. אך מצד שני מתאים יותר לסמוך את זכרון אבותינו לזכרוננו שלנו.
[3] בשונה מהביטוי המקובל ברוב המקומות 'בני ישראל', בארבעה מקומות מופיע בתורה הביטוי 'בית ישראל', וכולם בהקשר של קדושת עם ישראל וייחודו מכל העמים. א. בהקשר למזון השמיימי שירד להם במדבר נאמר (שמות טז לא), "ויקראו בית ישראל את שמו מן". ב. "כי ענן ה' על המשכן יומם, ואש תהיה לילה בו, לעיני כל בית ישראל בכל מסעיהם" (שם מ לח). ג. "ואחיכם כל בית ישראל יבכו את השרפה אשר שרף ה'" (ויקרא י ו). ד. "ויבכו את אהרן שלשים יום כל בית ישראל" (במדבר כ כט). לכך ניתן להוסיף כמה כתובים מן הנביאים: "לא נפל דבר מכל הדבר הטוב אשר דבר ה' אל בית ישראל הכל בא" (יהושע כא מג). "וינהו כל בית ישראל אחרי ה'" (שמואל א' ז ב). "כי כרם ה' צבאות בית ישראל" (ישעיה ה ז).
תפילה
תפילות ימים נוראים
יעלה ויבוא | נשיאת עינינו לה' סיבה למילוי בקשותינו