המילה "ברוך" מבטאת שהקב"ה הוא מקור כל הברכות. כשם שהתואר "רחום" מורה על היותו מקור הרחמים, כך "ברוך" מורה שכל הברכה והשפע נובעים ממנו [1].
הרשב"א מבאר שעיקר עניינה של הברכה הוא להכיר ולהודות שהקב"ה הוא המבורך, וממנו מגיעים כל הטובות והשפע. הברכה אינה מוסיפה דבר לקב"ה, אלא מחנכת את האדם להכיר שהוא מקור כל הטוב והשליט בכל [2].
ספר החינוך מוסיף שהברכה נועדה לעורר את האדם להכרה שכל הטובות מצויות אצל הקב"ה, והוא המעניק אותן לכל מי שיחפוץ. נמצא שהברכה מחברת את האדם למקור הטוב ומעוררת בו הודאה [3]
עוד ביארו רבותינו שהתועלת שבברכה היא עבור האדם עצמו. הקב"ה אינו זקוק לברכותינו, אלא שעל ידי שהאדם מברך ומכיר בו כמקור השפע, הוא נעשה ראוי לקבל את ברכתו. בכך מתבאר מאמר חז"ל "כל המברך מתברך" [4].
הרשב"א והמבי"ט מוסיפים שבחכמתו של הקב"ה נקבע שתפילות וברכות ישראל יהיו מן הדרכים שבאמצעותן מתרבה השפע בעולם. הברכה אינה רק הודאה על מה שכבר התקבל, אלא גם כלי שבאמצעותו נמשכת ברכה נוספת [5].
ברוך – לשון תוספת וריבוי
מלבד משמעות הברכה כהודאה, מצינו ביאור נוסף שלפיו "ברוך" הוא לשון תוספת וריבוי. לפי דרך זו, הברכה מבטאת ריבוי והמשכת שפע רוחני לעולם [6].
נפש החיים מדגיש שאין הכוונה שאנו מוסיפים חלילה דבר בעצמותו של הקב"ה, אלא שעל ידי הברכות והתפילות אנו מתקנים ומכינים את העולמות לקבל את השפע והקדושה העליונים, ומתוך כך מתרבה הברכה גם בעולם התחתון [7].
נמצא שבמילה "ברוך" כלולות שתי בחינות, הכרה בכך שהקב"ה הוא מקור כל הברכות, והמשכת השפע ממנו אל הבריאה.
אתה | לעמוד לפני ה' כנוכח
המילה "אתה" נאמרת בלשון נוכח, כאדם המדבר עם מי שעומד לפניו. כאשר האדם אומר "ברוך אתה", עליו לחוש שהוא ניצב לפני הקב"ה, שהוא רואה את מעשיו ויודע את מחשבותיו, ומתוך כך להגיע למורא, יראה וריכוז בתפילה [8].
הרשב"א מבאר שבנוסח הברכות משתקפות שתי בחינות באמונה. מצד אחד אנו מכירים בכך שהקב"ה נמצא, פועל ומנהיג את העולם, ולכן אנו פונים אליו בלשון נוכח, "אתה". מצד שני, עצמותו ומהותו אינן מושגות לנו, ולכן בהמשך הברכה עוברים ללשון נסתר [9].
נמצא שהקב"ה נגלה לנו מצד פעולותיו והנהגתו, אך נסתר מצד עצמותו.
מדוע תפילת שמונה עשרה כולה בלשון נוכח?
בתפילת שמונה עשרה נאמרות הברכות בלשון נוכח, כגון "אתה גבור", "אתה קדוש" ו"אתה חונן". המבי"ט מבאר שהדבר נובע ממהותה המיוחדת של תפילת שמונה עשרה, שבה האדם עומד לפני השכינה ממש ומדבר לפני הקב"ה כדרך אדם המדבר פנים אל פנים. לעומת זאת, בשאר הברכות נשמר המעבר מלשון נוכח ללשון נסתר, כדי לבטא בעת ובעונה אחת את קרבתו של הקב"ה מצד הנהגתו ואת היות עצמותו נסתרת ונשגבת מהשגתנו [10].
הוי"ה | היה, הווה ויהיה
בשם הוי"ה כלולות שתי כוונות יסוד. מצד אופן הקריאה, יש לכוון בשם אדנות, שהקב"ה הוא אדון הכל. מצד הכתיבה, שם הוי"ה מורה על כך שהקב"ה היה, הווה ויהיה, ומציאותו נצחית ואינה תלויה בדבר [11].
שם הוי"ה מבטא אפוא את מציאותו הנצחית של הקב"ה ואת היותו מקור ההוויה כולה.
מדוע שם הוי"ה נכתב ואינו נקרא ככתבו?
חז"ל אמרו שבעולם הזה שם הוי"ה נכתב באופן אחד ונקרא בשם אדנות, ואילו לעתיד לבוא יהיה נקרא ככתיבתו [12].
המפרשים ביארו שבעולם הזה הנהגת ה' אינה מתגלה תמיד לעינינו כהנהגת חסד ורחמים, ולעיתים אנו פוגשים גם דין והסתר. לעתיד לבוא יתברר שכל הנהגת הקב"ה, גם מה שנראה בעולם הזה כדין, הייתה חלק מהטבה שלמה. אז יתגלה שם הוי"ה בשלמותו [13].
