למה צריך "משנה תורה"?

סוד הכפילות

חומש דברים נקרא גם "משנה תורה". הביטוי "מִשְׁנֶה" מופיע בתורה כמה פעמים בעניינים שונים, וזו הזדמנות לברר את משמעותו.

בספר בראשית (מג, יב), לאחר שיוסף שם לאחיו את כספם באמתחתם, יעקב מצווה אותם להשיב לו את כספו: "וְכֶסֶף מִשְׁנֶה קְחוּ בְיֶדְכֶם" – בנוסף לכסף שהם לקחו לקניית אוכל הם לוקחים כסף נוסף והוא נקרא "משנה". יוסף עצמו קיבל מפרעה מינוי להיות "משנה למלך", וכך גם נאמר על מרדכי היהודי שהיה "מִשְׁנֶה לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ". בפרשיית המן נאמר על הכמות הכפולה שנדרשו העם ללקוט עבור השבת: "וְהָיָה מִשְׁנֶה עַל אֲשֶׁר יִלְקְטוּ יוֹם יוֹם". זכר לכך, אנו אף בוצעים כל שבת על שתי חלות המכונות "לחם משנה". מהו אותו "משנה"?

"משנה" מורה על סוד שקיים כאן. אם אנו פוגשים דבר שחוזר על עצמו, כנראה הוא שייך לעולם הסוד, משהו שאי אפשר לראות באופן הנגלה, כפי שכותב המהר"ל (גבורות ה', סג):

עומר כפול לא היה אלא בשבת, מפני שכל ענין השבת כפול, והטעם ידוע למבינים ענין הכפילות ואין כאן מקומו.

דבריו של המהר"ל מובנים, שהרי אם יש דבר מה שקיים כבר במציאות, מדוע להכפיל אותו? כך למשל ב"לחם משנה", אם יש כבר חלה אחת, מדוע צריך עוד אחת בדיוק אותו דבר? אם ספר "משנה תורה" הוא רק חזרה על ארבעת החומשים שקדמו לו, מה תועלת יש בו? לכן מוכרחים לומר, שכאשר במציאות הנגלית נראה שאין חידוש בדבר שנכפל, כנראה יש פה סוד שמסתתר מאחורי הקלעים. מהו אפוא הסוד?