לשון הרע על אילו שאינם שומרי מצוות

לאור הכללים שנלמדו לעיל, מתבררים גם כללי לשון הרע ביחס ליהודים שאינם שומרי מצוות כלל וכלל.

1. היהודי הממוצע שאינו שומר מצוות בימינו לא זכה לחינוך יהודי משמעותי. בין אם הכיר אורח חיים יהודי כהלכתו ובין אם לאו, החברה היא זו שהרחיקה אותו מהכרת חיי התורה. הרמב"ם משווה אדם כזה לתינוק שנשבה, אשר שוביו גידלו אותו לאור ערכים זרים ואשר חטאיו נעשים מחמת בורות. אדם כזה יכול להכלל הן בגדר של "עמיך" והן בגדר של "עמיתו". עלינו מוטלת החובה לחנכו מתוך אהבה ,דאגה ורגישות ואסור בשום פנים לדבר עליו לשון הרע.

1. יהודי שאינו שומר מצוות אשר קיבל חינוך יהודי מהותי, למד את ערכי התורה והוא יודע שמעשיו אינם טובים, אך הוא טוען ששמירת המצוות קשה מידי, הוא מומר לתאבון. הוא נכלל בגדר של "עמיך" – דהיינו, מותר לדבר עליו לשון הרע רק כשמכונים לתועלת. עם זאת, אין הוא נחשב בגדר "עמיתך" ועל כן לא חל כלפיו האיסור של אונאת דברים (ויקרא כ"ה, י"ז). מותר להשתמש בלחץ חברתי כדי להביאו לשמירת מצוות, גם אם תגרם לו מבוכה במהלך הדברים, בתנאי שנתקימו כל התנאים של דיבור לתועלת. דיבור שאינו לתועלת ואשר כלולים בו דברי גנאי או נזקים – נחשב ללשון הרע