הַשָּׂח בַּתְּפִלָּה – כְּדוֹרֵךְ עַל דְּיוֹקַן הַמֶּלֶךְ

כָּתַב הָאַלְשֵׁיךְ הַקָּדוֹשׁ (שְׁמוֹת כח, לא): "אוֹי לָאָזְנַיִם שֶׁכָּךְ שׁוֹמְעוֹת, אוֹי לָעֵינַיִם שֶׁכָּךְ רוֹאוֹת" - בָּאִים אֶל מִקְדַּשׁ ה' וּמְבַזִּים אֶת הַשְּׁכִינָה!

וּמָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹמֵר? "וְאִם אָב אָנִי אַיֵּה כְבוֹדִי וְאִם אֲדוֹנִים אָנִי אַיֵּה מוֹרָאִי?" (מַלְאָכִי א, ו), "אֵי זֶה בַיִת אֲשֶׁר תִּבְנוּ לִי וְאֵי זֶה מָקוֹם מְנוּחָתִי" (יְשַׁעְיָהוּ סו, א), "מִי בִקֵּשׁ זֹאת מִיֶּדְכֶם רְמֹס חֲצֵרָי" (שָׁם א, יב).

פֵּרוּשׁ הַדָּבָר: לֹא דַּי לְאוֹתָם אֲנָשִׁים שֶׁהֵם מַכְעִיסִים אֶת בּוֹרֵא עוֹלָם בִּדְבָרִים בְּטֵלִים, בְּלָשׁוֹן הָרַע, בְּדִבּוּרִים אֲסוּרִים וּבִשְׂחוֹק וְקַלּוּת רֹאשׁ, אֶלָּא שֶׁמּוֹסִיפִים חֵטְא עַל פֶּשַׁע כְּשֶׁעוֹשִׂים זֹאת בְּבֵית הַכְּנֶסֶת. בְּכָךְ מְטַמְּאִים הֵם אֶת בֵּית ה', מְזַלְזְלִים בְּבוֹרֵא עוֹלָם וּמַרְחִיקִים אֶת הַשְּׁכִינָה.

יֵשׁ מִי שֶׁבְּרֹב עַזּוּתוֹ שָׂח עִם חֲבֵרוֹ בְּאֶמְצַע הַתְּפִלָּה, וּכְשֶׁשְּׁלִיחַ הַצִּבּוּר חוֹתֵם אֶת הַבְּרָכָה, הוּא מִתְפַּנֶּה לַעֲנוֹת אָמֵן חֲטוּפָה וּקְטוּפָה וִיתוֹמָה, וּמִיָּד חוֹזֵר לְשִׂיחַת הַבַּטָּלָה שֶׁלּוֹ. הוּא חוֹשֵׁב בְּלִבּוֹ: מַה פְּסוּל בְּמַעֲשַׂי? תִּרְאוּ אֵיזֶה צַדִּיק אֲנִי, אֵינֶנִּי מַחְסִיר אֲפִלּוּ אָמֵן אַחַת...

בַּעַל הַ"תִּפְאֶרֶת יִשְׂרָאֵל" הִמְשִׁיל אוֹתוֹ לְאָדָם עַז פָּנִים, שֶׁבְּרֹב חֻצְפָּתוֹ אוֹמֵר לַמֶּלֶךְ: 'אֲנִי אַחְלִיט מָתַי לְדַבֵּר אִתְּךָ, כָּרֶגַע אֲנִי עָסוּק עִם אֲחֵרִים, כְּשֶׁאֶתְפַּנֶּה אֲדַבֵּר אִתְּךָ'... הֲרֵי זוֹ חֻצְפָּה שֶׁאֵין כְּדֻגְמָתָהּ, יֵשׁ בְּכָךְ זִלְזוּל נוֹרָא בַּמֶּלֶךְ. הָעֹנֶשׁ שֶׁהַמֶּלֶךְ יָשִׁית עָלָיו יִהְיֶה חָמוּר בְּיוֹתֵר, כְּדִין מִי שֶׁמְּזַלְזֵל בִּכְבוֹד הַמֶּלֶךְ.