תפילות חנוכה ותחנון | מה משתנה בסדר התפילה?
6.10.2026הלכהזמן קריאה · 4 דקות
טוען…
טוען תוכן…
הלכהבימי החנוכה סדר התפילה נשאר ברובו כרגיל, אך יש כמה שינויים קבועים שחשוב לזכור: מוסיפים „ועל הנסים” בעמידה, אומרים הלל שלם בשחרית, אין אומרים וידוי ונפילת אפים, ומשמיטים כמה מזמורים הקשורים לימי תחנון. בשבת חנוכה אין אומרים „צדקתך צדק” במנחה [1]. [2].
בכל שמונת ימי החנוכה אין אומרים וידוי ונפילת אפים, לא בשחרית ולא במנחה [1]. הדין מתחיל כבר במנחה של כ״ד בכסלו, ערב חנוכה, שבה אין אומרים תחנון. לעומת זאת, בשחרית של כ״ד בכסלו אומרים תחנון כרגיל, ואין מנהג הספרדים להשמיטו כבר משחרית ערב חנוכה [1].
כלומר, המעבר המעשי הוא פשוט: בשחרית של ערב חנוכה מתפללים כרגיל, במנחה של ערב חנוכה כבר אין אומרים תחנון, ומכאן ואילך אין אומרים אותו במשך כל שמונת ימי החנוכה.
לא. בימים שבהם אין אומרים וידוי ונפילת אפים, מנהג הספרדים ועדות המזרח שלא לומר גם את המזמור „למנצח יענך ה׳ ביום צרה”, משום שאין ראוי להזכיר „יום צרה” ביום שאין אומרים בו תחנונים [2].
מאותו טעם אין אומרים גם את המזמור „תפילה לדוד הטה ה׳ אזנך ענני”, שבו נאמר „ביום צרתי אקראך” [2].
אין צורך להוסיף קטע חלופי במקום המזמורים שנשמטו. פשוט ממשיכים את סדר התפילה מן המקום הבא בסידור לפי נוסח בית הכנסת.
לכן מי שמתפלל מתוך סידור שבו ההוראות אינן מסומנות בבירור צריך לשים לב במיוחד שלא לומר בטעות תחנון, „למנצח יענך” או „תפילה לדוד” בימי החנוכה.
לאחר תפילת העמידה וחזרת השליח ציבור אין אומרים תחנון. בהמשך התפילה אומרים הלל שלם בברכה בכל שמונת הימים, כפי שנתבאר בפרק הלל, ובימות החול קוראים בתורה בפרשת הנשיאים [3].
בסיום התפילה אומרים את מזמור היום כרגיל. לאחריו אומרים „מזמור שיר חנוכת הבית לדוד”. יש שנהגו בחנוכה לומר רק את „מזמור שיר חנוכת הבית”, אבל המנהג הנכון לפי הסדר הספרדי הוא לומר תחילה את מזמור היום הרגיל ואחריו את „מזמור שיר חנוכת הבית” [3].
בתחילת תפילת שחרית, במקום שבו אומרים במשך השנה „ארוממך ה׳ כי דליתני” לפני „ה׳ מלך”, אין משנים את הפתיחה בחנוכה. מתחילים גם בחנוכה מן הפסוק „ארוממך ה׳ כי דליתני”, ולא מן המילים „מזמור שיר חנוכת הבית לדוד” [3].
את המזמור בשלמותו, מן הפסוק „מזמור שיר חנוכת הבית לדוד”, אומרים רק בסוף התפילה לאחר מזמור היום [3].
כאשר אחד מימי החנוכה הוא ראש חודש טבת, מתפללים מוסף של ראש חודש כרגיל ומוסיפים „ועל הנסים” גם בתפילת המוסף [4]. בסיום התפילה אומרים תחילה „ברכי נפשי”, השייך לראש חודש, ולאחר מכן „מזמור שיר חנוכת הבית לדוד”, משום שראש חודש תדיר יותר מחנוכה ולכן קודם [3].
הלל בראש חודש טבת של חנוכה הוא הלל שלם כדין חנוכה, ולא הלל בדילוג כדין ראש חודש רגיל.
במנחה של כל ימי החנוכה אומרים „ועל הנסים” בעמידה ואין אומרים וידוי ונפילת אפים [1]. גם במנחה של ערב חנוכה אין אומרים תחנון, אף שבשחרית של אותו יום עדיין אומרים [1].
בשבת חנוכה אין אומרים „צדקתך צדק” במנחה. הכלל הוא שכאשר השבת חלה ביום שאילו היה חול לא היו אומרים בו נפילת אפים, אין אומרים „צדקתך” במנחה [1]. [5].
גם כאשר ערב חנוכה חל בשבת, אין אומרים „צדקתך” במנחה של אותה שבת, משום שבמנחה של ערב חנוכה כבר אין אומרים תחנון [1].
כן. אומרים „ועל הנסים” בערבית, שחרית ומנחה בכל שמונת ימי החנוכה, וגם בתפילת מוסף כאשר חנוכה חל בשבת או בראש חודש [4]. את דיני מי ששכח „ועל הנסים” כבר פירטנו בפרק נפרד, ולכן אין צורך לחזור עליהם כאן.
בשחרית של ערב חנוכה ← אומרים תחנון כרגיל.
במנחה של ערב חנוכה ← כבר אין אומרים תחנון.
בכל שמונת ימי החנוכה ← אין וידוי ונפילת אפים.
אין אומרים „למנצח יענך ה׳ ביום צרה” ו„תפילה לדוד”.
בשחרית אומרים הלל שלם.
בסוף שחרית אומרים מזמור היום ואחריו „מזמור שיר חנוכת הבית”.
בראש חודש טבת אומרים „ברכי נפשי” לפני „מזמור שיר חנוכת הבית”.
בשבת חנוכה אין אומרים „צדקתך” במנחה.
רוב נוסח התפילה בחנוכה אינו משתנה. השינויים העיקריים הם תוספת „ועל הנסים”, הלל שלם בשחרית והשמטת קטעי התחנון. כבר ממנחה של ערב חנוכה אין אומרים תחנון, ובמשך כל שמונת הימים אין אומרים גם „למנצח יענך” ו„תפילה לדוד”. בשבת חנוכה אין אומרים „צדקתך”, ובראש חודש טבת משלבים את סדר ראש חודש עם חנוכה לפי הכלל שתדיר קודם.
[1]. ילקוט יוסף, הלכות תפילה, סימן קל״א סעיפים לו–מא, בדיני וידוי ונפילת אפים בימי החנוכה ובמנחה של ערב חנוכה.
[2]. ילקוט יוסף, הלכות תפילה, סימן קל״ב סעיף א, בדין „למנצח יענך ה׳ ביום צרה” ו„תפילה לדוד” בימים שאין אומרים בהם תחנון.
[3]. ילקוט יוסף, הלכות חנוכה, סימן תרפ״ג סעיפים י–יא, בדיני מזמור היום ו„מזמור שיר חנוכת הבית”.
[4]. שולחן ערוך, אורח חיים סימן תרפ״ב סעיפים א–ב, ילקוט יוסף, הלכות חנוכה, סימן תרפ״ב.
[5]. ילקוט יוסף, שבת כרך א׳, סימן רצ״ב, בדין „צדקתך” בשבת שחלה ביום שאין אומרים בו תחנון.