פת עכו"ם | טבלת מאכלים לפי סדר ה א-ב
14.9.2026מדריך מקיףזמן קריאה · 13 דקות
#מדריך#טבילת כלים
טוען…
טוען תוכן…
מדריך מקיףחז"ל אסרו פת שאפה גוי משום חתנות וקירוב דעת.[1]
האיסור חל בעיקר על פת ומיני מאפה העשויים מחמשת מיני דגן:
חיטה.
שעורה.
כוסמין.
שיבולת שועל.
שיפון.[1]
בדרך כלל בכלל פת עכו"ם.
כאשר מדובר בבצק מחמשת מיני דגן שנאפה בתנור, דינו כמיני מאפה הבאים בכיסנין.
לכן אם נאפו על ידי גוי:
אם הם פת פלטר – דינם כדין פת פלטר.
אם נאפו בבית הגוי לצורכי ביתו – דינם כפת בעל הבית.
המילוי אינו מוציא אותם מגדר פת כאשר עיקר המאפה הוא הבצק האפוי.[3]
ב
יש בו דין פת עכו"ם.
זהו לחם רגיל מחמשת מיני דגן.
באגט ממאפייה של גוי – פת פלטר.
באגט שאפה גוי בביתו לצורך עצמו או משפחתו – פת בעל הבית.[2]
בדרך כלל בכלל פת עכו"ם.
אם עיקר הכנתו היא אפיית בצק מחמשת מיני דגן, דינו כלחם.
גם אם הבצק עובר חליטה קצרה במים לפני האפייה, האפייה היא שלב מרכזי ביצירת המאפה, ולכן בדרך כלל מתייחסים אליו כפת.
בכלל פת עכו"ם.
בייגלה העשוי מבצק של חמשת מיני דגן ונאפה בתנור נחשב בכלל מיני הפת.[3]
אם הוא מוצר תעשייתי של מאפייה – דינו כפת פלטר, בכפוף לכשרות כל הרכיבים.
בדרך כלל בכלל פת עכו"ם.
בצק מחמשת מיני דגן שנאפה בתנור, אף שהוא ממולא בגבינה, תפוחי אדמה או ירקות, נחשב בדרך כלל בכלל פת הבאה בכיסנין.
לכן מצד עצם האפייה הוא שייך לדיני פת עכו"ם.[3]
עם זאת, המילוי עצמו צריך להיות כשר, ואם המילוי עבר בישול של גוי לפני שהוכנס לבצק עלולה להתעורר גם שאלה נפרדת של בישולי עכו"ם.[4]
ג
יש בה דין פת עכו"ם.
דינה ככל לחם אחר מחמשת מיני דגן.
ו
תלוי בצורת ההכנה.
אם מדובר בבלילה מחמשת מיני דגן הנאפית בין לוחות חמים ונעשית כמין מאפה, יש מקום לכלול אותה בדיני פת.
הרמ"א מזכיר מיני מאפה הנאפים על ברזלים בכלל דיני פת עכו"ם, אך מזהיר כאשר משמנים את הברזל בחלב או בשומן אסור.[3]
לכן בוופלים תעשייתיים יש לבדוק גם את חומרי הגלם והשומן המשמש בתהליך.
ח
יש בה דין פת עכו"ם.
חלה היא פת גמורה מחמשת מיני דגן.
אם נאפתה במאפייה של גוי לצורך מכירה – פת פלטר.
אם נאפתה בבית הגוי לעצמו – פת בעל הבית.
ט
תלוי באופן הכנתה.
אם היא עשויה מבצק חיטה ונאפית או נקלית באופן המקביל לאפיית לחם, יש לדון בה כפת.
אם דרך הכנתה היא בישול או טיגון באופן שאינו נחשב אפייה, יש לדון מצד בישולי עכו"ם ולא בהכרח מצד פת עכו"ם.
אינה בכלל פת עכו"ם, מפני שתירס אינו מחמשת מיני דגן.[1]
עם זאת, אם תהליך הכנתה עונה על תנאי בישולי עכו"ם, יש לדון מצד אותה גזירה.
כ
בכלל פת עכו"ם, כאשר הם עשויים מבצק של חמשת מיני דגן ונאפים.
כעכים מסחריים ממאפייה נידונים בדרך כלל כפת פלטר.
בכלל פת עכו"ם כאשר מדובר בבצק אפוי מחמשת מיני דגן.
