פרק א | מהו היצר הרע? להכיר את הכוח שמתמודד איתנו מבפנים

פרק א | מהו היצר הרע? להכיר את הכוח שמתמודד איתנו מבפנים | למעשה

המושג "יצר הרע" מוכר כמעט לכל אדם מגיל צעיר, אבל דווקא משום שהוא מוכר כל כך, לפעמים משתמשים בו בלי לעצור ולשאול מה הוא באמת אומר. האם היצר הרע הוא רק "קול" שאומר לאדם לעבור עבירה? האם הוא אותו דבר כמו תאווה? האם כל רצון טבעי הוא יצר הרע? ומה המשמעות של העובדה שגם אדם שרוצה מאוד לעשות טוב ממשיך להרגיש מאבק פנימי?

הבירור הזה חשוב מפני שאם האדם מבין לא נכון את היצר, הוא גם עלול להבין לא נכון את עצמו. הוא עלול לחשוב שעצם העובדה שיש בו רצונות מנוגדים, חולשות או משיכות שאינן תואמות את מה שהוא רוצה להיות – מוכיחה שהוא נכשל. אבל התורה וחז"ל מציגים תמונה אחרת: המאבק בין רצונות שונים הוא חלק מעצם מצבו של האדם, ועבודתו איננה להיות אדם שאין בו יצר – אלא אדם שלומד להנהיג אותו.

האדם נברא עם מאבק פנימי

חז"ל דורשים את לשון הפסוק "וייצר ה' אלקים את האדם" ורואים בה רמז לשני יצרים באדם – יצר טוב ויצר רע. במסכת ברכות מובאת הדרשה על שתי היצירות, ובהמשך מתואר המתח שבין רצונו של האדם לבין רצון קונו. [1] עצם העובדה שחז"ל מציגים את האדם כיצור שבתוכו קיימות משיכות שונות מלמדת שהמאבק אינו תקלה צדדית אלא חלק מן המבנה האנושי.

אדם יכול לדעת היטב מה נכון ובכל זאת להרגיש משיכה לכיוון אחר. הוא יכול לרצות להתפלל בכוונה ובאותו זמן לרצות לסיים מהר. הוא יכול לרצות לשמור על הפה ובכל זאת להרגיש דחף להגיב. הוא יכול להחליט לקום בזמן ובאותו רגע לרצות להמשיך לישון. שני הרצונות יכולים להיות אמיתיים באותו אדם. השאלה היא איזה מהם יקבל את ההנהגה.

היצר הרע אינו רק רצון לדבר אסור

כאשר אומרים "יצר הרע", קל לדמיין רק פיתוי לדבר אסור. אבל חז"ל משתמשים במושג בצורה רחבה יותר. בראשית רבה דורש את הפסוק "והנה טוב מאוד" גם על היצר הרע, ומסביר שאלמלא אותו כוח האדם לא היה בונה בית, נושא אישה, מוליד ילדים או עוסק במסחר. [2] כלומר, חלק מן הכוחות שנקראים "יצר הרע" הם גם הכוחות שמניעים את האדם לפעול, לרצות, ליצור, לבנות ולהשיג.

הדבר דורש דיוק. חז"ל אינם אומרים שכל מה שהיצר מושך אליו הוא טוב. הם מלמדים שכוחות כמו רצון, שאיפה, תחרות, תאווה ודחף לפעול אינם בהכרח רעים מצד עצם קיומם. השאלה היא מי מנהיג אותם ולאן הם מופנים.

אותו כוח יכול לדחוף אדם להתפרצות כעס, והוא יכול גם לתת לו עוצמה להגן על אדם חלש. אותו רצון להצליח יכול להפוך לגאווה וקנאה, והוא יכול גם להניע להתמדה ולעשייה. הרצון אינו בהכרח הבעיה; פעמים רבות הבעיה היא הכיוון שלו.

לכן המטרה אינה "להרוג את היצר"

אם היצר כולל גם כוחות חיים שהאדם זקוק להם, ברור שעבודת האדם אינה למחוק כל רצון חזק. המטרה היא לשלוט, לכוון ולסדר.

כבר בפרשת בראשית נאמר לקין: "ואליך תשוקתו ואתה תמשל בו." [3] הפסוק אינו מבטיח שלא תהיה תשוקה. הוא אומר שיש לאדם אפשרות למשול בה.

הנקודה הזאת משנה את כל היחס להתמודדות. אדם אינו צריך להיבהל מכך שעלה בו רצון שאינו נכון. השאלה האמיתית היא מה הוא עושה אחרי שהרצון הופיע.

