איך מסדרים, מברכים ומדליקים את נרות החנוכה?
6.10.2026הלכהזמן קריאה · 4 דקות
טוען…
טוען תוכן…
הלכהאחרי שהחנוכייה מוכנה והגיע זמן ההדלקה, מסדרים את הנרות לפי מספר הלילה, מברכים את כל הברכות לפני שמתחילים להדליק, ומתחילים בכל ערב בנר החדש שנוסף באותו לילה. לאחר הדלקת הנר הראשון אומרים „הנרות הללו”, וממשיכים בהדלקת שאר נרות ההידור [1].
כאשר החנוכייה מונחת משמאל לפתח, בלילה הראשון מניחים את הנר בצד הימני של החנוכייה. בלילה השני מוסיפים את הנר החדש משמאלו, מתחילים בנר החדש וממשיכים לכיוון ימין. כך עושים בכל ערב, מוסיפים את הנר החדש מצד שמאל ומדליקים תחילה אותו, ואחר כך ממשיכים משמאל לימין [1]. אם אין מזוזה והחנוכייה מונחת מימין לפתח, הסדר משתנה בהתאם למיקום הפתח, כך שבכל ערב מתחילים בנר החדש וממשיכים לכיוון הנרות הקודמים [1].
בלילה הראשון מברכים לפני ההדלקה שלוש ברכות, „להדליק נר חנוכה”, „שעשה נסים לאבותינו בימים ההם בזמן הזה”, ו„שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה”. בשאר הלילות מברכים את שתי הברכות הראשונות בלבד [1]. את כל הברכות מסיימים לפני שמתחילים להדליק, ואין להתחיל את ההדלקה לאחר הברכה הראשונה ולהמשיך לברך תוך כדי ההדלקה.
לאחר שהדליק את הנר הראשון וסילק את ידו ממנו אומר „הנרות הללו אנו מדליקים”, ותוך כדי אמירת הנוסח ממשיך להדליק את שאר נרות ההידור. אין לומר „הנרות הללו” בין הברכות לבין הדלקת הנר הראשון, משום שאין להפסיק בין הברכה להתחלת המצווה [1]. לאחר סיום ההדלקה מנהג טוב לומר „מזמור שיר חנוכת הבית לדוד” [1].
מהברכות ועד שמתחיל להדליק אין להפסיק אפילו ברמז בדבר שאינו קשור להדלקה. אם צריך להביא שמן, גפרור או דבר אחר לצורך ההדלקה, מותר לרמוז, ואם בדיעבד דיבר לצורך ההדלקה אינו חוזר ומברך [1]. לאחר שהודלק הנר הראשון טוב שלא לדבר בדברים שאינם קשורים למצווה עד סיום נרות ההידור, אבל מותר לדבר לצורך ההדלקה. לאחר שהודלק הנר הראשון אפשר גם לענות לקדיש, קדושה ואמן [1].
אם שכח את הברכות ונזכר בלילה השני או באחד הלילות שלאחריו לפני שסיים להדליק את נרות ההידור, רשאי לברך גם אם נשאר לו רק נר הידור אחד להדליק [1]. אבל אם כבר סיים להדליק את כל נרות החנוכה, אינו מברך עוד „להדליק נר חנוכה”, ואפילו אם השמש עדיין לא הודלק.
בלילה הראשון, שבו יש רק נר מצווה אחד, אם שכח את הברכות וכבר הדליק את הנר, אינו מברך לאחר מכן „להדליק נר חנוכה”. עם זאת, כל עוד הוא בתוך זמן הראייה של הנרות יכול לברך את ברכות „שעשה נסים” ו„שהחיינו” בהתאם לדיניהן [1]. הברכות אינן מעכבות את המצווה, ולכן מי שהדליק בלי לברך יצא ידי חובה ואינו מכבה את הנרות כדי להדליק מחדש בברכה.
אם בלילה הראשון שכח „שהחיינו” ונזכר בתוך חצי שעה מן ההדלקה, מברך „שהחיינו” באותו לילה. אם נזכר רק לאחר שעברה חצי שעה, יברך „שהחיינו” בלילה השני בשעת ההדלקה או בתוך חצי שעה מן ההדלקה. אם שכח גם בלילה השני, יכול להשלים את הברכה באחד הלילות הבאים, בשעת ההדלקה או בתוך חצי שעה ממנה [1].
אם בלילה הראשון כלל לא היה בבית והדליקו עליו בני ביתו, כשמדליק בעצמו בלילה השני יכול לברך „שהחיינו” [1].
אם בירך ובטעות הדליק תחילה את השמש, אינו חוזר לברך. ממשיך מיד להדליק את נרות החנוכה על סמך הברכות שכבר בירך, משום שהדלקת השמש קשורה למעשה ההדלקה אף שאינו אחד מנרות המצווה [1].
צריך להחזיק את האש בפתילה עד שרוב החלק היוצא של הפתילה נדלק והשלהבת עולה מאליה. אין די בנגיעה רגעית של האש אם הפתילה עדיין אינה דולקת כראוי [2].
מסדרים את מספר הנרות המתאים לאותו לילה.
מוסיפים את הנר החדש במקום המתאים ומתחילים ממנו.
מברכים את כל הברכות לפני הדלקת הנר הראשון.
בלילה הראשון מברכים שלוש ברכות, ובשאר הלילות שתיים.
מדליקים את הנר הראשון עד שהשלהבת עולה יפה.
אומרים „הנרות הללו” וממשיכים את שאר הנרות.
לאחר ההדלקה אפשר לומר „מזמור שיר חנוכת הבית”.
הברכות קודמות לכל ההדלקה, והנר החדש הוא הראשון שמדליקים. אם שכחו ברכה, לא מכבים את הנרות ומתחילים מחדש, אלא בודקים באיזה שלב נזכרו. במיוחד בברכת „שהחיינו” יש הבדל בין מי שנזכר בתוך חצי שעה לבין מי שנזכר לאחר מכן.
[1]. ילקוט יוסף, הלכות חנוכה, סימן תרע״ו, סעיפים א–כא, בדיני הברכות, הפסק, „הנרות הללו”, שכחת הברכות, שהחיינו וסדר ההדלקה.
[2]. ילקוט יוסף, הלכות חנוכה, סימן תרע״ה סעיף ח, בדין הדלקת רוב הפתילה.