תיקון המידות
עבודת תיקון המידות מתחלקת מבחינה היסטורית לשתי תקופות: לפני ספר מסילת ישרים, ולאחריו. ספר מסילת ישרים הוא סיכום של כל הספרים שהיו לפניו ויסוד לכל הבאים אחריו. אותו גאון עולם ומקובל בעל רוח הקודש, הרמח"ל, היה גם שליח אלוהי מיוחד לתיקון מידותיהם של ישראל.
באותו ספר מופלא, קטן בכמות ובעל איכות נוראה, יש כמה הנחות יסוד לכל תיקון מידות.
עיקרון ראשון - אין קפיצת דרך. לא ביום אחד האדם ישנה את טבעו. הוא יכול להפוך את מעשיו בן רגע ואז הוא ישובח מאוד ככובש את יצרו, אך ביחס לשינוי אישיותו, המציאות אין לה כנפיים. עלינו להתאזר בסבלנות, בעבודה מתמדת, ולטפס לאיטנו. וכך הרמח"ל בנה לנו על פי דברי חז"ל סולם של עשר מדרגות.
עקרון שני - אפשר לעלות גבוה, הדרך פתוחה לכל אדם מישראל לעלות גבוה גבוה. כל אדם חייב להיות צדיק, כלומר ממלא חובתו, אבל מה שישפיע נחת רוח לריבונו של עולם הוא שיהיה חסיד, כלומר בעל תשוקה פנימית גדולה לעבוד את ד'. והוא יכול לטפס גבוה עוד יותר, עד קדושה ורוח הקודש, הא כיצד? כל מדרגה מושיטה לו את הדרכים לעלות למדרגה הבאה.
עיקרון שלישי - היזהר לא ליפול. גם כאשר הגעת לאן שהגעת, בעזרת ד', דע שאתה רק בן אדם, לכן אתה עלול ליפול. זאת למדנו מאדם הראשון, שהיה בגן עדן גשמי ורוחני, ובכל זאת נפל, לכן עמוד תמיד על המשמר ואל תירדם בשמירה.
עיקרון רביעי - כלי התיקון הוא השכל. לפי רבנו הגדול הרמח"ל האמצעי לתיקון המידות הוא השכל. כמובן, הוא אינו נגד הרגש או הדמיון ויתר כוחות הנפש, אך העיקר הוא השכל. יש שימוש כפול בשכל:
1. שכל ללמוד היטב מה טוב ומה רע.
2. שכל לבדוק היטב את מצבנו יום יום, לראות מה טוב אצלנו ומה לא ולטכס דרכי תיקון.
יש כללים נוספים רבים אצל הרמח"ל, אך נתעכב על הכלל האחרון ששזור בכל ספר מסילת ישרים בלשונות שונים: יתבונן , יפקח, יסתכל וכו'.
בעבודה זו של תיקון המידות אויבו הגדול של השכל הוא הדמיון. השכל משתדל ועמל קשה להגיע לאמת, לעומת הדמיון שאינו מעוניין כלל באמת. נכון שהשכל גם טועה, אך הוא בודק כל הזמן את עצמו ומתקן טעויותיו כיוון שמטרתו היא להכיר את הדברים כפי שהם באמת. מה שאין כן הדמיון, שמתאר את הדברים איך שאני רוצה שיהיו.
לכן אנשים אוהבים מאד את הדמיון, והעולם מלא אמונות תפלות, טריקים ותחבולות, ושטויות מזיקות. השכל אומר לי: הזוגיות שלך צולעת, כי אינך מתייחס כראוי לאשתך. הדמיון אומר לי: לא, אלא היא אשמה בכל. אם כך, ודאי שהדמיון הרבה יותר נוח ואהוב, וכן הדמיון יאמר לי: אינך בעל גאווה, אינך כעסן ולא תאוותן, אינך עצלן. כמה נעים!
כמובן, יש גם דמיון יוצר, המקדם את העולם ואת המחשבה האנושית, אבל זה אחרי שהוא נבדק על ידי השכל, אשר נתן לו רשות לבוא בקהל.
לכן כבר הרמב"ם פתח במלחמת חרמה נגד כת המדברים. כת ה'כלאס', המותכלמין סברו שכל מה שמגיש הדמיון הוא בהכרח אמת, והוא בוודאי לא ישטה בנו.
לצערנו, מאבק זה בין השכל והדמיון שייך עדיין לימינו, בהם אנו עדים לתופעת 'מנוסת התבונה'. השכל כל כך התפתח בעולם ובכל זאת אנשים התאכזבו ממנו. וזאת למה? כי אינו נותן פתרונות מידיים אלא הוא דומה ל'מי שילוח ההולכים לאט' (ע' אורות, ישראל ותחייתו כד). למשל האדם רואה שהרפואה המודרנית לא פתרה את בעייתו של פלוני לכן הוא פונה אל רופא אליל, בשוכחו שאותה רפואה מודרנית פתרה בעייתם של מיליונים ומיליארדים. לצערנו, גם בתחום המדיני חולמים על פתרונות פלא שאינם מתקנים דבר, רק מקלקלים עוד יותר.
תיקון המידות בנוי על ניצחון השכל על הדמיון, ועל אותה הכרה כפולה, מה באמת טוב ואיפה באמת אני עומד. כל יום אנו מנהלים מאבק של השכל בדמיון ומנצחים. מתי וכיצד? על ידי הווידוי: אשמנו. העוז העליון לומר: אני אשם, הוא פתח לכל הישועות, כי אם אני אשם בזה שקלקלתי, סימן שיש בי כוח לא רק לקלקל אלא גם לתקן. כמה שמחה ועוז נותן הווידוי לאדם, ובעזרתו הוא הולך ומטפס מעלה מעלה, מתקן מידותיו ומשמח אלוהיו.
