פרק א | מהי ריבית?
16.8.2026מדריך מקיףזמן קריאה · 6 דקות
#ריבית#מבוא
טוען…
טוען תוכן…
הלכהמבוא להבנת חומרת לשון הרע, השלכותיו, והחשיבות וצורך בשמירת הלשון ותיקון הדיבור בכל עת | תמצית מתוך הקדמת החפץ חיים
א. יסודות איסור ריבית
ריבית היא תשלום או טובת הנאה שהלווה נותן למלווה מחמת ההלוואה או תמורת המתנת המעות.
לדוגמה: אדם הלווה לחברו 10,000 ₪, וסיכמו שהלווה יחזיר 11,000 ₪. התוספת של 1,000 ₪ היא ריבית, ואסור לעשות כך בין יהודים ללא אופן המותר על פי ההלכה.
עיקר איסור ריבית נאמר בתורה:
„אֶת כַּסְפְּךָ לֹא תִתֵּן לוֹ בְּנֶשֶׁךְ וּבְמַרְבִּית לֹא תִתֵּן אָכְלֶךָ”
(ויקרא כה, לז).
וכן:
„לֹא תַשִּׁיךְ לְאָחִיךָ נֶשֶׁךְ כֶּסֶף, נֶשֶׁךְ אֹכֶל, נֶשֶׁךְ כָּל דָּבָר אֲשֶׁר יִשָּׁךְ”
(דברים כג, כ).
מקורות: ויקרא כה, לו–לז, דברים כג, כ–כא, רמב"ם הלכות מלווה ולווה ד, א, שולחן ערוך יו"ד קס, א.
אין איסור הריבית מוטל רק על המלווה. גם הלווה צריך להיזהר שלא להיכנס לעסקת ריבית אסורה.
התורה מצווה על שני הצדדים להתרחק מאיסור זה, ובדברי חז"ל והפוסקים נמנו גם אנשים נוספים הקשורים לעסקה, כגון הערב והעדים.
לכן אדם אינו יכול לומר: „אני רק הלווה, והריבית היא באחריות המלווה”. גם הלווה צריך לברר שהעסקה נעשית בדרך המותרת.
מקורות: ויקרא כה, לו–לז, רמב"ם הלכות מלווה ולווה ד, ב, שולחן ערוך יו"ד קס, א.
גם מי שאינו המלווה או הלווה צריך להיזהר שלא לסייע לעסקת ריבית אסורה.
השולחן ערוך כותב: „ואפילו הלוה הנותנו והערב והעדים עוברים”. בדברי הפוסקים מבואר שגם סופר או אדם המשמש כמתווך בעסקה עלול לעבור על איסור של סיוע לעבירה.
לכן אין לחתום כערב על הלוואה בריבית, ואין לסייע ביצירת עסקה כזו ללא בירור הלכתי.
מקורות: רמב"ם הלכות מלווה ולווה ד, ב, שולחן ערוך יו"ד קס, א, ש"ך יו"ד קס, א.
איסור ריבית אינו תלוי במצבו הכלכלי של הלווה.
אין חילוק אם המלווה נותן כסף לעני הזקוק לפרנסתו או לאדם עשיר הזקוק לכסף לצורך עסקיו. עצם הצורך בכסף אינו הופך ריבית למותרת.
מקורות: ויקרא כה, לו, רמב"ם הלכות מלווה ולווה ד, ב, רמ"א יו"ד קס, א.
ריבית דאורייתא היא ריבית האסורה מן התורה.
בדרך כלל מדובר בתוספת שנקבעה מחמת ההלוואה, כגון שהמלווה נותן 10,000 ₪ ומתנה מראש שהלווה יחזיר 11,000 ₪.
הגמרא משתמשת בכלל: „כל אגר נטר ליה – אסור”
כלומר, תשלום הניתן עבור המתנת הממון עשוי להיחשב ריבית.
מקורות: טור יורה דעה סימן קס"א מביא: „כל דבר אסור ללוות בתוספות”, וכן מביא את הכלל „כל אגר נטר לי אסור”.
יש מקרים שאינם נחשבים ריבית מן התורה, אך חכמים אסרו אותם מפני הדמיון לריבית או משום שהם עלולים להביא לידי איסור ריבית של תורה.
מקרים אלו נקראים פעמים רבות אבק ריבית.
חשוב מאוד: העובדה שאיסור מסוים הוא מדרבנן אינה אומרת שהוא דבר קל שאפשר להתעלם ממנו. גם ריבית דרבנן אסורה.
מקורות: שולחן ערוך יורה דעה סימן קס"א עוסק בהבחנה בין ריבית של תורה לבין אבק ריבית.
"אבק ריבית” הוא שם למקרים שחכמים אסרו משום ריבית, אף שאינם ריבית קצוצה מן התורה.
אחד ההבדלים המרכזיים בין ריבית קצוצה לבין אבק ריבית הוא בדיני השבת הריבית וביכולת בית דין להוציא אותה מן המלווה.
אין ללמוד מכך שכל מקרה של אבק ריבית מותר בדיעבד, גם אבק ריבית הוא איסור, ויש להיזהר ממנו.
מקורות: שולחן ערוך יורה דעה סימן קס"א.
ריבית אינה אסורה רק לאחר שהכסף כבר ניתן.
אם אדם יודע שהוא עומד לבקש הלוואה מחברו, והוא מתחיל לתת לו מתנות או טובות הנאה בגלל ההלוואה העתידה, הדבר נקרא ריבית מוקדמת.
לדוגמה: אדם אומר לחברו: „אני רוצה לבקש ממך הלוואה בחודש הבא, ולכן הבאתי לך מתנה”.
ריבית קצוצה היא ריבית שנקבעה מראש כתנאי להלוואה.