הרמ"א מביא במפורש שמיני מאפה מתוקים בכלל פת, ובמקום שמקילים בפת פלטר ניתן להקל גם בהם.[3]
ל
זהו המקרה העיקרי של פת עכו"ם.
לחם מחיטה, שעורה, כוסמין, שיבולת שועל או שיפון שאפה גוי הוא בכלל הגזירה.[1]
פת פלטר.
פת בעל הבית.
אינו בכלל פת עכו"ם.
השולחן ערוך פוסק במפורש שפת אורז אינה בכלל גזירת פת של גויים.[1]
אולם אם מדובר במוצר חשוב שעובר תהליך בישול ולא אפייה רגילה, ייתכן צורך לבדוק אותו מצד בישולי עכו"ם.
יש בו דין פת עכו"ם.
כוסמין הוא אחד מחמשת מיני דגן.
אינו בכלל פת עכו"ם מצד הכוסמת עצמה.
יש להבחין:
כוסמין – אחד מחמשת מיני דגן.
כוסמת – אינה מחמשת מיני דגן.
אם הלחם מכיל גם קמח חיטה או אחד מחמשת מיני דגן בכמות משמעותית, הדין צריך להיבחן לפי הרכבו.
אינו בכלל פת עכו"ם.
השולחן ערוך פוסק במפורש שפת קטניות אינה בכלל גזירת פת.[1]
ייתכן שבמקרים מסוימים תהיה שאלה מצד בישולי עכו"ם, בהתאם לחשיבות המאכל.
יש בו דין פת עכו"ם.
שיפון הוא מחמשת מיני דגן.
יש בו דין פת עכו"ם.
שיבולת שועל היא מחמשת מיני דגן.
אינו בכלל פת עכו"ם מצד התירס.
תירס אינו מחמשת מיני דגן.[1]
אם מוסיפים ללחם קמח חיטה או דגן אחר, יש לבדוק את הרכב המוצר.
מ
בדרך כלל בכלל פת עכו"ם.
כאשר המאפין עשוי קמח מחמשת מיני דגן ונאפה בתנור, הוא בכלל מיני המאפה.
גם אם ברכתו מזונות, אין פירוש הדבר שהוא אינו בגדר פת לעניין פת עכו"ם.[3]
תלוי בדרך ההכנה.
אם הוא נאפה – שייך לדיני פת.
אם הוא מטוגן במחבת בכמות שמן משמעותית – יש לדון האם דינו כפת או כתבשיל.
לכן אין לתת למלאווח דין גורף בלי לדעת כיצד הוכן.
יש בה דין פת עכו"ם.
מצה רגילה מחיטה או אחד מחמשת מיני דגן היא פת גמורה.
כמובן שבפסח קיימים בנוסף דינים מיוחדים של חמץ, מצה לשמה והשגחה, שאינם קשורים לעצם גזירת פת עכו"ם.
ע
בדרך כלל בכלל פת עכו"ם, כאשר היא עשויה מבצק או בלילה המבוססים על קמח מחמשת מיני דגן ונאפית בתנור.[3]
הרמ"א כתב במפורש שמיני מתיקה ומיני מאפה נכללים בדיני פת.[3]
וכן בפוסקי זמננו הובא שעוגה שבלילתה עבה, או מין מאפה שאם קובעים עליו סעודה מברכים עליו המוציא, נידון כפת ולא כבישולי עכו"ם.[5]
דינה בדרך כלל כפת פלטר.
דינה כפת בעל הבית.
בדרך כלל בכלל פת עכו"ם.
עוגיות העשויות מקמח מחמשת מיני דגן ונאפות בתנור הן ממיני המאפה שנכללים בגזירת פת.[3]
לכן עוגיות מתוצרת מסחרית של גוי נידונות בדרך כלל כפת פלטר, בתנאי שכל המרכיבים כשרים.
פ
יש בה דין פת עכו"ם.
פיתה היא פת גמורה.
פיתה הנאפית במאפייה לצורך מכירה היא פת פלטר.
בדרך כלל בכלל פת עכו"ם, מפני שעיקרה בצק אפוי מחמשת מיני דגן.
עם זאת, קיימת נקודה נוספת:
הגבינה, הרוטב והתוספות צריכים להיות כשרים.
אם יש תוספת שעברה בישול של גוי לפני שהונחה על הפיצה, ייתכן שתתעורר גם שאלת בישולי עכו"ם.[4]
תלוי, ובדרך כלל אינו דומה ללחם אפוי רגיל.
פנקייק נעשה מבלילה רכה המתבשלת או מיטגנת על משטח או במחבת.
לכן יש לדון האם הוא בכלל פת או דווקא בכלל בישולי עכו"ם.
אין ללמוד מדין עוגה אפויה לדין פנקייק באופן אוטומטי.
בכלל פת עכו"ם כאשר הוא עשוי מבצק מחמשת מיני דגן ונאפה.
גם כאשר הוא עובר חליטה לפני האפייה, הוא נחשב בדרך כלל ממיני הלחם והמאפה.
צ
אם הצנים נעשה מלחם שכבר נאפה:
דינו נקבע בעיקר לפי האפייה הראשונה.
אם הלחם היה פת ישראל – קלייתו לאחר מכן על ידי גוי אינה הופכת אותו לפת עכו"ם.
אם הלחם כבר נאסר כפת בעל הבית של גוי, אפייה או בישול נוסף של ישראל בדרך כלל אינם מוציאים אותו מאיסורו.[6]
ק
בדרך כלל בכלל פת עכו"ם.
קרואסון עשוי בצק מחמשת מיני דגן ונאפה בתנור, ולכן נידון כמין מאפה.
אם הוא מיוצר במאפייה מסחרית – דינו כפת פלטר, בתנאי שהחמאה, המרגרינה ושאר המרכיבים כשרים.
בכלל פת עכו"ם.
קרקרים העשויים מקמח מחמשת מיני דגן ונאפים נחשבים ממיני הפת והמאפה.
קרקר תעשייתי של גוי – בדרך כלל פת פלטר.
בכלל פת עכו"ם, כאשר הוא בצק מחמשת מיני דגן שנאפה בתנור.
המילוי אינו מוציא את הבצק מגדר פת.
ר
בדרך כלל בכלל פת עכו"ם.
זהו מאפה העשוי מבצק דגן ונאפה.
דינו כשאר עוגות ומיני מתיקה אפויים.[3]
ס
תלוי.
סופגנייה אינה נאפית בדרך הרגילה אלא מטוגנת בשמן.
הפוסקים דנו האם מאפה כזה נידון כפת או כבישול.
בשו"ת יחוה דעת חלק ה סימן נ"ג דן מרן הרב עובדיה יוסף במיני עיסה המטוגנים, ומצרף צדדים להחשיבם בכלל פת במצבים מסוימים.[5]
לכן אין לקבוע לכל סופגנייה באופן אוטומטי דין של פת פלטר.
כאשר מדובר בייצור על ידי גוי יש לברר את צורת ההכנה ואת מערכת הכשרות.
ש
בדרך כלל בכלל פת עכו"ם.
כאשר הבצק מחמשת מיני דגן ונאפה בתנור, הוא בכלל מיני המאפה.
גם כאשר יש בו מילוי תפוחים או מילוי אחר, עיקרו עדיין בצק אפוי.
ת
אינו בכלל פת עכו"ם מצד קמח התירס.
תירס אינו מחמשת מיני דגן.[1]
אם המוצר מכיל גם קמח חיטה, יש לבדוק מהו הרכבו ומהו עיקר הבצק.
מה נחשב פת לעניין פת עכו"ם?
באופן כללי, יש לחלק לשלוש קבוצות:
לחם, חלה, פיתה, באגט, ג'בטה, מצה וכדומה.
יש בהם דין פת עכו"ם.
עוגות, עוגיות, קרקרים, רוגלך, קרואסונים, בורקס וכדומה.
כאשר הם מבוססים על חמשת מיני דגן ונאפים –
פת שנאפתה לצורך מכירה לציבור.
לדוגמה:
מאפייה.
מפעל לחם.
מפעל עוגיות.
אופה גוי שאופה לצורך מכירה.
גם אם האופה אינו בעל מאפייה קבועה, אם הוא אפה את הפת לצורך מכירה היא עשויה להיחשב פת פלטר.[2]
פת שהגוי אפה:
לעצמו.
למשפחתו.
לאורחיו.
גם אם הוא עצמו אופה מקצועי, אם אפה את הלחם לצורך ביתו – הפת נחשבת פת בעל הבית.[2]
ולהפך:
גם מי שאינו אופה מקצועי, אם אפה פת במיוחד למכירה, יכולה הפת להיחשב פת פלטר.[2]
אם גוי הזמין אותי לביתו
בנוסף יש להבחין בין:
פת בעל הבית – פת שגוי אפה לעצמו, למשפחתו או לאורחיו.
פת פלטר – פת שנאפתה לצורך מכירה לציבור במאפייה או על ידי אופה מקצועי.[2]
אסורה מעיקר הדין, מפני שבה קיים יותר חשש של קירוב דעת וחתנות.[2]
הדין קל יותר. במקומות ובתנאים שהתירו פת פלטר ניתן לאוכלה, ובפוסקי הספרדים הובאה למעשה קולא רחבה בפת פלטר, ובפרט במקום צורך.[2]
כל האמור כאן הוא מצד פת עכו"ם בלבד. גם כאשר המאפה מותר מצד גזירת פת, עדיין צריך לוודא שהקמח, השומן, השמן, הביצים, החלב, התבלינים, התוספות והתנור כשרים.
א
פנקייק, סופגניות, לביבות בצק ומאכלים דומים.
כאן צריך לבדוק כל סוג לגופו, משום שייתכן שהדין יהיה בישולי עכו"ם ולא פת עכו"ם.
פת פלטר ופת בעל הבית – מה ההבדל?
לפי פסיקת הספרדים זו פת בעל הבית, ויש להימנע מלאוכלה.[7]
אם ישראל משתתף באפייה באופן המועיל, כגון שמוסיף לאש או משתתף בהדלקת התנור כדין, הפת יכולה להפוך לפת ישראל.[8]
כיצד הופכים את הפת לפת ישראל?
בדיני פת הקלו יותר מאשר בדיני בישולי עכו"ם.
די בכך שישראל יעשה פעולה באש או באפייה.
לדוגמה:
ישראל הדליק את התנור.
ישראל הוסיף עצים או חומר בעירה.
ישראל חיתה באש.
ואפילו השלכת קיסם לתנור יכולה להספיק כאשר היא מוסיפה לאש ומשמשת היכר.[8]
השולחן ערוך פוסק שאם ישראל השתתף בדרך זו באפייה, הפת מותרת.[8]
זהו הבדל חשוב מבישולי עכו"ם:
בפת – השתתפות באש יכולה להספיק גם לבני ספרד.
בבישולי עכו"ם – לדעת מרן, הדלקת האש בלבד אינה מספיקה בדרך כלל, וצריך השתתפות ממשית יותר בבישול.
פת של ישראל שאפה גוי
אם הבצק והפת שייכים לישראל אבל הגוי אפה אותם לבדו, אין העובדה שהמוצר בבעלות יהודית הופכת אותו אוטומטית לפת ישראל.
השולחן ערוך פוסק שפת של ישראל שאפאה גוי ללא השתתפות ישראל באש אסורה.[9]
לכן במאפייה בבעלות יהודית שבה עובדים גויים עדיין יש צורך לוודא שהדלקת התנור או השתתפות אחרת נעשתה על ידי יהודי.
לחם שנאפה על ידי גוי ואז יהודי חימם אותו
חימום מחדש אינו בהכרח מתקן פת שכבר נאסרה.
פת בעל הבית של גוי שנאסרה בשעת האפייה אינה נעשית מותרת רק מפני שיהודי חימם, קלה או בישל אותה לאחר מכן.[6]
לעומת זאת, כל עוד האפייה הראשונה עדיין לא הסתיימה והפת עדיין משתבחת בתנור, יכולה השתתפות ישראל באפייה להועיל.[10]
פת ממפעל
מפעל של גוי המייצר:
לחמים.
לחמניות.
עוגות.
עוגיות.
קרקרים.
מאפים.
לצורך מכירה לציבור – המוצרים הם בדרך כלל בגדר פת פלטר, ולא פת בעל הבית.[2]
אולם היתר פת פלטר אינו מחליף הכשר.
צריך לבדוק שאין:
שומן מן החי.
חלב או אבקת חלב בעייתיים.
חומרי טעם.
אמולסיפיירים.
שומן המשמש לשימון תבניות.
מילויים שאינם כשרים.
וכן שהציוד והתנורים אינם משמשים למוצרים אסורים.
עשרת ימי תשובה
גם מי שנוהג במשך השנה להקל בפת פלטר של גוי, נכון להיזהר בעשרת ימי תשובה ולאכול פת ישראל.[11]
כך נפסק בשולחן ערוך אורח חיים סימן תר"ג.
טבלת זיכרון קצרה
יש בהם דין פת עכו"ם:
באגט, בייגל, בייגלה אפוי, בורקס, ג'בטה, חלה, כעכים, לחם, לחם כוסמין, לחם שיפון, לחם שיבולת שועל, מאפין, מצה, עוגה, עוגיות, פיתה, פיצה, פרעצל, קרואסון, קרקר, קראנץ', רוגלך ושטרודל.
אינם בכלל פת עכו"ם מצד סוג הדגן:
לחם אורז, לחם תירס, לחם קטניות, לחם כוסמת טהור – אך לעיתים צריך לבדוק אותם מצד בישולי עכו"ם.
תלוי בדרך ההכנה:
ופל, טורטייה, מלאווח, פנקייק, סופגנייה ומאכלי בצק מטוגנים או מבושלים.
הערות ומקורות
[1] עבודה זרה לה ע"ב–לו ע"ב – גזירת פת עכו"ם משום חתנות. רמב"ם, הלכות מאכלות אסורות פרק י"ז הלכות ט, י"ב–י"ג. שולחן ערוך יורה דעה סימן קי"ב סעיף א – האיסור הוא בפת של חמשת מיני דגן בלבד; פת אורז, דוחן וקטניות אינה בכלל פת עכו"ם.
[2] שולחן ערוך יורה דעה קי"ב סעיף ב – היתר פת פלטר במקום שאין נחתום ישראל ואיסור פת בעל הבית. רמ"א שם – מה שקובע הוא מטרת האפייה: מה שנאפה למכירה נחשב פלטר, ומה שנאפה לבני הבית נחשב פת בעל הבית. ילקוט יוסף, הלכות מאכלי עכו"ם סימן קי"ב סעיפים א–ב. הליכות עולם חלק ז עמ' פח. שו"ת יביע אומר חלק א יורה דעה סימן ה אות ט"ז, חלק י דף שסט טור ב.
[3] רמ"א יורה דעה קי"ב סעיף ו – מיני מתיקה ומיני מאפה בכלל פת; וכן מאפים שנילושו בביצים, בכפוף לפרטי הכשרות. הרמ"א מזהיר גם ממאפים הנאפים על ברזל המשוח בשומן אסור. ש"ך שם ס"ק י"ח.
[4] שולחן ערוך יורה דעה קי"ב סעיף ו, המפנה לסימן קי"ג סעיף ג – כאשר יש במאפה מילוי שכבר נאסר משום בישולי עכו"ם, דין הפת אינו מתיר את האיסור שבמילוי.
[5] שו"ת יחוה דעת חלק ה סימן נ"ג – בירור דין עוגות, מיני מאפה ועיסות מטוגנות לעניין פת ובישולי עכו"ם. פוסקי זמננו מביאים מדבריו שעיסה עבה ומיני מאפה שנאפים בתנור שייכים לדיני פת, בעוד במטוגנים קיימים צדדים ומחלוקות.
[6] ילקוט יוסף סימן קי"ב סעיף ג – פת בעל הבית של גוי שנאסרה אינה נעשית מותרת אף אם ישראל חזר ואפה או בישל אותה. הליכות עולם חלק ז עמ' פט. וראה שו"ת יביע אומר חלק ו אורח חיים סימן ל"ט אות א.
[7] ילקוט יוסף סימן קי"ב סעיפים ו–ז – אורח בבית גוי שהפת נאפתה במיוחד עבור האורחים: אין להתירה כפת פלטר; ניתן להשתתף באפייה באופן המועיל. הליכות עולם חלק ז עמ' פז, שו"ת יביע אומר חלק י דף שסט טור א.
[8] שולחן ערוך יורה דעה קי"ב סעיף ט – אם ישראל הדליק את התנור, חיתה באש או השליך עץ לתנור, הפת מותרת. ילקוט יוסף סימן קי"ב סעיף ו – השלכת קיסם בתנור מועילה להכשרת הפת. הליכות עולם חלק ז עמ' פז.
[9] שולחן ערוך יורה דעה קי"ב סעיף י"א – פת של ישראל שאפאה גוי ללא חיתוי או השתתפות ישראל באש אסורה. ילקוט יוסף סימן קי"ב סעיף ט, הליכות עולם חלק ז עמ' צו.
[10] שולחן ערוך יורה דעה קי"ב סעיף י"ב – אף לאחר שקרמו פני הפת, כל עוד היא עדיין צריכה לתנור ומשתבחת באפייה, מועילה השתתפות ישראל; ויש דעה שאף לאחר שהוצאה ניתן להחזירה אם עדיין משביחה.
[11] שולחן ערוך אורח חיים סימן תר"ג סעיף א – בעשרת ימי תשובה יש להיזהר בפת של גויים גם למי שמקל בה בשאר השנה. וכן כף החיים יורה דעה קי"ב ס"ק כ"ג.