היצר יכול לדבר.

הוא לא חייב להחליט.

עצם ההתמודדות אינה סימן שאני אדם רע

יש אנשים שכאשר הם חווים שוב את אותו ניסיון אומרים לעצמם: "אם אחרי כל מה שלמדתי אני עדיין רוצה את זה, כנראה שלא השתניתי באמת."

אבל חז"ל מתארים את היצר ככוח שמתחדש ומתמודד עם האדם שוב ושוב. במסכת קידושין אומר רבי יצחק: "יצרו של אדם מתחדש עליו בכל יום", ורבי שמעון בן לוי מוסיף שהיצר "מתגבר עליו בכל יום". [4]

כלומר, גם אדם שעבד על עצמו אינו אמור לצפות בהכרח שהמאבק ייעלם לחלוטין. לפעמים ההתמודדות עצמה חוזרת בצורה חדשה.

התקדמות אינה תמיד מצב שבו כבר אין ניסיון.

לפעמים ההתקדמות היא שהאדם מזהה אותו מוקדם יותר, נופל בו פחות, קם ממנו מהר יותר, או מצליח לבחור נכון במקום שבו בעבר לא הצליח.

היצר אינו זהה לזהות שלי

אחת הטעויות המזיקות ביותר היא לומר: "אם אני רוצה משהו לא נכון, זה אומר שזה מי שאני."

אבל רצון הוא לא זהות.

מחשבה היא לא זהות.

דחף הוא לא זהות.

העובדה שעולה בי כעס אינה אומרת "אני כעסן" במובן שאין לי בחירה. העובדה שעלתה קנאה אינה אומרת שאני חייב לפעול מתוכה. העובדה שאני מרגיש משיכה לדבר שאינני רוצה לעשות אינה אומרת שזהו הרצון היחיד או העמוק ביותר שלי.

האדם הוא גם מי שמסוגל להתבונן ברצון, לשקול אותו ולבחור אם ללכת אחריו.

זהו אחד ההבדלים החשובים בין "יש בי יצר" לבין "היצר הוא אני."

"בראתי יצר הרע ובראתי לו תורה תבלין"

במסכת קידושין מובא מאמר יסודי: "בראתי יצר הרע ובראתי לו תורה תבלין." [5] חז"ל אינם מציגים את היצר ככוח שהאדם אמור להתמודד איתו רק באמצעות כוח רצון. התורה היא הכלי המרכזי שהקב"ה נתן לאדם כדי ללמוד כיצד להתמודד ולהנהיג את הכוחות שבתוכו.

בהמשך אותה סוגיה נאמר שאם האדם עוסק בתורה אינו נמסר ביד היצר, ונלמד מן הפסוק "ואתה תמשל בו" שיש לאדם אפשרות לשלוט בו. [5]

יש כאן יסוד חשוב מאוד לכל הקטגוריה הזאת: ההתמודדות אינה אמורה להתבסס רק על רגע של גבורה. צריך לבנות מערכת. תורה, הרגלים, סביבה, גדרים, תפילה, מודעות ואופן תגובה נכון בזמן ניסיון – כל אלה חלק מן המאבק.

למה בכלל יש לאדם יצר?

זו שאלה עמוקה, ואין בפרק הזה כוונה לענות עליה בכל עומקה. אבל לפחות נקודה אחת ברורה מדברי חז"ל: אילו לא היה באדם כוח של רצון, משיכה ושאיפה, חלק עצום מן הפעילות האנושית לא היה קיים. [2]

אדם שאין בו שום רצון אינו בהכרח צדיק יותר. הוא פשוט אינו מונע לפעול.

עבודת האדם היא לקחת את הכוחות שקיבל ולהכניס אותם תחת הנהגה.

לא למחוק את הרצון להצליח – אלא לבדוק למה אני רוצה להצליח.

לא למחוק את הרצון להנאה – אלא לדעת מה מותר, מה נכון ומה מנהל אותי.

לא למחוק את הכעס בכל מחיר – אלא ללמוד מתי הוא מופיע ואיך לא לתת לו להשתלט.

היצר הוא כוח.

העבודה היא הכיוון.

יש הבדל בין ניסיון לבין כניעה

גם זו הבחנה חשובה מאוד.

עצם העובדה שהאדם מרגיש משיכה לדבר מסוים אינה עדיין הכניעה ליצר.

יש שלב של ניסיון ויש שלב של פעולה.

אם אדם רואה מאכל שהוא החליט שלא לאכול ומרגיש רצון חזק – זה ניסיון.