לדוגמה:
אדם אומר לחברו: "אני מלווה לך 10,000 ₪, ובתנאי שתחזיר לי בעוד שנה 11,000 ₪”.
התוספת של 1,000 ₪ נקבעה מראש כתמורה על ההלוואה, ולכן זהו מקרה מובהק של ריבית קצוצה.
מקורות: שולחן ערוך יורה דעה סימן קס"א.
מה פירוש „אגר נטר”?
„אגר נטר” פירושו שכר עבור המתנת הממון.
כלומר, אדם מקבל תשלום נוסף משום שהמלווה הסכים להמתין עם קבלת כספו.
זהו אחד המושגים המרכזיים ביותר בהלכות ריבית.
לדוגמה:
אם אדם חייב לחברו 10,000 ₪, והחבר אומר:
ריבית מוקדמת היא מתנה או טובת הנאה שהלווה נותן למלווה לפני ההלוואה, כאשר הדבר נעשה בגלל הרצון לקבל את ההלוואה.
לדוגמה:
שמעון מבקש מראובן הלוואה.
לפני שראובן הלווה לו, שמעון שולח לו מתנה מיוחדת ואומר או רומז שהמתנה היא משום שראובן עומד להלוות לו.
חז"ל אסרו זאת משום שהיא נחשבת טובת הנאה הניתנת בקשר להלוואה.
מקורות: שולחן ערוך יורה דעה סימן קס סעיף ו', "אסור להקדים הרבית או לאחר אותו”.
ריבית מאוחרת היא מתנה או טובת הנאה שהלווה נותן למלווה לאחר שסיים לפרוע את ההלוואה, משום שהכסף היה בידו במשך תקופת ההלוואה.
לדוגמה:
ראובן הלווה לשמעון 5,000 ₪.
שמעון החזיר את כל ההלוואה.
לאחר ההחזר, שמעון נותן לראובן מתנה מיוחדת ואומר שהיא ניתנת כהוקרה על כך שהלווה לו את הכסף.
גם לכך יש דיני ריבית.
מקורות: שולחן ערוך יורה דעה קס סעיף ו'.
ריבית אינה חייבת להיות דווקא כסף או חפץ.
גם טובת הנאה או שירות שהלווה נותן למלווה בגלל ההלוואה עלולים להיחשב ריבית.
לדוגמה:
אדם אינו רגיל להקדים שלום לחברו, ולאחר שהחבר הלווה לו כסף הוא מתחיל להקדים לו שלום במיוחד משום ההלוואה.
זה נקרא ריבית דברים.
וכן אסור למלווה לבקש מן הלווה טובות מסוימות שלא היה מבקש ממנו אלמלא ההלוואה.
מקורות: טור יורה דעה סימן קס, שולחן ערוך יורה דעה סימן קס סעיפים ו–י"ב.
אחד היסודות החשובים ביותר בהלכות ריבית הוא:
ריבית אינה חייבת להיות כסף.
תוספת כספית, מתנה, שירות, טובת הנאה, עבודה או אפילו יחס מיוחד – כל אלו עלולים להיות חלק מדיני ריבית כאשר הם ניתנים מחמת ההלוואה.
לכן אין להסתכל רק על השאלה:
„האם הלווה מחזיר יותר כסף?”
אלא צריך לבדוק:
האם המלווה מקבל טובת הנאה כלשהי בגלל שהלווה קיבל ממנו את הכסף?
מקורות: טור יורה דעה סימן קס.
דיני ריבית החמורים שעליהם אנו עוסקים בפרק זה נוגעים בעיקר להלוואה בין ישראל.
ההלכות משתנות כאשר מדובר בהלוואה לגוי, ויש לכך דינים מיוחדים.
לכן אין להסיק מהלכה הנוגעת להלוואה לגוי לגבי הלוואה בין יהודים.
מקורות: שולחן ערוך יורה דעה סימן קנ"ט.
היתר עסקא הוא הסדר הלכתי שנועד לאפשר התקשרויות כספיות שבהן יש רווחים ותשלומים, באמצעות מבנה של עסקה ולא של הלוואה רגילה, בהתאם לכללי ההלכה.
אין להסתפק בכך שמסמך נקרא „היתר עסקא”, צריך לדעת מה תוכנו, כיצד הוא נוסח והאם הוא מתאים לעסקה שעליה הוא חל.
הערה חשובה: את דיני היתר עסקא נלמד בפרק נפרד, לאחר שנכיר היטב את יסודות איסור הריבית.
"אם תשלם לי עכשיו – תשלם 10,000 ₪, אם תשלם בעוד שנה – תשלם 11,000 ₪”,
יש כאן תוספת הנובעת מהמתנת התשלום.
מקורות: טור יורה דעה סימן קס"א: „כל אגר נטר לי אסור”.
אין היתר בכך שהלווה מכנה את התוספת „מתנה”.
כאשר ברור שהמתנה ניתנת מחמת ההלוואה, יש בה חשש ריבית. גם אם הלווה אומר „לא ביקשת ממני, אני נותן לך מרצוני”, צריך לבדוק את נסיבות הנתינה.
מקורות: טור יו"ד קס, שולחן ערוך יו"ד קס, ד–ו, רמב"ם הלכות מלווה ולווה ה.
לא כל טובה שהלווה עושה למלווה היא ריבית.
אם מדובר בדבר שהלווה היה רגיל לעשות גם ללא ההלוואה, או בדבר שהוא חלק מהיחסים הרגילים שבין שני האנשים, אין לומר באופן אוטומטי שהוא ריבית.
אולם אם הטובה נעשית במיוחד בגלל ההלוואה, הדבר אסור.
מקורות: בבא מציעא עה ע"ב, שולחן ערוך יו"ד קס, יא–יב, רמ"א יו"ד קס.
