טוען…
טוען תוכן…
מדריך מקיףאדם אכל במקום מסוים, יצא ממנו, ורק אחר כך נזכר שלא בירך ברכה אחרונה. האם עליו לחזור למקום שבו אכל, או שהוא יכול לברך במקום שבו הוא נמצא כעת?
הדין תלוי בסוג הברכה האחרונה.
לכתחילה מי שאכל פת צריך לברך ברכת המזון במקום שבו אכל.
השולחן ערוך פוסק שמי שאכל במקום אחד צריך לברך שם לפני שיעקור ממקומו [1].
בילקוט יוסף נפסק שאם יצא במזיד בלי לברך, יחזור למקום שבו אכל ויברך שם. אם כבר בירך במקום שבו נזכר — יצא ידי חובה [2].
אם יצא בשוגג, הדין קל יותר. ילקוט יוסף מביא שאם יש לו פת במקום שבו נזכר, יאכל שם כזית בלי לברך "המוציא" מחדש ויברך שם ברכת המזון; ואם החמיר וחזר למקום הראשון — תבוא עליו ברכה [3].
בפת הבאה בכיסנין מחמשת מיני דגן ובפירות שבעת המינים, ילקוט יוסף פוסק שלכתחילה נכון לברך את הברכה האחרונה במקום האכילה [4].
אבל אם כבר עקר ממקומו, אינו חייב לחזור, והוא רשאי לברך במקום שבו נזכר.
אם עקר במזיד, טוב לחזור למקום האכילה אם הדבר אפשרי — בתנאי שאין חשש שבינתיים יעבור זמן הברכה [5].
כאן הדין קל יותר.
בילקוט יוסף נפסק שמאכלים ומשקים שברכתם האחרונה "בורא נפשות" אינם צריכים ברכה אחרונה דווקא במקום האכילה. אם אדם יצא לפני שבירך, אין צורך לחזור [6].
הוא יכול לברך במקום שבו הוא נמצא, כל עוד עדיין לא עבר זמן הברכה.
ברכת המזון — לכתחילה במקום שבו אכל, ואם יצא במזיד עליו לחזור כאשר הדבר אפשרי לפי הדין.
"על המחיה" ו"על העץ" — לכתחילה במקום האכילה; אם יצא, יכול לברך במקום שבו נזכר.
"בורא נפשות" — אין חובה לחזור למקום האכילה.
בכל מצב שבו החזרה עלולה לגרום שיעבור זמן הברכה, יש לברך במקום שבו נמצאים ולא להפסיד את הברכה.
[1] שולחן ערוך, אורח חיים סימן קפד סעיף א — ברכת המזון במקום האכילה.
[2] ילקוט יוסף, סימן קפד סעיף א, עמ' רעד — יצא במזיד וחזר; בירך במקום שנזכר יצא.
[3] שם — דין מי שיצא בשוגג.
[4] ילקוט יוסף, סימן קפד סעיף ב, עמ' רעו — פת הבאה בכיסנין ופירות שבעת המינים לכתחילה במקומם.
[5] שם — אם כבר עקר, אינו חייב לחזור; אם עקר במזיד טוב לחזור אם אין חשש שיעבור זמן העיכול.
[6] ילקוט יוסף, סימן קעח סעיף ז; הליכות עולם חלק ב — "בורא נפשות" אינה צריכה להיאמר דווקא במקום האכילה.