אם הוא נפגע ממישהו ומרגיש רצון להחזיר לו – זה ניסיון.

אם הוא עייף ומרגיש רצון לבטל דבר שקיבל על עצמו – זה ניסיון.

האדם אינו צריך להאשים את עצמו על עצם קיום ההתמודדות. הוא צריך ללמוד לזהות את הרגע שבו הוא עובר מן התחושה אל הבחירה.

בפרקים הבאים נעסוק בדיוק בנקודה הזאת: איך היצר עובד, איך הוא הופך מחשבה קטנה למסלול שלם, ואיפה אפשר לעצור אותו לפני שהמאבק נעשה קשה הרבה יותר.

לפעמים דווקא אדם גדול מתמודד יותר

חז"ל אומרים במסכת סוכה: "כל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו." [6] המשפט הזה מלמד שאין למדוד מדרגה רוחנית רק לפי עצם קיומה של התמודדות. לפעמים דווקא ככל שאדם גדל, האחריות שלו גדלה, האפשרויות שלו גדלות וגם ניסיונותיו מקבלים צורה אחרת.

לכן אין מקום לחשוב: "אם אני אדם רציני, לא אמורים להיות לי ניסיונות כאלה."

האדם אינו נמדד רק לפי מה שמושך אותו, אלא גם לפי מה שהוא עושה עם המשיכה הזאת.

המלחמה אינה מתנהלת רק ברגע האחרון

אחת הטעויות שנעסוק בהן בהמשך היא לחכות עד שהניסיון מגיע לשיא ואז לנסות "להיות חזק".

ברוב המקרים ההתמודדות התחילה הרבה קודם.

לפעמים היא התחילה בעייפות, בשעמום, בסביבה מסוימת, במחשבה שהאדם נתן לה להישאר, או בהחלטה קטנה לפתוח לעצמו פתח.

לכן הבנת היצר מתחילה בהבנה שהמאבק אינו רק מול המעשה האסור או הלא נכון. הוא מתחיל הרבה לפני כן.

מי שלומד לזהות את תחילת התהליך אינו צריך תמיד להילחם בסופו.

לא כל התמודדות נראית כמו מאבק דרמטי

יש ניסיונות ברורים: לעשות או לא לעשות.

אבל חלק גדול מעבודת היצר נמצא דווקא בדברים השקטים: לדחות דבר טוב למחר, להסביר לעצמי למה הפעם זה לא חשוב, לעשות מצווה בלי לב, להרשות לעצמי עוד ויתור קטן, או לומר "ככה אני" במקום לעבוד.

לפעמים היצר אינו אומר לאדם: "אל תעשה."

הוא אומר:

"לא עכשיו."

"רק הפעם."

"זה לא כל כך נורא."

"ממילא כבר נכשלת."

"אתה תתחיל מחדש מחר."

ההיכרות עם צורות הפעולה האלה תהיה הנושא של הפרק הבא.

למעשה | להפריד בין הרצון לבין הבחירה

במשך השבוע הקרוב אל תנסה עדיין לתקן ניסיון מסוים. קודם כול למד לזהות את המבנה שלו.

בכל פעם שאתה מרגיש התמודדות, עצור לרגע וכתוב שלושה דברים:

מה אני רוצה עכשיו?

מה אני יודע שנכון לעשות?

מה בחרתי בפועל?

לדוגמה:

"אני רוצה לענות בכעס."

"אני יודע שנכון לעצור."

"בחרתי לשתוק שתי דקות."

או:

אימון שבועי | להכיר את היצר בלי לפחד ממנו

יום ראשון – לזהות רצון. פעם אחת במהלך היום שים לב לרגע שבו אתה רוצה דבר אחד אבל יודע שנכון לעשות דבר אחר. אל תנתח. רק זהה.

יום שני – לתת שם. כאשר עולה התמודדות, נסח אותה בצורה מדויקת: "אני מרגיש כרגע רצון ל________." אל תאמר "אני כזה". תאר את הרצון, לא את הזהות.

יום שלישי – לזהות את הרגע שלפני. שאל מה קרה ממש לפני שהניסיון התחיל. עייפות? פגיעה? שעמום? טלפון? אדם מסוים? מצב מסוים?

יום רביעי – להפריד בין דחף לפעולה. כאשר עולה רצון חזק, המתן רגע לפני שאתה פועל. המטרה אינה בהכרח לנצח כל ניסיון, אלא לחוות שהדחף אינו מחייב פעולה מיידית.