א. מאותה סיבה שנבחר מזמור זה לשיר של יום ראשון שהוא תחילת השבוע, מן הראוי לאומרו בראש השנה שהוא תחילת השנה. מה גם שהיום בו נברא העולם היה בעצם יום ראשון בשבוע. שני הפסוקים הראשונים של המזמור האמור, עוסקים בבריאת העולם. אמנם מבואר בתוספות (ראש השנה ח א ד"ה לתקופות) שבאחד בתשרי נברא האדם, ולפי זה היום הראשון של ששת ימי בראשית חל בכ"ה אלול. אך גם לדבריהם יש לומר שהטעם לאמירת מזמור זה בליל ראש השנה הוא משום בריאת האדם המוזכרת בתחילתו, במילים 'תבל ויושבי בה'.
ב. ארבעת הפסוקים האחרונים של מזמור זה עוסקים בכבודו של מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא. אחד הנושאים המרכזיים של ראש השנה הוא המלכת הקב"ה למלך על כל הארץ, ועל כן מזמור זה אקטואלי במיוחד ליום זה. כמו כן ראש השנה למלכים הוא באחד בתשרי. אמנם כן הוא במלכי אומות העולם ולא במלכי ישראל (ראה ראש השנה ג א), אך הקדוש ברוך הוא הינו מלך על כל העולם כולו.
ג. המזמור מתאר את האדם השלם בתור "נקי כפים ובר לבב, אשר לא נשא לשוא נפשי, ולא נשבע למרמה". זהו המודל שצריך לעמוד לנגד עינינו, בבואנו לטהר את עצמנו לקראת יום הדין, כדי לצאת זכאים בדינינו.
ד. ביום הראשון של הבריאה היה הקב"ה יחיד בעולמו, ואף המלאכים לא נבראו אלא ביום השני (בראשית רבה ג ח). בדומה לאותו יום ראשון, כך גם בראש השנה יושב הקב"ה על כס המשפט ודן את כל הבריאה, ואין עוד מלבדו בדין.
ה. השאלה "מי יעלה בהר ה' ומי יקום במקום קדשו" מזכירה את השאלה הנשאלת בפיוט 'ונתנה תוקף', "מי יחיה ומי ימות, מי בקיצו ומי לא בקיצו" וכו'. גם על השאלה הנ"ל המוזכרת במזמור עומד האדם לדין בראש השנה.
ו. בראש השנה עינינו נשואות לה' שיאציל עלינו מברכותיו, ויכתבנו בספר ברכה ושלום וחיים טובים. אך יום זה הוא יום הדין, בו נידון האדם על פי מעשיו. המזמור האמור מזכיר לנו עובדה זו. מי הוא זה אשר "ישא ברכה מאת ה' וצדקה מאלוקי ישעו", רק מי שהוא "נקי כפים ובר לבב, אשר לא נשא לשוא נפשי, ולא נשבע למרמה".
ז. אדם הראשון נתן שבעים משנות חייו לדוד המלך, משום שלא הוקצבו לו שנות חיים מעצמו (זוהר חלק א קסח א). לאור זאת כותב המהר"ל (נתיבות עולם נתיב התשובה פרק ד), שעל כן נחשב דוד מבחינה מסויימת לתחילת הבריאה, ובדרגת מצבה הראשוני קודם שנפגמה בחטא עץ הדעת. הגמרא (בבא בתרא יד ב - טו א) אומרת שלא כל מזמורי תהלים חוברו על ידי דוד, אלא יש מהם שנאמרו על ידי עשרה זקנים, ואחד מהם הוא אדם הראשון [1]. המדרש תהלים כותב שמזמור זה הוא אחד מארבעה מזמורים שנאמרו על ידי אדם הראשון [2]. יתכן שמטעם זה אנו אומרים אותו בראש השנה שהוא יום בריאת האדם, כדברי התוספות שהובאו לעיל (תשובה א).
ח. כל מזמור הפותח במילים 'לדוד מזמור' נאמר על ידי דוד לאחר ששרתה עליו השכינה. לעומת זאת המזמורים הפותחים ב'מזמור לדוד', רק לאחר שאמרם שרתה עליו השכינה (פסחים קיז א). אמירת 'מזמור לדוד' בליל ראש השנה באה לעורר אותנו להכנה עצמית כראוי לתפילות יום הדין, ולא לחכות להתעוררות שתבוא לנו מכח התפילה. יש להקדים את ההתעלות לתפילה, ולא להיפך.
ט. דוד המלך חיבר מזמור זה כדי שישוררוהו בחנוכת בית המקדש (אבע"ז ורד"ק שם). לפי זה 'הר ה'' הוא הר המוריה שקנה אותו דוד מארונה היבוסי, כדי לבנות עליו את בית המקדש. אך לא זכה דוד לבנותו בעצמו, אלא שלמה בנו הוא זה שבנאו. בזמן הזה שבעוונותינו חרב בית מקדשנו, ואין בידינו לעלות וליראות לפניו בקרבנות היום, אנו מעוררים באמירת מזמור זה את זכותו של דוד, שאף שלא עלה בידו לבנות את הבית, מכל מקום נקרא על שמו, משום שמסר את נפשו עליו, ככתוב (תהלים ל א) "מזמור שיר חנוכת הבית לדוד" (מכילתא מסכתא דשירה פרשה א).
[1] אך מכל מקום הספר כולו מיוחס לו ונקרא על שמו, כדברי המדרש (קהלת רבה ז ד): אף על פי שעשרה בני אדם אמרו ספר תהלים, מכלהון [-מכולם] לא נאמר על שמותם, אלא על ידי דוד מלך ישראל. משלו משל, למה הדבר דומה, לחבורה של אנשים המבקשת לומר הימנון למלך. אמר להם המלך, כולכם נעימים, כולכם חסידים, כולכם משובחים לומר הימנון לפני, אלא איש פלוני יאמר על ידי כולכם, למה שקולו ערב. כך בשעה שבקשו עשרה צדיקים לומר ספר תהלים, אמר להם הקדוש ברוך הוא, כולכם נעימים וחסידים ומשובחים לומר הימנון לפני, אלא דוד יאמר על ידי כלכם, למה שקולו ערב. הדא הוא דכתיב (שמואל ב' כג א) 'ונעים זמירות ישראל'.
[2] אך רש"י (בבא בתרא שם ד"ה על ידי אדם) כותב, שאמר את מזמור קל"ט, בו נאמר (פסוק טז) 'גלמי ראו עיניך' (רש"י ב"ב יד: ד"ה על ידי אדם). ורבינו גרשום (שם) כתב על פי המדרש (בראשית כב יג), שאמר אדם הראשון 'מזמור שיר ליום השבת' (תהלים צב א).
תפילה
תפילות ימים נוראים
יעלה ויבוא | נשיאת עינינו לה' סיבה למילוי בקשותינו