מנהגי ט״ו בשבט | תחנון, תענית, תפילה ולימוד

האם אומרים תחנון בט״ו בשבט?

בט״ו בשבט אין אומרים וידוי ותחנון בתפילת שחרית ובתפילת מנחה. כך נפסק בשולחן ערוך, שט״ו בשבט הוא מן הימים שאין נופלים בהם על פניהם. לכן משמיטים את סדר הווידוי ונפילת אפיים הנאמר בדרך כלל בתפילה.[1]

גם בתפילת מנחה של יום י״ד בשבט, שהוא היום שלפני ט״ו בשבט, מנהג הספרדים שלא לומר תחנון. נמצא שכבר במנחה של ערב ט״ו בשבט מתחילים לנהוג בהשמטת התחנון, אף שיום ט״ו בשבט עצמו מתחיל רק בשקיעת החמה.[2]

כאשר ט״ו בשבט חל בשבת, אין אומרים „צדקתך צדק” בתפילת מנחה של שבת, מפני שזהו יום שאין אומרים בו תחנון.[3]

חשוב לדעת שהשמטת התחנון אינה משנה את שאר נוסח התפילה. מתפללים את תפילות היום כרגיל, ואין מוסיפים בהן נוסח מיוחד לט״ו בשבט.

האם מותר להתענות בט״ו בשבט?

אין מתענים בט״ו בשבט, מפני שזהו אחד מראשי השנים שנקבעו במשנה, ונוהגים בו כיום שאין להתענות בו. לכן אדם הרוצה לקבל על עצמו תענית יחיד אינו קובע אותה ליום זה.[4]

גם במקומות שנהגו שהחתן מתענה ביום חופתו, כאשר החופה חלה בט״ו בשבט אין החתן מתענה. אולם לפי מנהג הספרדים, כפי שמבואר בילקוט יוסף, אין החתן מתענה ביום חופתו גם בשאר ימות השנה.[5]

אדם שקיבל על עצמו תענית בנדר, או שיש לו חיוב תענית מיוחד, אינו רשאי להחליט בעצמו לבטל את נדרו או לשנותו בלי לברר את הדין, מפני שלנדרי תענית קיימים כללים נוספים.

האם מוסיפים תפילה מיוחדת בט״ו בשבט?

אין חיוב לומר תפילה מיוחדת בט״ו בשבט, ואין מוסיפים בתפילת העמידה או בברכת המזון „יעלה ויבוא” או „על הניסים”. נוסח התפילה נשאר כפי שהוא בכל יום חול, מלבד השמטת התחנון כאמור.

אמנם בקהילות שונות נהגו לומר בט״ו בשבט תפילות ובקשות הקשורות לפירות האילן, לברכת הארץ ולהצלחת היבול. אחד המנהגים המוכרים הוא לומר תפילה על אתרוג נאה ומהודר לחג הסוכות. אולם תפילות אלה הן בגדר מנהגים ובקשות, ואינן חלק מחייב מסדר התפילה.

מי שרוצה לומר תפילה אישית להצלחתו ולהצלחת בני ביתו, או להודות לה׳ על פירות הארץ, רשאי לעשות כן במסגרת המותרת על פי ההלכה. אולם אין להציג נוסח שחובר במשך הדורות כאילו הוא תפילה שחייבו חז״ל לומר ביום זה.

האם יש מצווה לאכול פירות בט״ו בשבט?

נוהגים להרבות באכילת מיני פירות האילן בליל ט״ו בשבט, ובייחוד מפירות שנשתבחה בהם ארץ ישראל. מנהג זה הובא בדברי הפוסקים, ובילקוט יוסף כתב שהוא מנהג יפה, שבא להראות את חשיבותו של היום כראש השנה לאילנות ולברך על הפירות את הברכות הראויות להם.[6]

עם זאת, אין חובה לאכול מספר מסוים של פירות, ואין חיוב לאכול דווקא את כל שבעת המינים. גם אין חובה לערוך סדר מיוחד או להכין שולחן עמוס בפירות. מי שאוכל כמה מיני פירות ומברך עליהם כהלכה נוהג במנהג יפה של היום, ומי שאינו אוכל פירות מסיבה כלשהי אינו מבטל בכך מצווה מחייבת.

יש להקפיד שלא להפוך את מנהג אכילת הפירות לסיבה לברכות שאינן צריכות. כאשר כמה פירות נפטרים בברכה אחת, אין לברך על כל אחד מהם בנפרד רק כדי להרבות בברכות. כמו כן, יש לוודא שהפירות כשרים, שאין בהם חשש ערלה או תרומות ומעשרות שלא הופרשו כדין, ושהם נבדקו מפני חרקים כאשר הדבר נדרש.[7]

האם יש מנהג מיוחד ללמוד תורה בט״ו בשבט?

יש הנוהגים לערוך סדר לימוד בליל ט״ו בשבט, הכולל פסוקים מן התורה, קטעי משנה ומאמרי הזוהר העוסקים בפירות האילן ובמשמעות היום. לצורך כך נדפס גם הספר „פרי עץ הדר”, ובו סדר לימוד ואכילת פירות המתאים למנהגי היום.

