הימנעות מצביעות

אסור למתוח ביקורת על פלוני מאחורי גבו ,ועם זאת להביע הסכמה להתנהגותו בשעה שהוא נוכח. גם כאשר מותר לדבר דברי גנות כשמכוונים לתועלת, חייבים להימנע מחנופה מזויפת כלפי האדם המדובר. אם הדאגה היא שלא לפגוע ברגשותיו, יהיה הפתרון לכך בהבעת הערכה ודאגה לאותו איש כבן אדם, אבל להביע התנגדות מפורשת להתנהגותו.

אם האדם משוכנע שפלוני לא יקבל דברי תוכחה הוא בכל זאת חייב להוכיחו ולנסות לשכנעו להיטיב את מעשיו בטרם יפרסם ברבים את התנהגותו, כדי שלא ייחשב כחונף או כשקרן.

במקרה זה, שבו ברור שהחוטא לא יקבל את התוכחה, אפשר להימנע מהצורך לדבר עמו תחילה על ידי הבהרת כנותו המוחלטת והסרת כל חשד אפשרי באשר לה. לדוגמא אם אדם מדבר ברבים נגד החוטא (בפני שלושה) ולא בפני אנשים יחידים  בנפרד, ברור לכל שאין המדבר מנסה למצוא חן בעיני החוטא על ידי הפגנת הסכמה להתנהגותו. בדומה לכך, כאשר ידוע שהמדבר ירא שמים בתחלית ואין לחשדו בחנופה, הוא יכול לספר על כך בפני פחות משלושה. כמו כן, אם ברור לכל שהחוטא הוא אדם קשה ומסוכן לפרסם ברבים את התנהגותו, כי אז מותר לדבר עליו אפילו שלא בפני שלושה מבלי לחשוש שיחשדו בכנות כוונותיו.