שבות ושבות דשבות

מדוע חכמים אסרו פעולות נוספות?

חלק מאיסורי השבות נועדו להרחיק את האדם מאיסורי תורה.

אחרים נועדו לשמור על צביונה של השבת.

לכן אין לומר:

"זה רק דרבנן, ולכן מותר."

איסור דרבנן הוא חלק מחיובי שמירת שבת.

מהו שבות דשבות?

"שבות דשבות" הוא מצב שבו קיימים שני צדדים של איסור דרבנן.

דוגמה מרכזית היא אמירה לגוי לבצע פעולה שגם עשייתה על ידי יהודי אסורה רק מדרבנן.

אמירה לגוי עצמה היא שבות, והפעולה המבוקשת אף היא מדרבנן — ולכן מדובר בשבות דשבות.

שבות דשבות במקום מצווה

ילקוט יוסף פוסק ששבות דשבות מותר במקום מצווה בתנאים המבוארים בהלכה [1].

לדוגמה, מותר במקרים מסוימים לומר לגוי להביא פת לצורך סעודת שבת בדרך שבה איסור ההוצאה עצמו הוא מדרבנן [1].

שבות דשבות לצורך חולי

גם במקום חולי יש הקלות רחבות יותר באיסורי דרבנן.

יתרה מכך, בחולה שנפל למשכב אף שאין בו סכנה, ילקוט יוסף פוסק שמותר לומר לגוי לעשות עבורו גם מלאכה האסורה מן התורה [2].

לכן יש להבדיל בין אדם הסובל מאי־נוחות קלה לבין חולה שנפל למשכב.

שני שבותים על ידי יהודי

ילקוט יוסף מביא מחלוקת אם שבות דשבות הותר במקום מצווה גם כאשר שני צדדי הדרבנן נעשים על ידי יהודי, ומכריע שניתן לסמוך על המקילים כאשר יש צורך גדול [3].

לכן אין להשתמש בכלל באופן אוטומטי בכל שני איסורי דרבנן.

ההבדל בין שבות לשינוי

שינוי הוא דרך חריגה לבצע פעולה.

שבות הוא שם רחב לאיסור מדרבנן.

מלאכה בשינוי יכולה להיות אחד המקרים שבהם הפעולה אסורה מדרבנן, אך שני המושגים אינם זהים.

איך זה פוגש אותי בשבת?

המושג חשוב במיוחד בדיני:

אמירה לגוי.

חולה שאין בו סכנה.

צורך מצווה.

בין השמשות.

מקום צער וצורך גדול.

הכלל המעשי

שבות = איסור מדרבנן.

שבות דשבות = צירוף שני צדדים של איסור דרבנן.

במקום מצווה, חולי או צורך משמעותי קיימים היתרים מוגדרים.

אין כלל האומר שכל "שבות דשבות" מותר בכל מצב.

מקורות

[1] ילקוט יוסף, שבת כרך ד, סימן שכה — שבות דשבות במקום מצווה.

[2] ילקוט יוסף, סימן שז — מותר לומר לגוי לעשות מלאכה לצורך חולה שאין בו סכנה כאשר נפל למשכב.

[3] ילקוט יוסף, שבת כרך ד — שבות דשבות ששני צדדיו נעשים על ידי ישראל; יש להקל במקום צורך גדול.