כוונת שם הוי"ה למעשה
בפועל, הכוונה הבסיסית בשם הוי"ה היא שהקב"ה הוא אדון הכל. ובמקומות שבהם נדרשת כוונה נוספת, ובפרט בקריאת שמע, יש לכוון גם שהוא היה, הווה ויהיה [14].
הוי"ה ואלקים | הנסתר והנגלה
הגר"א מבאר ששמות הוי"ה ואלקים מבטאים שתי בחינות בדרך שבה אנו משיגים את הקב"ה. שם הוי"ה מורה על הבחינה הנסתרת והעליונה, ואילו שם אלקים מורה על הנהגתו והשגחתו בתוך הבריאה [15].
לכן בפרשת הבריאה מופיע שם אלקים, משום שהוא מבטא את פעולת הקב"ה בעולם, את בריאתו, הנהגתו והחזקתו.
אלקים – בעל כל הכוחות
בשם "אלקים" יש לכוון שהקב"ה הוא תקיף, בעל היכולת ובעל כל הכוחות כולם. אין כוח עצמאי בעולם, אלא כל כוח הקיים בבריאה מקבל את חיותו ויכולתו ממנו [16].
נפש החיים מבאר שהקב"ה אינו רק מי שנתן לבריאה כוח בתחילת יצירתה, אלא הוא מחיה ומקיים אותה בכל רגע. אילו היה מסיר ממנה את חיותו אפילו לרגע, הייתה חוזרת לאין [17].
לכן משמעות שם אלקים היא שהקב"ה הוא כוחם של כל הכוחות, והוא שנותן לכל נברא את כוחו, חיותו ויכולת פעולתו [18].
"הוי"ה הוא האלקים" – הכל אחד
אף שאנו מדברים על שמות שונים ועל בחינות שונות של הנהגת ה', אין כאן חלילה שתי רשויות. "הוי"ה הוא האלקים", הכל אחד [19].
מצד השגתנו אנו רואים כוחות רבים ומערכות שונות בעולם, אך כולם נובעים ממקור אחד ומתקיימים רק מכוחו של הקב"ה. יסוד זה עומד גם בכוונת הפסוק "שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד", שכל הכוחות והמציאויות שבעולם בטלים כלפי אחדותו של הקב"ה [20].
אלקינו | האלקים המשגיח עלינו
המילה "אלקינו" מוסיפה על משמעות "אלקים". הקב"ה אינו רק בעל כל הכוחות ומנהיג העולם כולו, אלא הוא גם אלקינו, כלומר משגיח עלינו ומנהיג אותנו בהשגחה מיוחדת [21].
חז"ל למדו מן הביטוי "ה' אלקינו" שהקב"ה ייחד את שמו על ישראל באופן מיוחד. בכך מתבטא הקשר המיוחד שבין הקב"ה לעמו [22].
עוד ביארו שהקב"ה מייחד את שמו על כלל ישראל, מפני שעם ישראל כולו נחשב כמציאות אחת שיש בה נקודת קדושה פנימית שאינה מתבטלת. משום כך אנו אומרים "אלקינו", כביטוי לקשר ולהשגחה המיוחדת על כלל ישראל [23].
סיכום | "ברוך אתה ה' אלקינו"
כאשר אנו אומרים "ברוך אתה ה' אלקינו", אנו מבטאים כמה יסודות מרכזיים באמונה ובתפילה.
"ברוך" – הקב"ה הוא מקור כל הברכות, וכל השפע והטוב מגיעים ממנו, ועל ידי הברכה אנו מכירים בכך ואף נעשים ראויים לקבל את שפעו [24].
"אתה" – אנו עומדים לפני הקב"ה ופונים אליו בלשון נוכח, מתוך הכרה שהוא נמצא עמנו, רואה ושומע אותנו [25].
"הוי"ה" – הקב"ה הוא אדון הכל, היה, הווה ויהיה, ומציאותו נצחית ומקור כל ההוויה [26].
"אלקים" – הוא בעל כל הכוחות, המחיה, מקיים ומנהיג את כל הבריאה בכל רגע [27].
"אלקינו" – הוא אינו רק אלקי העולם כולו, אלא אלקינו, המשגיח עלינו ומייחד את שמו על עם ישראל [28].
נמצא שפתיחת הברכה כולה היא הצהרת אמונה: הקב"ה הוא מקור כל הברכה, אנו עומדים לפניו ומדברים אליו, הוא מקור ההוויה ובעל כל הכוחות, והוא משגיח עלינו ומנהיג אותנו בכל עת.
[1] אבודרהם עמ' לג, סידור יעבץ, סולם בית אל אות ב עמ' כב.
[2] שו"ת הרשב"א חלק א סימן תכג.
[3] ספר החינוך מצוה תל.
[4] אבודרהם עמ' לג, ספר החינוך מצוה תל, רבנו בחיי דברים ח, י, על דרך הפשט.
[5] שו"ת הרשב"א חלק ה סימן נ, המבי"ט, בית אלקים, שער התפילה פרק כ.
[6] הרשב"א, ביאורי אגדות לברכות ז ע"א, שו"ת הרשב"א חלק ה סימן נא, רבנו בחיי דברים ח, י, על דרך הקבלה.
[7] נפש החיים שער ב פרקים ב, ד.
[8] אוצר התפילות עמ' כג, בשם ספר חסידים.
[9] שו"ת הרשב"א חלק ה סימן נב, אוצר התפילות עמ' כג.
