טוען תוכן…
הקדמת מלכות לגבורה או גבורה למלכות
אשרי יושבי ביתך [1] - "כְּבוֹד מַלְכוּתְךָ יֹאמֵרוּ, וּגְבוּרָתְךָ יְדַבֵּרוּ. לְהוֹדִיעַ לִבְנֵי הָאָדָם גְּבוּרֹתָיו, וּכְבוֹד הֲדַר מַלְכוּתוֹ". (תהלים קמה יא-יב).
שאלה
בעוד בכתוב הראשון העוסק בדיבור הבריות אודות גדלות ה' קודמת מלכותו לגבורתו, בכתוב השני העוסק בהודעת גדלות ה' לאחרים קודמת גבורתו למלכותו. מדוע מתהפך הסדר כאשר מדובר בסיפור גדלות ה' לאחרים?
א. היפוך הסדר מורה על הערך השווה של שתי המעלות, על משקל דברי המכילתא (מסכתא דפסחא פרשה א) בענין משה ואהרן. לפעמים נכתב בתורה 'משה ואהרן' ולפעמים 'אהרן ומשה', ללמדך ששניהם שווים בחשיבותם [2]. אף כאן שינוי הסדר בא ללמדנו שמלכותו וגבורתו של הקדוש ברוך הוא שלובות זו בזו, ולא ניתן להפריד ביניהן.
ב. כתוספת לתשובה הקודמת, הקדוש ברוך הוא הינו אחד יחיד ומיוחד באחדות פשוטה, ואין בו חלילה חלוקה לבחינות שונות. כל ההבדלים בין המידות השונות, חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד ומלכות, אינן אלא ביחס לנבראים, בהתאם למידת השפע שהם ראויים לקבל ממנו.
ג. אלו שמתעוררים מעצמם לספר בגדולת ה', מכירים בה תחילה דרך מלכותו ושליטתו על העולם [3]. רק לאחר מכן הם ממשיכים לספר את גבורותיו. לעומת זאת אלו שנוכחים בגדלות ה' רק מתוך שמיעה מאחרים, מתפעלים יותר מגבורותיו, ורק לאחר מכן הם מכירים במלכותו.
ד. יש להבחין בהבדל שבין שתי הלשונות בכתוב זה. למלכות מיוחס הפועל 'יאמרו', ואילו לגבורות מיוחס הפועל 'ידברו'. אמירה היא בלשון רכה [4], בעוד הדיבור הינו לשון קשה [5]. מלכות ורוממות אפשר לבטא בעדינות ובקול רך, בעוד שגבורות שהינן ממידת הדין באות לידי ביטוי בתוקף ובדיבור קשה. אי לכך על המספר ללכת מן הקל אל הכבד, לפתוח באמירה רכה אודות מלכות ה', וממנה להמשיך לגבורותיו. אך אצל השומע מטביע יותר את חותמו הרושם של הדיבור הקשה אודות גבורות ה'.
ה. כתובים אלו נסמכים לדברי הכתוב שלפניהם, "יודוך ה' כל מעשיך וחסידיך יברכוך". 'כל מעשיך' כולל את הנבראים כולם, ולא רק את מין האדם. הבריאה כולה מבחינה במלכות ה' בעולם, בהיותה יציר כפיו. בעוד ההכרה בגבורות ה' דורשת התבוננות שכלית מעמיקה יותר, הקיימת רק במין האדם. על כן נאמר תחילה 'כבוד מלכותך יאמרו', כדי לכלול בכך את כל הבריאה. אך בהמשך נאמר 'להודיע לבני אדם גבורותיו', כי כאמור לאדם יש את היכולת להכיר במלכות ה' מתוך גבורותיו.
ו. לאחר שני כתובים אלו נאמר, "מלכותך מלכות כל עולמים, וממשלתך בכל דור ודור". כדי לסמוך מלכות למלכות מסיים הכתוב שלפניו במלכות, ומזכיר אותה לאחר הגבורות.
ז. המלכות היא הסיבה לגבורה. מי ששולט בעולם, ממילא כל הכוח נתון בידו. לכן הכתוב הראשון מקדים את מלכות ה' לגבורתו. לעומת זאת אצל השומעים נקלטת תחילה התוצאה שהיא גבורות ה', ודרכה הם מגיעים אל שורש הגבורות, שהיא מלכות ה' בעולם.
[1] מזמור זה נאמר שלש פעמים ביום, בפסוקי דזמרה, לאחר תפילת שמנה עשרה של שחרית, ובתפילת מנחה. מקורו מספר תהלים, רובו מפרק קמ"ה שבתהלים הפותח במילים 'תהלה לדוד', ומסודר לפי סדר האל"ף בי"ת, מלבד הפתיחה של שני הפסוקים הראשונים והפסוק האחרון. הראשון מקורו מפרק פ"ד פסוק ה', השני מפרק קמ"ד פסוק ה', והאחרון מפרק קט"ו פסוק י"ח. סיבת הקדמת הפסוק הראשון היא משם שהוא המקור למנהג החסידים הראשונים לשהות שעה אחת קודם תפילתם (ברכות לב ב), כמשתמע מהמילים 'אשרי יושבי ביתך', ורק אחר כך 'יהללוך סלה' (טור אורח חיים סימן נא). סגולת אמירתו של מזמור זו גדולה מאד, כדברי הגמרא (ברכות ד ב), "כל האומר 'תהלה לדוד' בכל יום שלש פעמים, מובטח לו שהוא בן העולם הבא".
[2] דוגמה נוספת מצאנו לכך גם בסדר כתיבת שמות בנות צלפחד בתורה. תחילה נאמר (במדבר כו לג) "מחלה ונועה חגלה מלכה ותרצה", ולבסוף נאמר (שם לו יא) "מחלה תרצה וחגלה ומלכה ונועה". ושנינו בספרי זוטא (שם כז א), "מה ראה להחליפן, מגיד שכולם שקולות זו בזו".
[3] כדברי חז"ל (בראשית רבה לט א) אודות אברהם אבינו: משל לאחד שהיה עובר ממקום למקום, וראה בירה אחת דולקת. אמר, תאמר שהבירה זו בלא מנהיג? הציץ עליו בעל הבירה ואמר לו, אני הוא בעל הבירה. כך לפי שהיה אבינו אברהם אומר תאמר שהעולם הזה בלא מנהיג? הציץ עליו הקדוש ברוך הוא ואמר לו, אני הוא בעל העולם.
[4] כדברי המכילתא (מסכתא דבחדש פרשה ב), "כה תאמר לבית יעקב" (שמות יט ג) אלו הנשים שאותן יש לצוות באמירה רכה.
[5] כדברי הגמרא (מכות יא א) המוכיחה כן מדברי הכתוב (בראשית מב ל) "דיבר האיש אדוני הארץ אתנו קשות".
תפילההיתכן שיתמלאו כל רצונות האדם?