בילקוט יוסף מובא מנהג הלימוד, ומודגש שראוי ללמוד את הדברים בהבנה ככל האפשר, ובמיוחד לעסוק בהלכות השייכות לט״ו בשבט, כגון דיני ערלה, תרומות ומעשרות וסדר הקדימה בברכות.[8]

אין חובה ללמוד דווקא מתוך ספר מסוים או להשלים סדר ארוך של קטעי לימוד. מי שמעדיף ללמוד במשך זמן קצר הלכות מעשיות הנוגעות לפירות ולברכותיהם, עושה בכך דבר ראוי ומועיל. גם לימוד משפחתי קצר, שבו מסבירים לילדים על שבעת המינים, על חשיבות הברכות ועל מצוות התלויות בארץ, יכול להעניק ליום משמעות מיוחדת.

כאן חשוב לזכור שהעיקר אינו כמות הקטעים שקוראים, אלא ההבנה והתועלת שמפיקים מהם. אדם שלמד הלכה אחת היטב ויודע כיצד לנהוג בעקבותיה, עשוי לקחת מט״ו בשבט ידיעה שתלווה אותו במשך השנה כולה.

האם מותר לעבוד ולעשות מלאכה בט״ו בשבט?

ט״ו בשבט אינו יום טוב האסור במלאכה, ולכן מותר לעבוד בו, לערוך קניות, לנסוע ולעסוק בשגרת החיים הרגילה. אין בו חובת שביתה ממלאכה, ואין חובה לערוך סעודת חג.

אולם מאחר שזהו יום בעל משמעות מיוחדת בלוח השנה, ראוי למי שיכול להקדיש בו זמן מסוים ללימוד תורה, לאכילת פירות בברכה ובהודיה לה׳, ולהתבוננות בטובת הארץ ובפירותיה. כך ניתן להעניק ליום תוכן ומשמעות בלי להוסיף עליו איסורים או חיובים שלא נקבעו בהלכה.

כיצד נכון לציין את ט״ו בשבט למעשה?

הדרך הנכונה לציין את היום אינה מחייבת הכנות מרובות או הוצאות גדולות. אפשר להתפלל כרגיל תוך השמטת התחנון, להכין כמה פירות כשרים ובדוקים, לברך עליהם כהלכה וללמוד מעט מענייני היום. משפחה המעוניינת להרחיב יכולה לערוך סדר ט״ו בשבט, לקרוא פסוקים על שבעת המינים ולשלב דברי תורה קצרים על הכרת הטוב ועל המצוות התלויות בארץ.

כך הופך היום להזדמנות להוסיף לימוד והודיה, מבלי להפוך את המנהגים לחובות. גם מי שאינו מקיים סדר ארוך יכול לציין את ט״ו בשבט בצורה מכובדת ומשמעותית, ולזכור שהשפע שאנו נהנים ממנו במשך השנה הוא מתנה מאת הקדוש ברוך הוא.

העיקר שצריך לזכור

בט״ו בשבט אין אומרים וידוי ותחנון, ואף במנחה שלפניו מנהג הספרדים שלא לאומרם. אין מתענים ביום זה, ואין בו איסור מלאכה או תוספת מחייבת בתפילה. נוהגים להרבות באכילת פירות האילן וללמוד מענייני היום, אך אין חובה לערוך סדר מיוחד או לאכול מספר קבוע של פירות. העיקר הוא לקיים את מנהגי היום מתוך שמחה והודיה לה׳, תוך הקפדה על הלכות הברכות וכשרות הפירות.

מקורות והערות

[1] שולחן ערוך, אורח חיים סימן קלא סעיף ו: פסק שאין נופלים על פניהם בט״ו בשבט. ילקוט יוסף, מועדים, הלכות ט״ו בשבט, עמוד רמח: אין אומרים וידוי ונפילת אפיים בט״ו בשבט.

[2] ילקוט יוסף, מועדים, הלכות ט״ו בשבט, עמוד רמח; קיצור שולחן ערוך ילקוט יוסף, הלכות ומנהגי ט״ו בשבט, סעיף ג: המנהג שלא לומר וידוי ונפילת אפיים במנחה של י״ד בשבט.

[3] ילקוט יוסף, מועדים, הלכות ט״ו בשבט, עמוד רמח; קיצור שולחן ערוך ילקוט יוסף, שם, סעיף ג: אם חל ט״ו בשבט בשבת, אין אומרים „צדקתך צדק” בתפילת מנחה.

[4] משנה, ראש השנה פרק א משנה א: ט״ו בשבט הוא ראש השנה לאילנות כדעת בית הלל. שולחן ערוך, אורח חיים סימן תקעב סעיף ג, בדיני הימים שאין גוזרים בהם תענית; ילקוט יוסף, מועדים, הלכות ט״ו בשבט, עמוד רמז: