בעל תשובה או צדיק מלכתחילה – מי גדול יותר?
26.8.2026דבר תורהזמן קריאה · 2 דקות
טוען…
טוען תוכן…
דבר תורה"בִּמְקוֹם שֶׁבַּעֲלֵי תְשׁוּבָה עוֹמְדִין, צַדִּיקִים גְּמוּרִים אֵינָם עוֹמְדִין" (ברכות לד ע"ב)
מי גדול יותר – אדם שמעולם לא חטא, או אדם שחטא, נפל, אך הצליח לקום ולחזור בתשובה?
במסכת ברכות (לד ע"ב) נחלקו בכך רבי אבהו ורבי יוחנן. רבי אבהו אומר: "במקום שבעלי תשובה עומדין, צדיקים גמורים אינם עומדין". רבי יוחנן, לעומת זאת, סובר שמעלת הצדיקים גדולה יותר.
הרמב"ם פוסק בהלכות תשובה (ז, ד) כדעת רבי אבהו, וכותב שבעל תשובה אינו צריך לחשוב שהוא מרוחק ממעלת הצדיקים בגלל חטאיו. להפך – הוא אהוב ונחמד לפני הקב"ה, וכיוון שהוא כבר טעם את טעם החטא ובכל זאת כבש את יצרו, מעלתו גדולה מאוד.
אך מדוע פסק הרמב"ם כרבי אבהו, כאשר בגמרא עצמה לא הוכרעה המחלוקת?
הגאון מרוגוצ'וב, בעל "צפנת פענח", מביא ראיה מסוגיה אחרת. במסכת קידושין (מט ע"ב) נאמר שאדם הידוע כרשע גמור שקידש אישה ואמר לה "על מנת שאני צדיק", הרי היא מקודשת מספק – שמא "הרהר תשובה בדעתו".
לכאורה, אם אדם כזה רק הרהר תשובה בלבו, עדיין הוא לכל היותר בעל תשובה. אם רבי יוחנן צודק וסבור שצדיק גמור גדול מבעל תשובה, מדוע די בכך שהוא הרהר תשובה כדי ליצור ספק בקידושין? הרי אפילו אם עשה תשובה, עדיין לא הגיע למעלת צדיק גמור.
מכאן מסיק הרוגוצ'ובר שיש מקום לומר שההלכה היא כדעת רבי אבהו, שמעלת בעל תשובה גדולה ממעלת צדיק גמור. לכן הרמב"ם פסק שמעלת בעלי התשובה גדולה יותר.